עט סופר חלק א קפב

מנסך, עוד סתירת רש"י כאן פי' מפגל ממש ובב"ק דף ד' פי' שלמים לשם חטאת, עוד הקשה אחרונים מאי מקשה לקמן לר"י ממנסך שלא קנס שוגג אטו מזיד ממבשל בשבת דלמא כדי שיודעהו, וקושי' תוס' לקמן שהקשה מפגל דאוריי' ולא קנס, ע"ד פלפול נראה לישב, ושו"י קכ"ז הקשה ג"כ קושי' אחרונים למה יהי' פטור במנסך מטעם כדי שיודיע, הא יכול לאמור שמנסך בלא הגבהה ופטור, ותי' דלא חלקו חכמים בתקנתן והשווה הדבר בשוגג תמיד פטיר ובמזיד חייב וכ"כ גם מרם שיף אף שראה עדים בשוגג פטור, א"כ עיקר התקנה כדי שיודיע על מטמא ומדמע כי בעבור מנסך יכול לאמור בלי הגבהה ע"כ נקיט רש"י מטמא ומדמע ולא ניסך, אבל לקמן ר"י סובר הש"נ לא שמיה היזק א"כ לא הי' שום תקנה בעולם כי פטור מצד דלא שמיה היזק ע"כ הקשה ממנסך ולא קשה כדי שיודיע כיון שאין לנו כלל תקנה כדי שיודיע כי מטמא ומדמע פטור מצד דרבנן לא קניס רק מנסך ד"ת יהי' חייב מצד קנסי' שוגג אטו מזיד ומטעם שיודיע יהי' פטור הא יכול להודיע שלא עשה הגבהה, ותקנה חדשה לא עשו חכמים על מנסך לחוד, ומיושב קושי' תוס' ממפגל שם קושי' הנ"ל באמת כדי שיודיע, והנה סברת ראב"ד בהנאתו פטור כדי שיודיע, ומיושב קושי' ה"ה וישי"י במנסך עשה ג"כ להנאתו ע"ש אבל יוכל להודיע בלא הגבהה, כי על מזיד עדיין אין שים תקנה שיהי' פטור מצד כדי שיודיע ולא שייך התי' דלא פליג חכמים ודו"ק פנ"י בב"ק מביא רש"י פסחים שכהנים משנים שלמים לשם חטאת בעבור הנאתן כי חטאת יאכלו רק כהנים א"כ כיון להנאתן עשו לא פי' רש"י כאן שמשנים א"כ קשה למה במזיד חייב, יהי' פטורים כדי שיודיעו, אבל בב"ק שם קאי שיש אבות ניזיקין מדין תורה פרש"י להיפך אפי' שלמים לשם חטאת חייבים, והקשה מפרת חטאת אבל למ"ד היזק שא"נ פטור לא קשה, כפשטות סברת ראב"ד כיין שלא כיין להזיק רק להנאתו לא קניס, אבל למ"ד שמיה היזק כיון שבאמת הזיק למה לא יהי' חייב, ולא קשה כדי שיודיע הא יכול להודיע שנכנס לרבקה ודו"ק:

פי' משניות, כתב המנסך לע"ז וידע שהיין אסור בזה הניסוך כשיהיה מזיד בנזק ולא ידע שהיא חייב סקילה כשמנסך אותו לע"ז לפי שאם הי' יודע גם כן שהוא חייב סקילה לא היה חייב תשלומים לפי שעקר אצלנו אין אדם מת ומשלם, ופלא מאוד שנגד הגמרא שחייב על הגבהה ועי' באחרונים, ע"ד פלפול נראה ואקדים ישו"י ביו"ד סוף הלכת שחיטה קונטרס מבני הגאון ז"ל שכתב מה פריך בחולין לר"נ ורע"ק מהך דמנסך כיון שמחייב מיתה בדמים קנהו שיהי' שלו לכך יכול לאסור אולם הדבר נכון כי דמסיק הש"ס בסנהדרין דוקא שיבר אבל נטל ואיתא בעינא לא קנאה, על זה משני הר"ס דאית ליה שותפות בגיה אז חלק חברו ג"כ נאסר משום תערובות וחשיב כאיני בעין ודמי לשובר את הכלים וקנאו בדמים והוי שלו וגם חלק חבירו אסור מטעם מנסך דהקנין ואיסר באים כאחד, ומיושב קושי' תוס' היינו מדמע ע"ש באריכות, לכאורה כשר הבאתי סברת תב"ש אא"א דבר שאיני שלו שאין דרך לעבוד ע"ז בדבר של אחרים, א"כ הגבהה צורך ניסוך שרצה לגזול ולקנות כדי לנסך לעבוד בשלי, אבל רב לשיטתו בדמים קנאו לא צריך לקנות בהגבה כעת, גם שצריך הגבה לקנות אח"כ בדמים כי בודאי בחיוב מיתה לבדה בלא קנין לא קנה עי' ישו"י סוף הלכות פסח. אבל כוונת הקנין לא צריך כעת וחייב באחריות כגזלן כיון שהגביה שפיר אמרי' שחייב על הגבהה, אבל רמב"ם שפסק דוקא שיבר אבל בעין לא, א"כ צריך קנין הגבהה לניסך ופטור ודו"ק:

ומר"ם מינץ סי' י"ב רצה לישב עפ"י תוס' לשמואל יכול לאמור הש"ל, אבל לרב לא יוכל לאמור הש"ל יען שסבר בדמים קנהו ממילא סובר שכל גזלן קנה הגזילה בשעת הגבהה ויהי' שתי רשעיות, א"כ לא יוכל לאמור הש"ל, ולדידן דלא קי"ל בהא כרב א"כ אף בזה לא קי"ל כרב במאי דס"ל מנסך חייב, דהרי על הגבהה יכול לומר הש"ל, אבל עדיין לא מעלה ארוכה לרמב"ם שפסק פ"ז מחובל שמנסך חייב לשלם, והיאך יתחייב זה לשלם והרי היא מתחייב בנפשו מפני שמעת שהגביהו נתחייב לשלם ואיני מתחייב בנפשי עד שינסך:

התומים סי' ס"ו סק"מ כתב, הקשה הגי"ת שער נא חלק ששי להך שיטה דהיכי דנתכוין לטובתו פטיר מדיני דגרמי הא דפרכינן מעושה מלאכה בפרת חטאת אי הש"ג ש"ה בדיני אדם נמי לחייב מה קושי' התם לטובתו לעשות מלאכתו נתכוון, ואין זה קושי' דכי אמרי' לחלק הייני בגרמי אבל במזיק בידים ודאי דאין חילק אם נתכוין להנאת עצמו או להיזק וא"כ אי הש"ג שמיה היזק הא ה"ל מזיק גמיר בידים שעשה בידים מלאכה בזו ודאי אין חילק בין שהוא להזיק או לטובתי ושפיר פריך, ואדרבה י"ל דהנך ילפי' מהך די"ל דקשיא ליה קושי' מהרש"א דלמ"ד לא שמיה היזק למ"ד דילפי' קנסא מקנסא א"כ מפני מה פטור מדיני אדם, ולפי הנ"ל ניחא דאי אין שמיה היזק רק קנסא לא גרע מדיני גרמי דהיכי דמתכוין לטובתו פצו אבל אי שמיה