עט סופר חלק א קפא

דף צ"ח אמר רבת השף מטבע, כתב השמ"ק וז"ל הראב"ד ז"ל, תמה אני בהנך תרתי שמעתתא דרבה הזורק כיסי של חברו לים והשף מטבע של חברו שהוא פטור מ"ש ממטמא ומדמע דאמרי' במזיד חייב ואפי' לר"י דאמר דהש"נ לא שמיה היזק במזיד חייב שלא יהי' כל אחד וכו' וכ"ש הנך דהיזק ניכר הוא בשלומא צורם אוזן פרתי מצי למימר כל שיורים לאי למזבח קיימו וכן הטעם לעושה מלאכה במים שנשאבו לצורך מי חטאת ופרה אדותה שפטור מדיני אדם משום דמצי למימר כל מים חיים וכל פרה אדומה לאו לטהרה קיימי אלא הנך תרתי דאסרינהו דאסרינהו להדיוט כי אינן ניכר מאי הוי במזיד מיהא לחייב וכל שכן הנך שהיא ניכר עכ"ל:

השעה"מ בהשמטות הלכות חובל ומזיק כתב שאלה אשה משכנתה קדרה בשר של חרס כדי לבשל בה ושכחה ותחבה כף חולבת באופן שנאסר הקדרה, אם היא חייבת לשלם לה הקדירה או לא, והנה בגזילה משנה שלימה דאומרי' בא"ה הש"ל, אבל בשומר מחדש יש"ש ב"ק פ"ט סי' כ' שלא יוכל לאמור הש"ל וש"ך שס"ג משיג ועי' ח"י תמ"ג, ומל"מ פ"ג מגזילה, ושער אפרים סי' כ"ח, ותב"ש סי' ח"י סקכ"ד כתב על רמב"ן שכתב בשוחט שקלקל חייב כי זה היזק ניכר [הבאתי בפתיחה באריכות] התם מיירי בשוחט מעצמו בהמת חבירו וטרפה על ידו דהתם לא היי שומר כ"א מזיק אבל בשוחט שנתמנה או שציווהו הבעלים דכה"ג היי שומר לבעליו לא בעי היזק הניכר ע"ש, ועי' אמרי בינה דיני פסח סי' י"ב שמאריך בזה, וכתב אם מקבל לשמור אף מהיזק שא"נ, כמו לשמור יין בודאי חייב:

ועי' ח"ס חו"מ סי' ק"מ שכתב האמת יורה דרכו דלא נאמרו דיני גרמי וגרמא אלא באיניש דעלמא המזיק חברו אבל מי שבא הדבר לידו בתורת שמירה אי שליחות חייב אפי' על צד רחוקה ונפלאה וכל פשיעות השומרים ועיוות שליחות כד מעיינת בהו איננו אלא גרמא בעלמא ואפ"ה חייב ע"ש:

ח"ס יו"ד סי' ס"ט מביא קושי' למה כהנים שפגלו חייבים הא חייב מלקות על ששוהה עליו מלבוש כלאים, וקי"ל בדרבה מיניה דלא גרע מזר שאכל תרומה וקרע שיראים של חברו ע"ש:

פרט רמב"ם וראב"ד. ג'. פ"ז מחובל, החזיק ממון חבירו הש"נ הואיל ולא נשתנה הדבר ולא נפסד צורתו ה"ז פטור מן התשלומין דין תורה אבל מד"ס אמרו הואיל והפחית דמיהן ה"ז חייב ומשלם וכו' ודבר זה קנס הוא שקנסו חכמים כדי שלא יהי' כל אחד מן המשחיתים הולך ומטמא טהרותיו של חבירו וכו' הכהנים שפגלו את הזבח במזיד חייבין לשל' בשוגג פטורין וכן העושה מלאכה בפרת חטאת ובמי חטאת במזיד חייב לשלם בשוגג פטור הכניס פרה למרבק כדי שינק ותדוש והסיח דעתו ממנו חטאת פטו' מדיני אדם וחייב בדיני שמים וכתב ראב"ד במאי דאמר במזיד חייב לשלם שיבוש הוא שאפי' עשה מעשה בגופן למ"ד היזק שא"נ לא שמי' היזק פטיר מדיני אדם אפילו במזיד וקי"ל כוותיה, וטעמא דמילתא משום דאין מתכוין להזיק אלא להנאתו הוא מתכוין מש"ה לא קנסו בו מזיד עכ"ל וכתב ה"ה סוגיית הגמר' כדבריו כי מתיב ר"א העושה מלאכה וכו' ואי אמרת השא"נ שמיה היזק בדיני אדם נמי לחייב, ומתוך קושי' זו אמרו כי אמרי' פטור בפרה כגון שהכניסה לרבקה, ואלו למ"ד הש"ל לאו שמיה היזק ברייתא כפשטה שפיר אתיא וי"ל שרבינו סובר דהך אוקמתא עיקרא אע"ג דאיתעבידא אליבא למ"ד שמיה היזק ולית הלכתא כוותיה, וטעמא משום דס"ל דה"ה דהוה מצי למימר וליטעתך אמאי לא קנסו בהו רבנן כי היכי דקנסי מטמא וחבירו ע"ש, ופר"ח בספר מים חיים דף ט' כתב י"ל דר"א לא מותיב לר"י מעושה מלאכה בפרת חטאת משום דדילמא ס"ל קנסא מקנסא לא ילפי' אבל לדידן דקיי"ל כרב דקנסא מקנסא ילפי' ע"כ לא צריכין לאוקמי פרה שהכניסה לרבקה וכו' שיב מצאתי לרש"י ב"ק דף נ"ו שכתב העושה מלאכה במי חטאת ששקל כנגדן משקולות פטור מדיני אדם דהיזק שא"נ לא שמיה היזק, וזה כשיטת רמב"ם דס"ל דהיזק שא"נ לא שמי' היזק, צריכין לאוקמי ששקל כנגדן משקולות, אלא קצת תימה בלשון רש"י שכתב פטור מדיני אדם דהיזק שא"נ וכו' משמע דלא אתיא כמ"ד הש"נ שמיה היזק והא ליתא כמבואר בגיטין ע"ש:

אולי י"ל רמב"ם שסובר ג"כ כסברת ראב"ד בהנאה לא שייך למקנס וטעם נראה כי גם במזיד מקש' שיהי' פטור כדי שיודיע ותי' לאזוקי קמכוין וכו' אבל אם להנאתו עושה אז שפיר פטור כדי להודיע אבל שמשנה פרה שנכנס לרבקה וכו' א"כ סובר רמב"ם כעת במזיד חייב כדי שלא יהי' כל אחד ואחד הולך ולא חיישינן כדי שיודעהו כי יוכל להודיע שהכניס לרבקה וכדומה ליה, ועי' גדולי תרומה שער נא חלק ו' אות ח' שהקשה לראב"ד בהנאה פטור א"כ מה מקשה מפרת חטאת שם להנאתו, ואקדים עוד דקדוק על רש"י שנקט רק מטמא ומדמע ולא