עט סופר חלק א קפ

וא"כ א"ל דאי הוה תני לה בשחטו שלא לשמן הו"מ דדוקא בשלא לשמן דזבח כשר הוא דבשוגג פטורין משום דהו"ל היזק שא"נ ובשוגג לא קנסו אמנם בשפגלו ששחיטתו פסולה הו"ל היזק ניכר ואפי' בשוגג ליחייבו דאדם מועד לעולם קמ"ל, ועי' ח"ס יו"ד סי' פ"ח, ובספר בית שמואל אחרון סי' ה' בתשובות לח"מ מישב סתירת רש"י עם גמרא זבחים דף ז' אם שחט חטאת על מי שמחויב עולה כשר יע"ש בטוב טעם גם מאריך שם בחקירה מי שגנב אתרוג בחג אם יכול לאמור לאחר החג הש"ל אי דומה לחמץ שעבר עליו פסח, כיון שניכר דעכשיו אינו שוה רק לאכילה ע"ש:

פנ"י הקשה דאפי' למ"ד שמיה היזק ע"כ מדינא פטור אפי' במזיד מדכתיב רעהו ולא של הקדש עי' תוס' לעיל מ"ט, ולא מחייב אלא מדרבנן וא"כ איכא למימר דהיינו מפני תקון עולם דקתני הכא, ע"ש באריכות ומסיים שסובר רש"י דאדם המזיק לא ממעטינן מרעהו ועי' פנ"י ב"ק דף ד':

מתיב ר"א העושה מלאכה בפרת חטאת פטור מדיני, אדם וחייב בדיני שמים וא"א היזק שא"נ שמיה היזק בדיני אדם נמי ליחייב, והקשה מהרש"א למ"ד נמי לא שמיה היזק אמאי לא יהי' חייב בכל הני משום דלא יהא כ"א ואחד הולך וכו':

פרה שהכניסה לרבקה ע"מ שתינק ותדוש וכו' פרש"י דתשלומין ליכא אמעשה ידיו דאמר לטובה הכנסתיה שתינק ופסולה לא הוי אלא מחמת מחשבתו שנתכוין אף שתדוש וגרמא בנזקין פטור דאמחשבה לא מחייבינן ליה דפסולה מחמת מחשבה הוא כדאמר עובד דומיא דעבד, והקשה רשב"א מ"ש מפגול דהוי במחשבה נמי אע"ג דלא עביד מעשה, ותי' דשאני התם דבשעת שמפגעל עושה מעשה ששוחט אבל הכא אינו עושה מעשה עכ"ל, ומובן עם רמב"ן עי' בפתיחה אות ג' ומרם שיף כתב שאני פיגול דאינו אלא בדיבור לא במחשבה עי' תוס' ב"מ דף מ"ג והוי כמו מסור דחייב בדיבר בעלמא ואין צריך לחלק משום דהתם קעביד מעשה בגוף הקרבן בשעת שחיטה לשום כך, וראיתי בספר מנוחת אשר מביא שמ"ק ב"ק דף ה' הקשה אמאי בכהנים שפגלו חייבין במזיד והא עברו אמימרא דרחמנא שלא יפגלו ואין לוקה ומשלם, ותירץ דהוה לאו שאין בו מעשה ע"ש, ור' יוחנן סבר בב"מ דף צ' עקימת שפתיו היי מעשה, א"כ קשה לר"י ממנ"פ אי איירי בלא דיבר א"כ קשה הלא אינו מחייב על מחשבתו, ואי איירי בדיבר א"כ קשה קושי' שמ"ק הא אינו לוקה ומשלם ואין לומר כתירצו דהוה לאו שאין בו מעשה, הא לר"י הוה דיבור כמו מעשה ע"ב שהאריך בחריפות, לדעתי הקלושה, רק דיבור שנעשה עי"כ מעשה כמו חוסם בקול סבר ר"י דהוה מעשה כ"כ תוס' שם, אבל בדיבר שעושה פיגול לא נעשה מעשה, והפלאה דף ל"ג הקשה ממחשב בקדשים לוקה ופלא דלא קי"ל כן ועי' ח"ס שו"מ חג קמ"ג:

ראש ב"ק דף צ"ח מתחילה כתב העושה מלאכה בפרת חטאת גרמא בנזקין ופטור לכ"ע, ואח"כ כתב והא דפריך בנזקין למ"ד הש"ל שמיה היזק מפרת חטאת ומשני דפטור משום דליכא אלא מחשבה והוי גרמא בעלמא ופטור היינו כרבנן דר"מ דלית להו דינא דגרמי אבל לר"מ מחייב בדיני אדם, ופר"ח במים חיים מתקשה בו שסותר את עצמו וגם נגד רמב"ם שפוסק דידיונן דיני דגרמי ואעפ"כ פסק דעושה מלאכה במי חטאת דפטור מדיני אדם ע"ב, ושעה"מ בהשמטות מביא שיש"ש כתב שראש כתב לפי דמשני בגמרא למ"ד הש"נ שמיה היזק אז ודאי חייב לר"מ אבל לפי אמת הש"נ לא שמיה היזק ופטור ע"ש:

מתיב ר"פ גזל מטבע ונפסל, תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח א"ל הש"ל ואי אמרת הש"ל שמיה היזק האי גזלן הוא ממונא מעליא בעי שלומי תיובתא, תוס' תימא דהיכי מדמי הכא דממילא למטהא בידים דהא המכחיש בהמת חבירו באבנים או במלאכה חייב ובהכחשה ממילא א"ל הש"ל, וי"ל דכיון דהיזק שא"נ שמיה היזק א"כ חשיב ליה כאילו הוא ניכר וא"כ אין לך שינוי גדול חזה וקנאה הגזלן בשינוי וצריך לשלם ממון מעליא ולא חצי א"ל הש"ל:

בספר בית אפרים מאחי מורי הגאון ני' הקר חקירה נאה, אם גם באיסר דרבנן תקנו כדי שיודיע לי כיון באיסר דרבנן אין בו איסר חפץ עי' רש"י נדה מ"ו ד"ה אסורי וכו' ע"ש:

ב"ק דף ק' מחיצת כרם שנפרצה א"ל גדור נתייאש ולא גדרה ה"ז קידש וחייב באחריות, תוס' חייב באחריות אע"ג דהיזק שא"נ לא שמיה היזק נראה לר"י דהא חשיב היזק ניכר וכו' אבל אין לומר הכא נמי הוי הש"נ וקנסוהו כמו במטמא שלא יהא כל אחד הולך ומטמא טהרותיו של סבירו, דהכא ליכא למיחש כיון שבעל כרם נמי מפסיד, ושו"מ ח"ג סי' קמ"ב מביא קושיא למ"ד הש"נ מדרבנן חייב שלא יהא כל אחד וכו' א"כ בפגול למה חייב שמפסיד גם לעצמו שקרבן נשרף ולפי סברת תוס' כל דמפסיד לעצמו לא שייך כדי שלא יהא כל אחד וכו' ע"ש: