עט סופר חלק א קעט

מחזירו יהי' כשר לעדות, וכתב הקצה"ח אין דומה כלל לכופר בפקדון דקיי"ל דגונב אחר גנב אינו משלם כפל א"כ וודאי החולק עם הגנב לא הוי גזלן וכו' ותדע דאפי' גזלן ראשון אינו חייב לשלם אלא כשעת הגזילה ואי גזיל חביתא דחמרא מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' איתבר משלם זוזי ולא סגי דלא אגבה לחביתא בתר דשויא ד' ועוד דהא בחצירו הוא וכל שעתא ושעת' גזליה ואמאי אינו משלם ד' אלא ע"כ כיון דכבר גזלי ואינו ברשותו דנגזל תו לא מחייב משום גזילה אלא בתורת מזיק וה"ט דאין הגונב אחר גנב משלם כפל משום דכתיב וגונב מבית איש עי' ב"ק דף ס"ט, וא"כ לא הוי על השני תורת גזלן כלל, משא"כ בפקדון כל היכא דאיתא ברשותא דמרי' ויכול להקדישו וגונב מבית השומר חייב כפל משו"ה כופר בפקדון פסיל לעדות ע"ש:

הנה ידעתי מך ערכי מי אנכי להכניס ראשי בין אריות בין תורת גיטין לטוב גיטין, אבל תורה היא וקב"ה שמח בפלפולא דאורייתא הנה ר"י אמר גזל ולא נתייאשו בעלים שניהם לא יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו, וזה אינו ברשותו, נראה שיש קנין רשות לגזלן, ואיזה קנין יש לגזלן הבאתי בפתיחה לסוגיא דיאוש עי' כלל ט"ז במקנה חקירה ג שקנה הגזלן קנין תשמיש שלא צריך לשלם שכר שימוש עי' ב"ק צ"ו האי גברא דגזל פדנא ע"ש אבל עדיין החפץ של נגזל שלו הוא, ע"כ יכול לומר בא"ה הרי שלך לפניך כי מעולם לא קנה השלו של נגזל, אבל גוף החפץ שקנה לענין תשמיש שפיר כתב הקצה"ח דלא שייך לעשות בו עוד הפעם קנין לשלם חביתא דחמרא ד' זיז גם אם מגביה או בחצר שלו כי כבר קנה השווי' של חפץ לתשמישו וגם גנב אחר הגנב פטור כי לא גנב מבעלים ראשוני' החפץ אבל רב דסבר בדמים קנהו אח"כ כל החפץ גם השלו של נגזל קנה שלא צריך להחזירו והאיך יאומר הרי שלך לפניך כיון שאין עוד שלו כי קנה הכל ושפיר כתב התורת גיטין שכך כוונת התוס' ודו"ק:

אמר חזקיה דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד חייב מ"ט היזק שא"נ שמיה היזק ומ"ט אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו, פרש"י שיודיעו שטימא או דימע, ולא כתב שניסך עי' בסוגי' דרביצה מש"כ שם בכלל ד' במקנה, או כאשר כתב בסוף הפלאה כי על ניסך לא שייך כדי שיודיע שיוכל להודיע בלא הגבה הי' מנסך, או כי לכאורה לא יהי' נאמן שאין אדם משום ע"ר, אבל עי' בפנ"י בשוגג לא שייך אאמע"ר, והנה ראב"ד מביא ראיה מכאן שע"א נאמן באיסורין מובא ברשב"א לקמן בסוגי' דע"א, ורשב"א בקידושין הקשה שאין ע"א נאמן, ותי' אולי מהימן לו ע"ש, אבל מה שהקשה אח"כ א"ה אפי' מזיד נמי, בודאי קשה הא אין אדם עושה ע"ר, וגם האיך נאמן עד רשע שעובד ע"ז עי' באחרונים בים התלמוד ב"ק צ"ט טבח שקלקול חייב לשלם הביא רמב"ן עי' בפתיחה אות ג' והקשה עדיין קשה שיהי' פטור כדי שיודיעו, וכתב לישב קושי' רמב"ן כיון שקיבל על עצמו לשחוט קיבל על עצמו לחייב לשלם אם לא ישחוט כראוי כשאר שומר שמקבל על עצמו לשמור, ובשומר לא פטרי' מטעם כדי שיודיעו וע"ש באפ"י, ובשואל ומשיב ח"ג סי' צ"א:

אי הכי במזיד נמי, וחר"ן כתב פי' דאע"ג דמצי מודע ליה ולומר שוגג הייתי ומפטר אכתי הוה לן לתקוני ולמפטריה אפי' מזיד כדי שלא יבוש שמא יחקרו בדבר וימצא שמזיד היה ומת"כ לא יודיעוהו שאע"פ שבשעה שהזיק מתכוין היה להודיעו דהא לאזוקי קא מכוין א"ה איכא למיחש שמא ימלך מלהודיעו כדי שיפטר מתשלומין:

השתא לאזוקי קאמכוין אודועי לא מודע ליה, והקשה הפלאה במנסך מיירי ע"כ בישראל מימר דלא נתכוין לצעורי עי' בי"א סי' ל"ת, א"ת, ולא זכיתי להבין שם קאי אא"א דבר שאינו שלו לצעורי מכוין, ובאמת לא עבד ע"ז, ומשני במימר עובד ע"ז, וכאן קאי במומר שעע"ז, אבל מה שמנסך יין של חבירו זאת עשה להקניטו בודאי אודיע לי:

ר"י אמר ד"ת אחד שוגג ואחד מזיד פטור מ"ט היזק שא"נ לא שמיה היזק ומ"ט אמרו במזיד חייב שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני, וכתב הר"ן, אפי' לר"מ דדיינין דינא דגרמי, וא"ת מ"ש ממוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו דאמרי' בפרק הכותב דמאן דדאין דיני דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא, י"ל דהתם היזק ניכר הוא דעקרו היינו שעבודו וכל שאין שעבודו קיים אינו יכול ל"ל הרי שלך לפניך, ומה"ט נמי דעושה עבדו אפותיקי ושחררו רבו ראשון דהיזק ניכר הוא, משום שאין העבד עומד אלא לשעבודו וכיון שאין שעבודו קיים אצל העבד אינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך:

תנן הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין מפני תקון עולם וא"א השא"נ שמיה היזק האי שוגגין פטורין מפני תק"ע מבעי ליה, פרש"י פיגלו ששחטים וזרקם לאכול חוץ לזמנו ולא הורצה לבעלים, ועי' מל"מ פ"ז מחובל, למה נקוט דוקא חוץ לזמנו ולא ששחט שלא לשם בעלים, ושמ"ק ב"ק דף הי, ושעה"מ בהשמטות כתב עם רמב"ן שכתב מפגעל שחיטתו ראוי עי' בפתיחה