עט סופר חלק א קעו

לציבור כמש"כ לעיל עי' בשעה"מ, אבל מעכום אין מקבלין אפי' מסרו לציבור, עי' תוס' מנחות דף ע"ג, ואם קבלו מעכו"ם אם עברו על לאו היד בו נכר לא תקריבו כתב מנ"ח סי' רצ"ב ששקלים בטלי ע"ש:

פ"ד ה"ד, בשנת השמיטה שהיא הפקר שוכרין ב"ד שומרין שישמרו מקצת ספיחים שצמחו כדי שיביאו מהן העומר ושתי לחם ואלו השומרין נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, מי שהתנדב לשמור בחנם אין שומעין לו משום בעלי זרוע שמא יבואו ויטלם מהן לפיכך תיקנו להם חכמים שיטלו שכר מן הלשכה כדי שיפרש הכל מאותו מקום שאלו שומרים:

ב"מ דף נ"ח השוכר את הפועל לשמור את הפרה לשמור את התינק לשמור את הזרעים אין נותנין לו שכר שבת לפיכך אין אחריות שבת עליו וכו' ורמב"ם פ"ו משבת כתב השוכר את הפועל לשמור לו את הפרה ואת התינוק לא יתן לו שכרו של שבת לפיכך אין אחריות שבת עליו, והשמיט הך מילתא זרעים, וכתב התומים סי' ס"ו סקס"ז דקשה ליה לרבנן דס"ל דלא כר"י דמתנדב שומר חינם דלמא לא ימסר לצבור יפה א"כ איך אמרי' שכרו לימים אין ניטל שכר שבת ולפיכך אין אחריות שבת עליו הא אסור להניחו בשבת לשמור בחנם, וע"כ צריכין לקצוב אותו בהבלעה, וצ"ל ר"י היא דאמר מתנדב, וא"כ הרמב"ם דפסק כת"ק ודלא כר"י השמיט מילתא זרעים דאינו במציאות כלל, (צ"ע כי בשבת אסור לקנות מהפקר]:

כלל פתיחה לסוגי' היזק שא"נ פרט א'. כ"ד. א ב"ק דף נ"ו, הוציאוה לסטים חייבין, פשיטא כיון דאפקוה קיימא לה ברשותייהו לכל מילי, לא צריכא דקמו לו באפה, תוס' בהיציאות לגוזלה איירי מתני', וא"ת מנ"ל דקיימו ברשותיהו אפי' להתחייב על מה שהיא מזקת וכו' וי"ל דסברא הוא דגזלן נכנס תחת הבעלים דכיון שהוציא מרשות בעלים וכו' ולא דמי לתפסו ניזק לר"ע דף ל"ו דאפי' שומר חנם אינו על חלק חברו דשותף אין מתכוין להחזיק רק בשלו ואינו בא להוציא חלק חברו מרשותו כמו גזלן ע"ש, וכן כתב הראש, הוציאה לסטין מוקי לה בירושלמי בהוציאה לגזלה אבל לאבדה פטורין, וכן פסק המחבר סי' שצ"ו היציאה כדי לאבדה פטורים, וכתב הש"ך, פטורים על הנזק אבל על הבהמה עצמה אע"פ שלא הי' דעתם אלא לאבדה כדלעיל סי' שפ"ו בזורק מטבע לים הגדול, אפשר דבהכישה אפי' לאבדה ונאבדה פטור וצ"ע, בסי' שפ"ו פסק המחבר הדוחף מטבע של חבירו עד שירד לים חייב אעפ"י שלא הגביה, וכתב הסמע וש"ך דאלו הגביה פשיטא דחייב דהרי כשהגביהו בא לרשותו וצריך להשבה מעליא ע"ש, ועי' פנ"י ב"ק דף צ"ח, שמתקשה בו מ"ש הכא דחייב ובנטלה ע"מ לאבדה פטור, ובית אפרים ח"מ סי' לא מתקשה הא דאמר במנסך מדאגביה קניה דהא הגבהה ע"מ לאבד הוא, וצ"ל כיון שרוצה לעבוד ע"ז בניסוך זה ועושה בו כחפצו כמגביה ע"מ לקנות חשבינן ליה, ואכתי קשה דמוקמי' בשותפות ושל חבירו אין נאסר דק משום דמעורב בשלו וא"כ אין לחייבו על הגבהה שהוא ע"מ לאבדו שיהי' מעורב בשלו ע"ש ועי' במחבר סי' רצ"ב אם הנפקד מגביה לעשות בו תשמיש שאינו מחסרו אינו חייב משעת הגבהה אלא משעת תשמיש מפני שהוא שואל שלא מדעת דהוי גזלן, וע"ש בסמ"ע, ורש"י כתב דאגבה ע"מ לגוזלו, וכתב בתורת גיטין ל"ד דהא במתני' המנסך סתמא קתני רק כוונתו כיון שהגביה ע"מ להזיקו נעשה גזלן כמ"ש ש"ך שפו ע"ב, ואולי כוונת רש"י שכיון לגזלו שיהי' שלו רק דמים יהי' חייב, כי אין דרך לעבוד בדבר שאינו שלו כמש"כ תב"ש בסי' ד' על אא"ע דש"ל, דמ"ל לעבוד ע"ז בדבר שאינו שלו רק לצעורי להקניטו ע"ב, א"כ הוא תגביה לקנות כדי לעבוד בשלו, ואולי זה כוונה הגבה צורך ניסוך כדי שיהי' שלו לעבוד עבודתי, אבל באוכל חלב לא שייך זאת ומיושב קושי' תוס':

ב רש"י ב"מ דף צ"א גבי אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו כתב בקי"ל בדרבה מיניה תשלומין רמי עליו אלא שאין כח בב"ד לעונשו שתים, ואי תפיס לא מפקינן מיניה ע"ש אמנם מהרש"ל ביש"ש פרק הכונס סי' ו' כתב דכל היכא דחייב לצי"ש איתפס מפקינין מיניה אפי' לרש"י, בשלומא בקי"ל בדרבה מיניה חייב הוא רק דלא עבדינן החומרא הילכך היכא דלא עבדינן החומרא כגון בשוגג או שלא בהתראה או בזה"ז הסברא נותנת אם תפס לא מפקינן מיניה, דהא ס"ס חייב הוא, אבל היכא שגרמא בנזקין הוא ואין בו חיוב מן הדין אלא לצי"ש פשיטא דאם תפס מפקינין מיניה ע"ב, וכתב