עט סופר חלק א קעה

נמצא קרבן ציבור קרב משל יחיד ונראה ליישב דמן התורה אפי' בלא מסירה לציבור מהני משום דרובן של שקלים מבני חייובא נינהו בטלים הם ברוב אלא משום דמטבע חשיב ולא בטיל הוא דבעינן שימסרם לציבור והוא מדרבנן א"כ מהני מסירה לציבור אע"ג דאין הקנאתו אלא מדרבנן דאתי תקנתא דרבנן ומפיק איסר דרבנן ע"ש, ואב"ח סי' כ"ח משיג כיון שממון קטנים הם, וממון לא בטיל כמבואר ביצה דף ל"ח הרי נתערב קב חיטין וכו', ולא זכיתי להבין כיון מדרבנן הפקר ב"ד הפקר הם אומרים שקטן מקנה ממילא אזל שם בעלים לכה"פ ושפיר בטל, ומכבר חקרתי ומצאתי בקול סופר שקלים אות רפ"ט אולי אין כת חכמים להפקיר ממון של קטנים, כי קטן אינו מחויב לשמוע דברי חכמי' אבל בקצה"ח סי' רל"ה כתב ראיה לשטת ב"י שקנין דרבנן מהני לדאורייתא ואם קידש בחוב עפ"י מע"ש מקודשת מדאוריי' מהא דתנן שמקבלים שקלים מקטני' והרי מן התורה אין כאן מתנה לציבור ונמצא קרבן ציבור קרב משל יחיד אלא ע"כ כיון דמדרבנן הוי קנין מהני נמי מדאורייתא ע"ש, ונתיבות משיג כיון דהפקר ב"ד אינו רק הפקר מדאוריית' אבל לא קנין מדאוריי' רק קנין דרבנן, ובשקלים כיון דהוי הפקר מדאורייתא מקטני' שוב הציבור זוכין במשיכת הגזבר ע"ש, ולי צ"ע אם הגזבר יוכל לקנות להקדש כי מי המקדשי רק בממון של הקדש יוכל הגזבר לקנות להקדש אבל חולין לא נעשה הקדש רק אם אחד מקד' ומוסר להקדש ועי' נדרים דף הי' לפניו ככר וכו' שהאריכו אחרונים אם אין חצר להקדש ועי' במקנה כלל ט"ו פרט ח"י:

ונראה ליישב קושי' אב"מ, כי מה שממון לא בטלי כי כל איסר שנתערב ויכול ליקח משם כמו חלב בקדירה שיוכל ליקח אם צף החלב למעלה עי' ש"ך סי' צ"ח סקט"ז וח"ס סי' ק' א"כ בממון יוכל לשלם לבעלי' ממילא לא בטיל, אבל כאן בשקלי' של קטנים שהקדישו גם שקנין רק מדרבנן אבל בודאי שלא צריך להחזיר להם המעות ממילא בטיל גם מדאורייתא ודו"ק, ועי' במל"מ סוף מעילה שהקשה שכהנים דרשי מקרא זה לעצמן הואיל ועומר נאכלין ואם איתא דמטבע בטיל א"כ כדין אוכלים אף שיש במעות אלו מעות של כהנים שהם אסורים באכילה מ"מ בטלים ברוב ע"ש ואב"מ מביא קושיה זו בשם תוס' ואולי כאן בקדשים שכהנים הקדישו זה כעולין שאין בטלין גם לרבנן, אבל מעות קטנים שפיר כתב השעה"מ אם אין הקדשין הקדש א"כ חולין הם ובטלו:

ירושלמי פ"ד משקלים שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, רי"א אף הרוצה מתנדב וכו' גמרא בשעה שעלו ישראל מן הגולה ולא מצאו עצים בלשכה עמדו והתנדבו עצים משל עצמן ומסרו לציבור, וקרבו מהן קרבנות ציבור וכו' אמר רב אחא דר"י היא, דר"י אומר אף הרוצה שית, ר' אסי בשם רב ר' אילא דברי הכל היא, מה פליגין בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור ע"ש, והג"ה במל"מ פ"ד משקלי' כתב דירושלמי פליג אש"ס דילן דבהדי' אמרי' במנחות דף כ' דתניא קרבן מלמד שמתנדבים עצים והכי איתא במנחות ק"ו, ושמא הירושלמי דריש ליה ליתורא דקרבן לדרשא אתרי ומש"ה אוקמה למתניתין דעצים כר"י אך קשה דהתם מייתי מקרא מלא בנחמיה דכתיב והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים והלוים והעם להביא לבית אלקינו ע"ש, ושעה"מ פ"ד כתב, מש"כ הירושלמי דרש קרבן לדרשא אחריתי, אשתמיט מיניה ירושלמי פ"ד על מתני' י"ג שופרות איר בון אמר הרי עלי עץ מביא, קרבן לרבות את העצים, ועי' מנחות דף כ"ב יכול האומר הרי עלי עולה יביא עצים מתוך ביתו ת"ל על עצים אשר על אש אשר על המזבח מה מזבח משל ציבור אף עצים ואש משל ציבור דברי ראב"ש, ר"א בן שמוע אומר מה תזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים ואש שלא נשתמש בו הדיוט ע"ש בשעה"מ שהקשה לתוס' שלא חילקו לחלק בין קרבן למכשירי קרבן, א"כ תקשי לרבנן הא דעצים דמפיק בתלמודא דידן מקרא דנחמי דמהני בהו מסירה ע"ב:

פרט רמב"ם. ג'. פ"ח מכלי מקדש ה"ז, כל בגדי כהנים אינם באים אלא משל ציבור ויחיד שהתנדב בגד מבגדי כהונה מוסרה לציבור ומותר, וכן כל כלי השרת ועצי המערכה שמסרן יחיד לציבור הרי הן כשרין אף כל קרבנות הציבור שהתנדב אותן יחיד משלו כשרים ובלבד שימסרם לציבור, עי' לח"מ, ובהלכה ג' כתב אם רצה להוסיף מוסיף משלו ומקדיש התוספת ואח"כ עושה בה כתונת, ועי' שעה"מ פ"ד משקלים:

פ"א משקלים ה"ז הכל חייבין ליתן מחצית השקל כהנים לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים, אבל לא נשים ועבדים ולא קטנים ואם נתנו מקבלין מהם, אבל הכותים שנתנו מחצית השקל אין מקבלין מהם, ולא כתב כאן בלבד שימסרם נשים ועבדים וקטנים