עט סופר חלק א קעד

עפ"י קושי' מל"מ הא דברים שבלב אינן דברים, לענ"ד י"ל ולחוש שמא בעודו בידו העלה אל לבו שיקדש ומיד נעשה הקדש גבוה דהיינו הקדש יחיד וא"כ תו לא מועיל מסירתו יפה כיון שכבר הי' הקדש ושוב אינו משתנה לשל ציבור והיינו דקאמר ירושלמי דר"י ס"ל הקדש יחיד משתנה לשל ציבור ולא אכפת לן אם מקדשו בתחלה לעצמו, ובזה יובן הש"ס שהקשה לבן בוכרי דמעייל חולין בעזרה, ויל"ד א' אמאי לא הקשה נן אמתני' דנשים ועבדים ששקלו כמ"ש התויו"ט, ב' כדמשני שמוסרם לציבור ה"ל לשאול שמא לא ימסרם יפה, ג' מאי לשון חולין בעזרה, הול"ל אין קרבנות באו מציבור, וא"ש דודאי אמתני' דמקבלין מנשים לק"מ שמא לא ימסרם יפה, דדברים שבלב אינן דברים, ואין לומר שהם יקדשו שקלי עליהם לעצמם ואינם משתנים עוד לשל ציבור, זה לא שייך בשקלים שעיקר מצוותו כך הוא שכל אחד יקדיש ליה מחצית השקל ואח"כ ישתתפו זה עם זה ויהי' של ציבור, אמנם בן בוכרי מקשה שפיר שהרי הכהן אינו מקדישו דכל עצמו אינו פוטר משקלי' אלא משום דהאיך עומר קרב משלהם דכתיב כל מנחה כהן כליל תהי' וא"כ לא יכול הכהן להקדיש שקלו ע"כ נותנו כשהוא חולין, ומקשה הא מעייל חולין בעזרה, ומשני דמסרם לציבור, והשתא תו לא מצי להקשות שמא לא ימסרנו יפה, דהרי דברים שבלב אינם דברים ולהקדישו אינו יכול וא"ש הכל עכ"ל, בזה נראה ליישב מה שעה"מ פ"ד הקשה על רמב"ם שכתב מקבלים מנשי' ועבדים ולא כתב דצריך מסירה לציבור כי קשה קושי' הגמרא לבן בוכרי דמייתי חולין בעזרה ומשני כשמסרו לציבור, א"כ בנשים ובעבדים נמי קשה וצריך מסירה לצבור ע"ש, לכאורה צ"ע מה הקשה לבן בוכרי שמייתי חולין בעזרה, והקשה המנ"ח סי' רצ"ב מאי חילין בעזר' הוא כשמביא שקלים מי שפטור מ"מ הוא מקדישו ע"ב שהניחו בצ"ע, אבל להנ"ל ניחא כי כהן לבן בוכרי אין רשאי להקדישו כי עיקר שדורשים יען כתיב כל מנחת כהן כליל, וע"כ לא הקדישו ושפיר הקשה שמייתי חולין בעזרה, אבל נשים ועבדים באמת הקדישו ואין כאן חולין בעזרה:

פרט רע"ב ותיו"ט. ב'. מתני' פ"ד דשקלים, שומרי ספיחי שביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה רי"א מתנדב שומר חנם כתב רע"ב אע"ג דקנה אותם מן הפקר כששמרם חנם והביאם והרי הן שלו, ר"י סבר דקרבן יחיד משתנה לקרבן ציבור ורבנן סברי קרבן יחיד אינו משתנה לשל ציבור והלכ' כחכמי', וכתב התוי"ט פי' רע"ב דקנה מן ההפקר כששמרם והביאם, ויש להקשות דיתנדב לשמור ושלוחי ב"ד יביאום והשתא לא קנה להם מעול', ואפשר דסבירי ליה הרב דהבטה בהפקר קניא [א"ה לא זכיתי להבין א"כ למה מדייק הרב וכתב והביאום, משמע דייקא בהגבהה קנין ור"י ס"ל לא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה, ולפיכך קרבן יחיד משתנה ורבנן ס"ל דחיישי' וכו' [א"ה נראה שתלויה זה בזה אם חיישינן שמא לא ימסר יפה ע"כ קרבן יחיד אינה משתנ' לשל ציבור, ולפי ח"ס אשר הבאתי משמע גם שמוסר יפה יכה כיון שכבר הקדיש, ותו לא מועיל מסירתו לציבור] וא"ת ומ"ש הכא דחיישינן שמא לא ימסר' יפה, משקלי' מנשי' עבדים וקטנים דתנן פ"ק ולא חיישינן, ואפשר דשאני שקלים שאין גופן קרב וכשמת נין שיקנו בהן דבר הקרב נשתנה לשל ציבור, ואפשר לחלק דהכא דעומר ושתי לחם אחת בשנה איכא למיחש שלא ימסרו יפה אלא נח להם שיקריבו משלהם אבל שקלים דקרבנות דכולה שתא ליכא למימר נח להם, ואתא שפיר נמי ללישנא בתרא דב"מ דהבטה בהפקר לא קניא ע"ש, ופלא רש"י פירש בד' זוזי ג"כ שקרבנות יבואו משל יחיד ועי' ח"ס, ועי תוס' ישנים יומא דף ל"ה שהקשה מ"ש מקטורת שיכול ין להקטי' אם עשאה יחיד ומסרה לצבור וכן קשה מעצים שיחיד מתנדב לציבור ע' שעה"מ פ"ד משקלים באריכות:

השעה"מ פ"ד משקלים כתב לישב קושי' תיו"ט בשלמ' גבי עומר חיישי' שמא לא ימסר יפה משום דנוח לו שיקרבו משלו כפי' רש"י, משא"כ בשקלי' דוודאי מוסרים לצבור יפה משום דאפילו לא ימסרם יפה אינו מרויח כלום כיון שכבר נתבטלו בשקלים של כל ישראל אע"ג דמטבע חשוב ולא בטיל היינו משו' חומרא דרבנן אבל שיהיה נחשב כשמקריבין למחר תמידין ומוספין משלו לא הוי, אע"ג דלכתחל' אם אינו מוסרם לציבור לא מקבלינן מינייהו, היינו משום דהי"ל כמבטל איסר לכתחילה כדאמרי' לא אמרה תורה שלח לתקלה כמ"ש מל"מ פ"ז ממעילה ע"ש:

שעה"מ פ"א משקלים כתב ק"ל מהא דתנן נשים ועבדים וקטנים אם שקלו מקבלים מידם ופירש הרע"ב בלבד שימסרם לציבור לגמרי כי היכי דלא ליהוי קרבן ציבור קרב משל יחיד, וקשה כיון דקיי"ל דקטן אינו מקנה לאחרים דרך תורה, א"כ היכי מהני בהו מסירה לציבור סוף סוף מדאורייתא