עט סופר חלק א קעג

אינהו נמי נהי דפטירי מסרי לציבור יפה יפה, ועוד כיון שכל ריוח הקרבנות הבאים מן השקלים שלהם הוא גמרי ותפרי יפה, ות"ס כתב בח"מ ר"ז מבואר במתנה דברים שבלב הוי דברים וטעם מבואר בסמ"ע דמחנה אין אדם נותן ברצונו ומשייר לעצמו כל מה שיכול, בזה יובנו ד' תוס' כיון שכל ריוח הקרבנות שלהם לא מיחשב כנותן מתנה וא"כ דברים שבלב בכיוצא בזה אינו דברים:

ר"ה דף ז' קרבנות צבור הבאין באחד בניסן מצוה להביא תחדש ואם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר מצוה, ויחיד שהתנדב משלו כשירין בלבד שימסרם לצבור יפה יפה קמ"ל, תוס' שמא לא ימסרם, פלוגתא דתנאי היא בב"מ קי"ח גבי שומרי ספיחי שביעית אי מתנדב שומר חינם, וקצת תימא דפריך הכא פשיטא במלתא דהויא פלוגתא דתנאי, ושמא יש לחלק, דהכא ליכא למיחש כולי האי כמו בשומר:

ח"ס בתורת משה פ' משפטים כתב ליישב סברת תוס' שהעלו לחלק דוקא בשומר פליגו ולא במילי אחרינא, לענ"ד פשיטו, מ"ט דרבנן דניחוש שמא לא ימסרם יפה הא דברים שבלב אינם דברים, וי"ל דודאי בעושה מעשה ומוסר ממש לציבור כ"ע לא פליגי דלא אתי דברים שבלב לבטל מעשה המסירה עם דבורו שאומר שמוסר לצבור, וכן בהני ד' זוזי שלא באו לידו מעולם רק מונע לקבל כיון דאינו עושה מעשה רב למוסרם מיד ליד כ"ע לא פליגי דחיישינן לדברי' שבלבו ושמא לא ימסרם יפה, כי פליגי בשומר שקונה בהבטה ויוצא אח"כ מן השדה לשלוחי ב"ד לקצור ולהביאם לציבור, מר מדמי' ליה למחילה דהני ד' זוזי וחיישי' שמא לא ימסרם, ומר מדמה למעשה ממש ולא חיישינן שמא לא ימסרם יפה, וע"כ כתב תוס' דלא פליגי אלא בשומר ומיושב הקושי' לכאורה צ"ע מ"ט פליגי בשומר דאיכא למטעי טעמא דר"י משים הבטה לא קני, אבל מודה הוא דצריכי' לשלם לקוצרים דקני בהגבהה, לימא סתם פועלי עומר בשביעית מתנדבים בחנם, ואז נכון הטעם משום דמסרי יפה, ובהנ"ל ניחא בפועלים שעושים מעשה קצירה ומוסרים לציבור כ"ע לא פליגי דמוסרם יפה יפה ע"ש, לא זכיתי להבין כי גם ד' זוזי יוכלו למוסרם לציבור לאחר שקבלו כן נראה ממל"מ שהקשה דאיכא תקנא שימסרו ד' זוזים ע"ב, נראה דרבנן סברו אפי' במעשה חיישינן שמא לא ימסרו יפה:

עוד כתב שם, צל"ע נהי נמי דהבטה לא קני לר"י מי גרע מעני המנקף בראש הזית בגיטין דף ס"א, לר' יוסי גזל גמור והוא משים שעשו שאינה זיכה כזוכה וע"כ המנקף לא טרח כולי האי כמו השומר בהבטה, דאל"ה תיקשי ללשני קמא דרבא דכ"ע הבטה קינה ומ"ט לא קני המנקף מדין תורה מטעם הבטה, וקושי זו מצאתי בשמ"ק ב"מ דף יוד ותי' שם משום דהמנקף לא טרח כולי האי כמו שומר, וא"כ תיקשי לרבה דמוקי פלוגתתו בהבטה, נהי דלר' יוסי הבטה לא קני מן התיר' מ"מ ליקני מדבריהם מגו דעני המנקף, וי"ל אה"נ דזכה מדרבנן מפני שעשו שאינו זוכה כזוכה, ומ"מ לא חייש ר"י שיקנה לעצמו ולא ימסרנה לציבור יפה יפה, דכיון דמדינא לא זכה אלא הם אמרו שיזכה והם אמרו שיזכ' לציבור מעיקרא שעשו הציבור שאינה זוכה כזוכה משא"כ לרבנן דהבטה קונה מן התורה שיב לא יקנה הציבור כ"א ממנו ע"י מסירתו וחיישי' שמא לא ימסרנה יפה יפה ובזה מיושב מה שיש לעיין קצת, לכאורה לא סגי בשמירה לחוד דהא עכ"פ בעי' קוצרים ומביאים, והשת' אפי' אי הבטה לא קני מ"מ הקוצר והמביא יקנה, ועוד דע"כ יתכוון אחד מהם לקנות דאל"ה הרי נשאר לעולם הפקר ובמה יזכה בו הציבור, ואפי' אם יביאוהו להר המשותף לכל ישראל ונימא חצרים קונ' להם לכל ישרא' זה אינו דאין חצר להקדש עי' מג"א קנ"ד, וע"כ א"א בלא"ה רק שיקנה אחד בהגבהתו ויזכה לכל ישראל וכיון דחיישינן שיקנהו לעצמו ולא ימסרנה לציבור יפה כדעת מל"מ ע"כ לא סגי אם לא נשלם לו שכר מתרומ' הלשכה נמצא לפי הנחה הלז לרבנן דהבטה קינה וצריך לשלם שכר לשומר שיקנה להציבור לא צריכי תו לשלם שכר לקוצרים שכבר יקנה לציבור ע"י השומר, ולר"י דהבטה לא קני ועדיין בהפקירה עומד מה שתרויחים ששומר בחנם מפסידים לעומת זה לשלם שכר לקוצרים וזה אינו במשמע פלוגתם, אך לפי הנ"ל ניחא דלר"י נמי נקנה להשומר מטע' שעשו שאינו זוכה כזוכה לציבור ועדיף מלת"ק, דלת"ק זוכה בו מן התורה לעצמו ואי ישמור בחנם איכא למיחש שמא לא ימסרם יפה, ולר"י אינו קונה לעצמו כלל כי כך תקנו חכמים שהציבור יקנו ע"י שמירתו שעשו שאינו זוכה כזוכה ושוב יכול לקצור בחנם ע"ש:

מנחות דף כ"א, אר"י העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששיקל אינו חוטא, א"ל ר"י בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא, אלא שכהנים דורשי מקרא זה לעצמן, וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם ולחה"פ שלנו הוא האיך נאכלין, ולבן בוכרי כיון דלכתחילה לא מיחייב לאיתויי כי מייתי נמי חוטא הוא דקא מעייל חולין בעזרה דמייתי ומסר להון לציבור ס"ד אמינא וכו' ח"ס כתב בירושלמי אמרי' דפליגי אי קרבן יחיד ישתנה לקרבן ציבור או לא, ונ"ל