עט סופר חלק א קעא

לשמור חנם אף שימסרם לצבור משום דחיישי' שמא לא ימסרם יפה, ור"י אית ליה דהבטה בהפקר לא קני מש"ה מתנדב יחיד, ומביא קושיא מר"י אלפנדריא ז"ל שהקשה נהי דת"ק אית ליה דהבטה קני הא קי"ל דהמחזיק בהפקר צריך כוונה ואם לא הי' דעתו לקנות לא קנה וא"כ יתנדב לשמור ולא יתכוין לקנות, ועי' בשמ"ק ג"כ, ותי' דאף דמאן דאית ליה דלא חיישי' שמא לא ימסר יפה מודה דלא מהני מה שאומר שאין בדעתו לקנות משום דאני סבור דטעמא הוא משום דאף דנימא שבלבו אינו מוסכם מ"מ מהני המסירה דקי"ל דדברים שבלב אינו דברים, ומאי דקאמר ר"י דלא חיישי' שמא לא ימסרם יפה, כוונה היא דליכא למיחש דלמא לא מסר יפה משום דאפי' לא מסר להו בלבו מהני משום דדברים שבלב אינם דברים, אבל באומר שאין דעתו לקנות אף ר"י מודה דחיישינן דלמא יהא דעתו לקנות דספק איסור הוא וחיישינן, הן אמת דלרבנן דאית להו דחיישינן צריך נגר ליישב דמה חששא היא זו מאחר דקי"ל דדברים שבלב אינם דברים וצ"ע:

מש"כ באומר אין דעתו לקנות גם ר"י מודה דחיישינן דספק איסר הוא, אולי לפי מש"כ בקול סופר על משניות אות ש"ז, וכ"ל עי' תיו"ט שהקשה מ"ש הכא דחיישינן שמא וכו' משקלים דמקבלים מנשים ועבדים ולא חיישינן, ואפשר דשאני שקלים שאין גופן קרבן יע"ש, נ"ל להמתיק בעומר אם השומרים קנאו בהבטה אם יש חשש שלא התנדבו יפה איכא חזקת מרא קמא וספק בקנין הקדש ואוקמי' אחזקת קמייתא, אבל בשקלים דקנו הגבאים בהמות בהמעות א"כ הבהמות בודאי אינם של הנודבים ומספק לא יוכלו להוציא ממון עי' שו"ת רשב"א הובא בב"י ח"מ סי' מ"ו וממילא כיון דליכא חזקה אין כח להוציא אפי' ממון להיות שיעבוד על הספקת הבהמות ודו"ק הטיב עכ"ל:

א"כ לפי הנ"ל אם כבר קנה השומר אז יש לו חזקת מרא קמא, אבל אם אמר ששומר בחינם ומעולם לא קנה, אז לא חיישינן שמא לא ימסר, אילי עוד יש חזקה להיפך שהי' חזקת הפקר ועדיין הפקר עד שקונה הקדש:

שמ"ק כתב הבטה בהפקר תנאי היא אי קניא ליה בהבטה או לא דאיכא מ"ד קני וכי נטר ליה לבעה"ב באגרא קני ליה בעה"ב ואי נטר ליה לבעה"ב בלא אגרא קני הוא לנפשיה, קשיא לי כי הוי שומר חינם נמי הא שומר דהקדש הוי וכי אין אדם נשאל לחברו חנם, אין ודאי ליה מידי, א"נ דעבד ליה עבידתיה אבל הכא מאי עביד ליה הילכך כי לא שקיל אגרא שומר דנפשיה הוי, הראב"ד:

הא דאמרי' ת"ק סבר הבטה בהפקר קני כלומר המביט אבל מי שהביט בשבילו לא קנו דאי לא בחנם נמי אמאי לא והא קנו צבור בהבטה של זה אלא לכ"ע צבור לא קנו בהבטה של זה ובדידיה הוא דפליגי, עכ"ל שמ"ק, לכאורה סותר הא כתב לעיל שקנה בעה"ב באגרא, גם הקשה הרבני החריץ מו"ה איצק קערפל ני' למה אמרי' בהבטה תנאי היא, גם אם כ"ע סובר הבטה קינה בנ"ז יוכל לאמור טול שכרך כי הוא לא קנה בהבטה של שומר וצ"ע, ונראה כבר הבאתי במקנה כלל ל"ג פרט י"ד ע"כ לא קנה בהבטה של שליח, כמבואר בראש נדרים דף ע"ב על מידי דמימילא לא שייך שליחות א"כ על הבטה לא שייך שליחות, אבל פועל אמרי' דעדיף משליח יד פועל כיד בעה"ב גם אם מגביה מציא' לחבירו לא קנה חבירו, אבל פועל קונ' לבעה"ב ומח"א מחדש בשכר אפי' בגוי הוי שליח כי יד פועל כיד בעה"ב ועי' נתיבות קפ"ח ע"כ אם נותן שכר והוא פועל לקנות ההפקר קונה בעה"ב, אבל בחינם רק הוא שליח שפיר כתב שלא קנה הבעה"ב ועי', קצה"ח סי' של"ו מה שמביא מבנו ז"ל ודו"ק:

שמ"ק כתב וקשיא לי לת"ק היאך קנה זה והלא הוא אינו מתכוין לקנות לעצמן אלא מביט לצורך הציבור ואי צבור לא קנו איהו היכי קני וכי קינה בע"כ ובאמת רש"י סובר כן מההיא דמילא מים לחברו דאמר ר"נ הרי הן כרגלי הממלא אלא שאין הדברים נראין כן, ולפי' נ"ל דת"ק סבור דכיון ששומר זה יודע שאין צבור קונין בהבטתו נותן בדעתו לקנות לעצמו כדי שלא יבאו אחרים ויטלו לעצמן ומדאקנה הוא ושומר לצבור בחנם כשצבור באין ולוקחין משל זה הן לוקחין ועומר ושתי לחם אינן באין משל צבור:

תוס' ב"מ דף נ"ח ד"ה לשמור הזרעים, וא"ת והיאך מותר לעומר כיון ששומר הא כתיב ממשקה לישראל מן המותר לישראל ודרשינן ואת ענבי נזירך לא תבצור מן המשומר אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן ההפקר משמע דאסור אם ליקט מן המשומר וי"ל שלא היה מוחה לעולם מליקח רק שהי' מודיען שיחדום לעומר ומעצמן היו נמנעין מליקח, ותוס' יבמות דף קכ"ב אר"י שלא היו שומרין אותו אלא מונעים רגלי בהמה משם ומודיען לבני אדם שהם לצורך וכו', ותוס' מנחות דף פ"ד חי' קצירך ונזיריך אמר רחמנא דידך אין ולא של הקדש ע"ש, ושמ"ק כתב דהא דתניא בת"כ מן המופקר אתה בוצר ואין אתה בוצר מן המשומר