עט סופר חלק א יז

רובן עכום אין מברכין וצ"ע דנימא כל קבוע כמע"מ דמי וה"ל ספק, דקיי"ל דקבוע כמע"מ בין לקולא בין לחומרא ואפשר דמיירי שראה איש אחד הולך ונר בידו דכל דפריש מרובא פריש, אבל בגמרא לא משמע כן, ועי' רי"ז ס"ז, ואפשר דזה לא מקרי קבוע דהאיר פירש וכן ריח הבשמים עכ"ל, והקשה בתוס' שבת, דהא קיי"ל אם פירש מן הקבוע לפנינו מקרי קבוע כיון שנולד הספק במקום הקבוע, וכיון דכאן בעינן שיהא רואה את השלהבת כמש"כ בסט"ו הרי פירש האור מהנר לפניו והוי קבוע כמע"מ וכו' ומחהש"ק כתב לענ"ד אין כוונת מג"א דאמרי' על האור כל דפריש, אלא כוונתי דהאור והנר או העצים הם שני ענינים נפרדים וניהו דהנר והעצים הויין קבועים אבל האור דעלי' מברך לא הוי קבוע כמש"כ המרדכי פ"ק דחולין דמה"ט אזלי' בסנהדרין בחר רוב דיעות ולא מיקרי קבוע משום דהדבור דיפיק מפומייהו ה"ל פירש, אין הכוונה דאמרי' על הדיבור מרובה פריש, דהא הדיבור פירש לפנינו אע"כ גם כוונת המרדכי דהדבור שפירש מן האדם המדבר הוא ענין נפרד ואינו נחשב לדבר אחד עם אדם שדברו ולכן אע"ג דסנהדרין גופייהו הם קבועים מ"מ דבורם לא מקרי קבוע וה"ה הכא באור וריח עכ"ל:

תוספתא מובא בר"ש טהרות פ"ה ט' שרצים וצפרדע אחד ברה"ר ונגע באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע ספיקו טהור פי' אחד מהן לרה"י ספיקו טמא לרה"ר ספיקו טהור ובנמצא הלך אחר הרוב, כתב הר"ש צריך לדקדק הי' ניהי נמצא והי ניהו פירש ויש לפרש דפי' היינו שפי' בפנינו שנולדה הספיקא במקום הקביעות לפיכך נידון כמע"מ והא דפריך בזבחים ונכבשינהו כי היכי דניניידו וניחא כל דפריש מרובה פריש, התם אע"פ שפירש בפנינו כבר נתבטל מקודם הקביעות כדאמרי' דניניידי עכ"ל וצרור החיים מביא בשם אהל דוד לשטת הר"ן דפי' לפנינו אינו אלא קבוע דרבנן ומדאוריי' אזלי' בתר רובא א"כ האיך ניזל לקולא לטהר כיון מדאוריי' הוי ודאי טומאה מכח כל דפריש מרובה פריש, וצלח פסחים דף ט' מביא ג"כ תוספתא הנ"ל:

ח"ס או"ח קע"ח, כתב הנה הלבוש הובא בט"ז תרל"ב כתב דסכך פסול מועט מתבטל ברוב כשר אפי' ניכר דילפי' מסנהדרין דאפי' ניכר נמי מתבטל מה"ת ודבריו צ"ב, ונ"ל עפ"י הר"ש מקינון שתירץ על קושי' דסנהדרין היי קבוע, ותי' דהא אין נהנין מן המועט ושבקינן ליה לגמרי ולא דמי לחניות שאנו רוצים ליהנות מהמיעוט ג"כ שם אמרי' כל קבוע וכו', ע"ש בפ' הכריתות, משא"כ בסכך פסיל שצילו מתערב ומצטרף לצילתו מרובה מחמתו אינו דין שיתבטל ברוב וכו', ועי' מג"א שד"מ שהקשה במהולך במדבר וכו' שמעתי מקשים לרמב"ם דאשה כל ימיה סופרת ז' ימי נדה וי"א ימי זיבה וא"כ ימי זיבה מרובים ואיך משכחת פתח בטועה ניזיל בחר רוב ימים ולא שייך קבוע בשהאיסור אינו ניכר במקומו, ותירצתי כיון דבמי זיבה רוב נשים מסולקת בדמים וא"כ אדרבה ניזיל בתר רוב פעמים דלא חזי' בי"א יום וא"כ אדרבה תיקשי לאידך גיסא איך משכחת פתח בטועה ניזל בתר רוב דמים שהם דמי נדה ולא דם זיבה אע"כ היינו משום דאיכא נמי רוב ימים שהם ימי זיבה ואיכא תרי רובי דסתרי וה"ל ס"ד ולק"מ ע"ש:

אי אזלינן בתר רוב חניות או בתר רוב בשר פרט ה' הפלאה כתב ונראה משום דבאמת צריך להבין הא דלא מפליג בנמצא דהלך אחר הרוב דהיינו אחר רוב החניות שמוכרין בשר כשר משמע אף שיכול להיות דבשר טריפה שבחנות אחד הוא יותר מכל בשר שבכל תשע חניות ביחד אפ"ה אזלי' בתר רוב החניות, כן משמע מכל הפוסקים דלא חלקו בזה והיינו משום דאין חילק בחנות בין רב למעט כיון דחניות קבועין הו"ל כאלו כולן שוות ואזלי' בתר ריב המקומות הקבועין ומזה מוכח דכל קבוע כמע"מ דמי אפי' לקולא ע"ש, ועי' בברוך טעם בשאלות ותשובות:

וחו"ד בסוף הספר בסי' ס"ג כתב נסתפקתי אם רוב המוכרים ישראל ואצל המוכרי עכום יש בשר יותר ממה שיש אצל המוכרי ישראל אם ליליך בתר רוב המוכרים להתיר או בתר הרוב בשר לאיסור והנה מלשון הש"ס דקאמר ט' חניות מוכרות דאזלינן בתר רובא בפריש משמע דהעיקר תלוי ברוב המוכרים ולא בבשר, ולפ"ז כשהמוכרין הן מע"מ אסור אפי' הי' אצל ישראל רוב בשר, ולפ"ז בט' ציבורין של מצה ואחד של חמץ ג"כ אזלי' בתר רוב הציבורין אף שבציבור של חמץ יש יותר מכל הט' כיון דספק הוא רק מאיזה ציבור נטל העכבור ולפ"ז במע"מ ג"כ לא משגיחין בגודל הציבור אמנם משקלים פ"ז משנה א' גבי מעות שנמצא בין שקלים לנדבה כתבו כרע"ב ותויו"ט דאזלינן בתר רוב מעות וכן בפסחים דף ז' גבי תיבה תנשתמש בה מעות מע"ש וחולין ציבורין ציבורין ונמצא מעות אזלינן בתר ריב מעות שבציבור, ולעומת זה יש הוכחה להיפך מאבידה דברוב ישראל חייב להכריז אף דנכרים עשירי טפי ויש