עט סופר חלק א קסט

יען שכבר קיים מצות נתינה ואין לי עוד אפי' טהנ"א לו, מה כחו לתשאול עליו, ורמב"ם פסק בנדרים פרק ד' שיוכל לתשאול גם על בדה"ב ע"ש, באמת סובר רמב"ם אפי' תרומ' ביד כהן יוכל לתשאול כרא"מ שמובא ברא"ש, ועי' כ"מ פרק ד' תרומות אבל לסוברים תרומ' ביד כהן אין נתשאלין הי' הסברה גם קדשי בדה"ב א"א לתשאיל אפי' בלא בא ליד גזבר עדיין, אבל יש כמה גמרות כנגדי, וחפשתי ומצאתי קדוש אחד מדבר ריטאלגזי בכורות דף ל"ו, ב"ה כמה דברים זכיתי לכווין ומסביר עפ"י רש"י ערכין דף כ"ח ניתן טובתה כמה אדם רוצה ליתן להקריב דורן לקיני וכו' וכתב לענין שאלה נמי במקדיש לבה"ב בתורת נדבה כל זמן שלא מסרו ליד גזבר איתיה בשאלה מטעם טהנ"א שיש לו בהקרבת דורון ולא נשאר שום זכות בו ליתיה בשאלה עכ"ל, ונראה בשקלים לא שייך סברה זו כי נתן דבר המתחייב ליתן וכיון שקדשה קדשה וצריך לחקור למה גונב הקדש מבית בעלים פטור מכפל למה לא חייב כי מצד הואיל נקרא עדיין רעיך ועי' תוס' פסחים מ"ו יען שנקרא קדשי ה' וצ"ע, אגב אעתק פה אשר אמר לישב קושיא עצומה שהקשה ת"ח אחד מפולין, כאשר הי' בשנת תרמ"ד בעיר פעסט, ב"ב דף פ"א בקינה שני אילנות מביא לרבנן בכורים ע"ש, ופריך דילמא לאו בכורים ומשני דמקדש להו ופריך והא מפקע להו מתרומה ומעשר ע"ש, והקשה כיון דמקדיש להו א"כ ליכא חיוב תרומה ומעשר כלל כי הקדש פטור כמש"כ רמב"ם סוף פ"ג ממעשר וצע"ג, ונראה לכאורה למה הקדש פטור נימא הואיל א"ב פריק אבל עי' תוס' פסחים מ"ו דהיה מחוסר מעשה או כמש"כ ר"ן מחוסר ממון, ונראה סברה אחת בדבר שבע"כ צריך לפדות לאכילת כהן לכ"ע אמרי' הואיל ואז הקדש אינו פטיר ממעשר ודו"ק, בזה י"ל ג"כ קושי' תוס' בפסחים דף ה' דגבי חמץ ממעט עכו"ם והקדש מחד לך וגבי מעשר בעי תרי דגנך ע"ש, כי עי' מנחות דף ס"ו וברמב"ם פ"ח מתמידים דצריך לפדות מה שנשאר מעומר, והו"א דאמרי' הואיל, והקדש חייב, קמ"ל דפוטר וצריך עוד פסוק ועי':

פרט ליקוטים. ה'. השמ"ק דף צ"ד בהא דמתנה ש"ח להיות כשואל ופריך הש"ס במאי בדברים וקאמר בשקנה מידו, והקשה בשם ראב"ד למה לי קנין כיון דהתנאי הי' בשעת משיכה וכל תנאי קיים בלי קנין, ותי' רשב"א, וכ"ל ונראה שאין כאן קושי' כלל שלא מצינו אדם שיתחייב אלא מחמת שנהנה מחבירו כגון בהלואה או שנעשה לו ש"ש אי שואל שנהנה דהנאה שלי, ואדרבה יש לתמוה על שומר חנם שחייבה תורה בפשיעה אלא שכיון שקיבל על עצמי לשמור וזה נשען על שמירתו ונאבד בפשיעתו ה"ז קרוב למזיק אבל להתחייב באונסין במה יתחייב ע"ש:

מבי"ט כתב מי שאבד שקלו חייב באחריות עד שימסרנו לגזבר דכתיב זה יתנו דבעינן נתינה לגזבר ואפי' נתרמה תרומה כיון שעדין היה שקלו בידי וכו' וכן הגונב חצי שקל ושקלו יצא וחייב לשלם לבעלים שנים או להוסיף חומש אם כפר ונשבע כדכתיב ישלם שנים לרעהו וכתיב וחמישיתו יוסיף עליו, ופלא מאוד, ועי' במקנה כלל ט"ז פרט כ"ג באריכות:

לעיל הבאתי מרדכי בפ' השוכר שכתב אם שלח איגרת ביד שליח בשכר ונאנס בדרך א"צ לשלם לו, ואחרונים כתבו דזה תלי' בפלוגתי' בירושלמי אם אונס כמאן דעבד לא אמרי' עי' ש"ך ח"מ סי' כ"ה, ואהובי הרבני החריף מו"ה שמעון פריינד ני' הביא ראיה משבועות דף מ"ו דפריך שבועות שומרים דאמר רחמנא היכי משכחת לה מתוך שנאמן לומר לא הי' דברים לעולם נאמן לומר נאנסו ע"ש ואי נימא באונס אינו מפסיד שכרו א"כ מאי מגו היא דניחא ליה יותר לומר נאנסו ויקבל שכרו מלומר להד"מ דאז אין לו שכר כמובן:

כתובות ק"ת, המודר הנאה מחבירו שוקל לו את שקלו מצוה קעביד דתנן תורמין על האבוד ועל עתיד לגבות פרש"י ואפי' לא נגבה לאחר מיכן יש לו חלק בתרומה ובקרבנות אלא שחיסר מצוה נמצא שכר המצוה על הניתן, והקשה תוס' א"כ אמאי בני עיר שוקלים אחרים תחתיהם אי משום מצוה אפי' משנתרמה התרומה נמי ע"ש:

אעתק מה שמצאתי בח"ת מחותני מורי הגאון ז"ל, וכך לשיני בקונטרס גדיל על כללי מגו יש לעיין בטוען אינו יודע א"פ יע"א מעיד לו שפרע אי מכ"מ חייב לשלם אי עדות העד הוי כאלו הוא טען בבריא פרעתי או נימא דבריא דאחר לא מהני לענין אם חבירו טוען שמא לחשבו כבי"ש כדאי' בכתובות דף ע"ו וב"ב דף קל"ח, הה"נ אפשר דלא מהני, הנה בשטר כה"ג הוי הדין דנוטל בשבוע כדאי לקמן סי' פ"ד ס"ה ע"א מעיד שהיא פרועה אפי' בטענת ס' היא אבל במע"פ אפשר דאפי' בשביעה איני נוטל, ולא מצאתי דין זה מבורר כ"א בהפלאה פ' הכותב גבי סטראי כ' בפשיטות בלי ראיה דמהני העדת העד