עט סופר חלק א קסח

ורבה אמר בב"ק דף צ"ח השורף שטרותו פטור דלא דן דינא דגרמי ופשיעה פטור ע"ש:

פרט ד ירושלמי שקלים, בני עיר ששלחו וכו', מתני' בש"ח אבל בש"ש לא בדא [מתני' דתנן נשבעין ופטורין מלשלם דוקא בש"ח איירי, אבל בש"ש אינו בדין זה אלא משלם בגניבה ואבידה] [ופלא אף בשיש פטור עי' במפרשים] א"ר אבא אפי' תימר בש"ש נגנבו בלסטים אבדו שטבעו ספינה בים, א"ר יוסטי ב"ר סימן אתיא כמ"ד תורמין על הגיבוי ועל עתיד לגבות, ברם כמ"ד אין תורמין לא על הגיבוי ועל העתיד לגבות לא בדא, [הא דמחלק במתני' בין נתרמה או לא זה כמ"ד תורמין על גבוי ועל עתיד לגבות הילכך נתרמו נשבעין לגזברין, אבל כמ"ד אין תורמין לא בדא אמרו לחלק כן אפי' נתרמה נשבעין לבני עיר והן שוקלין אחרים תחתיהן] ואולי כוונת א"ר יוסטי קאי אלעיל שלא צריך לאוקמי מתני' בדוחק בלסטיים מזויין אלא כפשטות שיש פטור אפי' מגניבה ואבידה יען דמתני' כמ"ד תורמין על הגבוי א"כ הקדש הם, ולהקדש פטור ש"ש רק חייב שבועה שלא יזלזלו, אבל לא אתי' מתני' כמ"ד אין תורמין כי אז ש"ש חייב בגו"א כי חולין הם, וגם אין נשבעין לגזברים לאחר שנתרמו כמובן:

הפריש שקלו ואבד, ר' יוחנן אמר חייב באחריותו אפי' לאחר שנתרתו] עד שימסרנו לגיזברו רשבל"ק אומר הקדש ברשות הגבוה בכל מקום שהוא, מתני' פליגי על רשב"ל נשבעין לבני עיר ובני העיר שוקלין תחתיהם, [ואס"ד בי גזא דרחמנא הוא אף קודם שנתרמה יהי' בני עיר פטורין] לא עוד היא משום שבועת תקנה ומשני לא עוד היא, אף זו מן התקנה שלא יזלזלו בהקדשות וישלחו אותן ע"י שליח] ובגלין הש"ס הקשה למה הקשה על רשבל"ק גם על ר"י דסובר גם לאחר שנתרמה חייבין אחרים כי חייבים באחריות, א"כ למה נשבעין לגזברים ע"ש, ועי' חולין קל"ט, איתמר מנה זה לבדק הבית ונגנבו או נאבדו ר' יוחנן אמר חייב באחריותן עד שיבאו ליד גזבר ורל"ק אמר כל היכא דאיתא בגזי דרחמנא איתא ע"ש:

להבין כוונת פלוגתי' דר"י ורל"ק כתבתי במקנה כלל ט"ז פכ"ג לשיטתם אם משיכה או מעות קונה עפ"י מש"כ בספר חיצי יונתן שכתב אם בא ליד גזבר לא מהני שאלה עי' ש"ך ח"מ רנ"ה, י"ל דתלי' בהא דאר"י מעות קונה והקשה הריטב"א א"כ במתנה במה קנה, ותי' דבאמת אין קונין רק בחליפין וא"כ דאין קונין כלל מה בכך דבא ליד הגזבר עדיין הוא כאלו הוא ביד בעלים דמ"ש דהא אין כאן קנין כלל אף להדיוט ואין כאן רק הואיל ונדר ל"ה הרי נשאל עליו, משא"כ אי משיכה קונה א"כ כמשכה בו יד גזבר דידו כיד הקדש קונה במשיכה וא"כ הקדש אין קונין במשיכה ואיך שאל הא כבר קונה ליה הקדש במשיכה, ונודע שקנין ישראל ונכרים אינם שוים וכתב הא"ס דה"ה להקדש דהרי ממועט ג"כ מהך קרא עמיתך לפ"ז י"ל לר"י דהדיוט קינה בכסף ס"ל דהקדש קונה במשיכה וא"כ כיון דגזבר משכו היי קנין גמור בביאה הקדש לידו י"ל דליש שאלה, ור"ל דס"ל דהדיוט קונה במשיכה וא"כ הקדש אין קינין במשיכה לפ"ז אם בא ליד גזבר י"ל שאלה בהקדש דגזבר לא קנאו בקנין גמור עכ"ל, א"כ נראה לר"י שפיר יש חילוק בין שבא ליד גזבר כבר קנאו הקדש, אבל אם מניח בביתו עדיין חייב באחריות אבל לרל"ק גם אם בא ליד גזבר לא נעשה בו קנין להקדש א"כ אין חלוק כל היכי דאיתא בבי גזא דרחמנ' איתא:

דברי ירמיה הקשה לרשב"א חולין קל"ט בהקדש שייך יאוש בנתיאש הגזבר וא"כ שקלים שנגנבו ונאבדו ונמצאו הדין ששקלים הם, האיך חל ההקדש מחדש בלי בעלים אם אין חצר להקדש, ועי' שו"מ ח"ר רס"ה ג"כ ובמקנה כלל ט"ז פכ"ג הארכתי בזה, והנה לכאורה צ"ע למה אלו ואלו שקלים פר"שי כיון שקדשה קדשה למה לא יוכל לתשול עליהן ואולי בעבור שהיה מתיאש ואין עוד שם בעלים עליהן, או נראה לי דבר חדש כי לכאורה בקדשי בדה"ב לא יוכל להשאיל גם שלא מסר ליד גזבר, בשלומא בקדשי הגוף עדיין שמו עליו כמבואר ב"ק ע"ו גנב והקדש מעיקרא תורי דראובן והשתא תורי דראובן וכתבו תוס' דוקא בקדשי הגוף ולא בקדש בדה"ב, ומובן בסברה כי בקרבן עדיין שמו עליו לשחוט ולזרוק לשם בעלים ועי' תוס' כריתות דף י"ג רק לאחר זריקה א"א עוד לתשאול, אבל קודם זריקה עדיין שם בעלי' ואפי' כבר ביד כהן יוכל לתשאול, ועי' מל"מ פי"א מקרבנות ועי' במקנה כלל כ"א פרט ג', אבל קדשי בדה"ב תיכף נסתלק שם בעלים א"כ מסברה שלא יוכל לתשאול עליו, ועי' רש"י פסחים דף ה' שלך או אתה רוצה, אבל אתה רואה של הקדש פרש"י בדה"ב ופנ"י מתקשה בו, והנ"ל מובן כי בבדה"ב א"א לתשאול עליו, וכן הסברה שתרומה ביד כהן א"א לתשאול עוד