עט סופר חלק א קסז

שכר שהרי הוא חייב בגניבה ואבידה ואבדו ממנו באונס שהוא פטור רואין אם אחר שנתרמה התרומה נאנס נשבע לגזברים ובני העיר פטורין שהתורם על הגבוי ועל העתיד לגבות וברשות הקדש הן ובני העיר מה הי' להן לעשות הרי לא מסרו אלא לשומר שכר שהוא חייב בגניבה ואבידה ואם אבדו קודם שנתרמה התרומה עדיין ברשות בני העיר הם והשליח נשבע לפני אנשי העיר והן משלחין וכו', וכ"מ כתב רבינו סובר שאם שלחו ביד ש"ח אע"פ שנתרמה התרומה שיקלם אחרים תחתיהם מפני שפושעו במה ששלחו ביד ש"ח, ויש לתמוה על זה כי ס"ד דמתני' בש"ח אמאי לא אקשינן עליה היכי קתני אם משנתרמה תרומה נשבעין לגזברים וכו' דמשמע דבשנתרמה תרומה אין בני עיר שוקלים אחרים תחתיהן, וצ"ל שרבינו סובר דמאן דמוקי לה בש"ח יפרש דכי קתני ובני העיר שוקלים אחרים תחתיהם ארישא נמי קאי, ופלא למה נשבעין לגזברים עי' בתרומת הכרי סי' ס"ו, שכתב ראייה למרא"ש ששומר שכר חייב בגניבה ואבידה על הקדשות לאחר התקנה, כי אם איתא דש"ש לא מחייב בגו"א בהקדשות א"כ מה חטאו ופשעו הבעלים בשלחם ע"י ש"ח ממנ"פ אם יאבדו קודם שנתרמה התרומה אז הבעלים מחוייבים בלא"ה לשקול אחרים תחתיהם ואם יאבדו לאחר שנתרמה גם ש"ש פטור מגו"א דכבר הן ברשות הקדש אלא ודאי דמשלמין גו"א על הקדשות וכן משמע מלשון רמב"ם שכתב אם לאחר שנתרמה נאנס נשבע לגזברין משמע דאי לא נאנס מידו אלא נגנבו או נאבדו מחויב לשלם לגזברים וזה ראיה גדולה:

בזה מישב קושי' כ"מ דע"כ לא מפליגי' בין שיח לשומר שכר אלא למסקנא דמשני ר"א שבועה זו תק"ח הוא וחכמים תקנו דיני שומרים בהקדשות ואז ש"ש תחייב בגניבה ושייך לומר דפשעו דאילו שלחו ע"י ש"ש לא הי' מגיע הפסד להקדש דחייב בגו"א גם בהקדשות, אבל לפי הס"ד דלא הוי' ידעי' מן התקנה בודאי לא חילק בין ש"ח לשומר שכר, ממנ"פ קודם שנתרמה הבעלים שוקלין אחרים תחתיהן, ולאחר שנתרמה גם ש"ש פטור ע"ש, קצת צ"ע כי ש"ש שמירה מעולה בעבור שמפסיד שכר כאשר כתב מרא"ש, וכן כתב לישב רמב"ם מרם ברברי כתובות דף נ"א ע"ש שמאריך בסוגי', ועי' בספר יהושע סוף ח"מ בזה:

רמב"ם פ"ג, ה"י הנותן חצי שקל לחברו להוליכו לשולחנו לשקול אותו על ידו הלך ושקלו ע"י עצמו כדי שלא ימשכנו אותו אם נתרמה תרומה מעל השוקל שזה השקל ברשות הקדש הוא שכבר תרמו על העתיד ואם לא נתרמה תרומה לא מעל והוא חייב ליתן לחבירו חצי שקל שנתן לו, ודברי ירמיה כתב אין לפרש דלא שייך מעילה קודם שנתרמה התרומה דמ"ש שקלים מהקדש דעלמא קודם שהביאם ליד גזבר דשייך מעילה כמ"ש רבינו ומקורו בתוספתא פ"ו ממעילה הי"ג, המפרש שקלו והוציאו בשאר צרכיו בין הוא בין חבירו מעל, נתן לחבירו לשוקלו על ידו והלך ושקלו ע"י עצמו אם כבר נתרמה התרומה מעל השוקל שהתורם תורם על העתיד, וכאלו הגיע שקל זה ללשכה ולפיכך מעל ע"ש, הרי כתב בהפריש שקלו והוציא מעל ולא חילק בין נתרמה או לא רק בנתנו לחבירו ושקל לעצמו כתב חילק זה ע"ש שמתקשה בו:

ועי' רמב"ם מעילה פ"ו הי"ג המפריש שקלו והוציא בשאר צרכיו מעל ע"ש ונראה אם מפריש שקלו ולא רצה לשלוח ע"י שלית בודאי מקדיש תיכף וכוונתו אם יאבד שיהי' פטור כמבואר בירושלמי פלוגתי' ר"י ורל"ק, אבל אם ישלח ע"י שליח בודאי כוונתו שלא יהי' הקדש כדי ששליח יהי' חייב לו לשלם או בגניבה יקבל אפי' כפל, רק בשנתרמה אז יהי' קודש כזוכה בו ההקדש, ועי' רמב"ם בשקלים פ"ג הי"א הגנב חצי שקל הוא חייב לבעלים שנים או להוסיף חומש, וכוונה קודם שנתרמה חייב כפל לבעלים ואחר שנתרמה חייב חומש להקדש עי' דברו ירמי' שמביא קושי' שרמב"ם פסק פ"ב מגניבה הגונב קדשים מבית בעליהן פטור מן הנפל גם שחייב באחרי' שנאמר וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש דלא כר"ש דס"ל קדשים שחייב באחרי' חייב, א"כ למה פסק כאן בשקל שחייב כפל ע"ש, ולהנ"ל ניחא כי עדיין לא קדשו, עי' במקנה כלל ט"ז פכ"ג:

מרם ברברי כתובות דף נ"א מביא סמג עשין פט כתב נושא שכר אינו נשבע שנאנסה וש"ח אינו משלם בפשיעה, משמע מתוך דבריו דוקא ש"ח פטור בפשיעה אבל ש"ש חייב בפשיעה, וכן הבין מהריק שרש ויו ע"ש, א"כ קשה קושי' תוס' מאי פריך משוכר את הפועל לוקמי בשפשעי, בשלמא לרמב"ם וסייעתו דסובר בכ"מ ש"ח חייב ניחא כמ"ש הש"ך דאם איירי בפשיעה אמאי קתני רישא אין אחריות שבת עליו הלא אפי' ש"ח חייב, אבל הסמג דסבר ש"ת פטור וש"ש חייב א"כ ברישא ש"ח פטור אף בשפשע, ולוקמי בפשיעה, ולישב רמב"ם כתב דרמב"ם סבר פשיעה חייב כמו מזיק, ורמב"ן כתב בדינא דגרמי דאף אם פשיעה הוי כמו מזיק אינו חייב אלא מדינא דגרמי, והנה רמב"ם פסק כר"מ דדן דינא דגרמי, אבל לקמן רמי ר' יוסף לרבה