עט סופר חלק א קסב

אם אכלה אשה נדה והלכה לה שמותר בעלה לאכול אחריה אם היא באה תוך אכילתו אם מותר לאכול עוד ומביא ראיה מסי' קי"ב ביו"ד אם ארח אוכל אצל בעה"ב הנזהר מפת עכום שמותר לאכול כל הסעודה פת עכום וכתב התה"ד סי' ל"ב הטעם הואיל ואשתרי וכו', ואין לחלק דהתם הי' איסור פת עכום אך דהותר לו מש"ה הותר גם אח"כ משא"כ בנדה לא הי' שום איסור כשהלכה והאיסור נולד עתה, מה בכך אדרבה עדיף טפי ע"ש, ובכ"י כתב בודאי יש לחלוק חילק זה דלא שייך אישתרי אם לא הי' איסור בתחילה ועי' מרי"ט בחידושיו לקידושין כ"א אם מלך שיש לו חי נשים מותר ביפ"ת, ועי' מרדכי בע"א סי' תת"ל:

פרט שיטת רמב"ם ורמב"ן. ב'. רמב"ם פ"ח ממלכים, חלוצי צבא כשנכנסו בגבול העכו"ם ויכבשום וישבו מהן מותר להן לאכול נבלות וטריפות ובשר חזיר וכיוצא בו, אם ירעב ולא תצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים, וכן שותה יין נסך מפי השמועה למדו ובתים מלאים כל טוב ערפי חזירים וכיוצא בהן, והקשו אחרונים א"כ מאי קאמר בגמרא השתא שלל גוים אשתרי שלל דידהו לכ"ש הא זה לא הותר רק בעת רעבון וספיקא דגמרא אפי' על השובע מותר לאכלו, ופד"ר ד"ח הקשה עפ"י דויבן שהקשה אמאי לא ציוה התורה להגעיל במלחמות סו"ע ותי' שהי' להם דין שבע עממין א"כ לרמב"ם שלא הותר לאכול איסור רק כשלא מצאו מה לאכול א"כ למה לא ציוה להגעיל הלא דבר נקל הוא להגעיל כליהם, ואו"ח פסחים מ"ג כתב דקושי' רמב"ן מעיקרא לק"מ בע"ז דף כ"ה אמרו שעמדה המה למשה כ"ד שעות, לפ"ז לא צריך להגעיל כי הוא נטל"פ בע"כ קושי' רמב"ן רק למ"ד נטל"פ אסור, א"כ כיון דרמב"ם פסק נטל"פ מותר לק"מ ע"ש שהאריך בנפלאות, וידב"ש סוף חלק שני ועי' בספר לב אריה על חילין, ויד המלך על רמבם:

ישו"י סי' תפ"ט כתב דקשה אמאי לא אכלו מן החדש בעת ההיא הא בשבע שנכבשו ושבע שחלקו כל איסורי' חותר, אמנם כיון שהי' מסתפקים תמן שבכליה' לא הי' אוכלים מן החדש כמ"ש הרמב"ם אם לא מצא לאכול וכו' או משום דאסורים לקצור לפני העומר, ועדיין קשה למה לא אכלו מחדש דהרי מן המן לא יצאו ידי חובת מצה דאינה מחמשת מינין, וגם הקציר קודם לעומר חותר כשהוא צורך מצוה דכתיב קצירכם ולא קציר מצוה. אמנם נכון מאוד כמו דאינן יוצאין במצה של טבל משום דאין איסורו משים בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל, ה"ה בזה אין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל חדש ע"ש:

איברי בשר נחירה שהכניסו ישראל כי' דלר"ע מהו אבל נחרו משבאו לארץ ודאי אסירין לאחר מכאן, ואפי' בשבע שכבשו נמי אסירין דכי שרא להו דהתנא שלל גוים שלא להפסיד מהם כל טוב אבל לא לנחור משלהם ולאכול שהי' להם לשחוט עכ"ל רמב"ן על חולין הנדפס בשם מזבח כפרה, ומיושב כמה קושי' אחרונים שהבאתי ודו"ק:

רמב"ן פ' מטות כתב והזהיר איתם עתה בהגעלת כלי מדין ולא אמר להם מתחילה בכלי סיחון ועוג והטע' כי סו"ע מלכי האמורי הם וארצם מנחלת ישראל היא והותר להם כל שללם אפי' האיסורים דכתב ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ואחז"ל כותלי דחזי רי אשתרי להי, אבל מדין לא הי' משלהם ולא לקחו את ארצם רק לנקום נקמתם לקחו שללם ולכך נהג האיסו' בכליהם, וכן בדין הטומאת הזהירם עתה ואתם חנו מחוץ למחנה כי מלחמת סיחון ועוג הי' כל ישראל וטומאה היתרה בציבור עכ"ל, לפי משמעות לשון רמבם דוקא אנשי צבא מותר אבל לא נשיהם ובניהם, א"כ עדיין קשה למה לא שוה בכלי סו"ע, תה שהקשה מכלי סיחון יען שסובר טכע"ק דאורייתא כי לשיטת טעכ"ק דרבנן וכלי מדין גזה"כ לא קשה מסיחון כמובן, א"כ משמע דטעם בכלי טעכ"ק דאוריי' ועי' פלתי וח"ס סי' ג' וסי' פ"ו:

בפ' ואתחנן, והי' כי יביאך וכו' על דעת רבותינו כי הטוב ההוא אשר ימצא בבתים מלאים וכו' הותר להן כל איסורי' זולתי אסיר ע"ז והרב כתב בהלכות מלכים חלוצי צבא אם רעב וכו' וכן שותה יין נסך ואין זה נכון שלא בשביל פנ"פ או רעבון בלבד הותר בשעת מלחמה אלא לאחר שכבשו הערים הגדולות והטובות וישבו בהן התיר להם שלל אויביהם ולא בכל חלוצי צבא אלא בארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו, וכן יין נסך שהזכיר אינו אחת שבכל איסורי ע"ז היא עצמה ומשמשיה וקרובת שלה הכל אסור מיד ע"ב, והקשה ינ"פ מאוה"ג מו"ה משולם אבדק"ק קיש קרוש ני' אם יינ"ס אסור להם קשה קושי' הנ"ל למה לא ציוה להגעיל בסיחון ועוג כלי יין ועי' תוס' פסחים מ"ד ד"ה אלא יליף רע"ק וצ"ע:

מנ"ח סי' תקכ"ז כתב הא דאשתרי הייני דברי' שאסורי' רק לישראל כחזיר וכדומה אבל דבר שאסור לב"נ כגון אמ"ה ובשר מה"ח אסור להם לא מסתבר דיה' מותר להם מאי דאסור לכל העולם, ות"ח הקשה לו