עט סופר חלק א קסא

בתשובת פ"מ ח"א סי' ס"ד מביא ראיה לראש מיבמות דף ט"ו גבי צרות הבת שאמרו בואו ונתקן להם לצרות שתהיו חולצות וא"ל רשב"ג מה נעשה להם וכו' ש"מ אם היו גוזרים ב"ד נאסור לצרות לשוק הי' חשש אף לאותן צרות שנשאו כבר, גם האריך שם שיש נפ"מ לפי רמב"ן שארץ סיחון ועוג נחשב כשבע אומות והוי כא"י א"כ הי' צריכין הגעלה כלים של ישראל שנשתמשו קודם ביאת ארץ סיחון ועוג שבשלה בהם בשר נתירה ועכשיו נאסר להם, אבל אם נאמר אברי בשר נחירה שהכניסו לארץ לא נאסר להם אין כאן קושיא ע"ש שהאריך ואו"ח פסחים דף מ"ג מאריך בו, ובספר יעיר אוזן הקשה על ראש מיבמות ס"א כה"ג חולץ ולא מייבם אפי' מאירוסין ע"ש והכא מן אירוסין דביאה ראשונה שריא דמקיים עשה ולשתרי ביאה שניה ומדאסרו ש"מ דלא אמרי' הואיל ואשתרי:

יש"ש פ"ק דחולין סי' ל"ו, מביא הראש וכתב לפי דבריו יראה מי שאוסר על עצמו איזה דבר בנדר או בהאזכרת השם דהיינו שבוע א"כ אסור לאכול מאותו המין שנותר בידו דספיקא דאוריי' לחומרא הרי אבעי לא נפשטה, אבל בסתם נדרים שלנו שאינו מתפס בשים דבר דהוי נדר דרבנן א"כ מותר לאכול ממין שנותר בידו דס"ד לקולא ע"ש, וראש יוסף כתב אני תמה הא נדר הוי דשיל"מ וקי"ל אפי' ספ"ד אסורי יעי' בספר אבני שוהם כלל כ"ז, ועי' ט"ז סי' רי"ח, וידות נדרים מביא שם תה"ב דף נ' דפוס וויען שפת של פלטר שנמצאת ביד בעל הבית מותרת ובד"ה משיג גם פמג"ד סי' צ"ד כתב בדברים שמותרים בעבור כבוד שבת אם מותר בחול מה שנותר משבת:

עי' בירושלמי דמאי בתוס' חולין דף ע"ה ומנחות דף ל' ורמב"ם פ"ב ממעשר ותויו"ט פ"ד דמאי ותוס' חדשים, ובספר בית הלל סי' רי"ח מביא מעשה בק"ק ווילנא שעשו קהל תקנה שלא לקנות דגים מן השוק בער"ה וכתב אפי' מי שהי' לו קודם לכן אסור ע"ש, ועי' ברכי יוסף תקנ"א יש מקילין לאכול בשר מבושל שנשתייר מסעודת שבת ושמעתי מי שהביא ראיה להתיר מאברי בשר נחירה וכו' וכתבו הפוסקים דבדרבנן נקטינין להקל וה"ה הכא ע"ש, ותשובת רמץ סי' ל"ט באריכות, ועי' בפתחי תשובה סי' שמ"א סקי"ב מה שנשתייר לאונן מסעודת שבת אם מותר לאכול בחול ועי' בפתחי תשובה קט"ז סק"ז באריכות, ובית אפרים יו"ד סי' ל"ט תשובה ארוכה, ותשובת מר"ם שיק או"ח רפ"ו, עי' תשובת חו"י קפ"ה, ועי' נגעים פ"ז נגעי' שהי' קודם מ"ת טהורים, ועי' יבמות דף נ"ט אירס אלמנה קודם שנתמנה לכה"ג יכנס יען דכתיב יקח אשה, משמע בלא קרא לא אמרי' כיון שהותרה ודו"ק:

כ"א ר"ה דף י"ב, ממחרת הפסח אכל מעיקרא לא אכל, ק"ל אמאי לא אכל הא אפי' דבר טמא אישתרי להי בשבע שכבשו דאמרי' בחולין אברי בשר נחירה וכו' מיהו לשנויי בתרא דהתם כי אישתרי שלל של גוים דידהו לא אישתרי א"ש כיון דא"י מוחזקת היא ה"ל כדידהו ואע"ג שיש לנכרי נמי חלק במה שזרע דאין ברירה וכו', עי"ל דלא היתר להם אלא איסור שא"א לבא לעולם ליד היתר כמו בשר נחירה, אבל איסר אפשר לבא לידי היתר כמו חדש לא דלמה לו למיכלו בעודו עומד באיסר, תדע בכתובות דף כ"ה בשבע שכבשו חייבי בחלה וכו' והא דתנן רפ"ק דערלה עת שבאו אבותינו לארץ נטעו אע"פ שלא כבשו חייב והא ערלה אין היתר לאיסורו, צ"ל דמיירי במצניע מערלה לאחר שבע שכבשו ע"ש. ועי' ירושלמי פ"ב דחלה השיב ר"ע את ר"א אי אתה מודה לי בשעה שנכנסו ישראל לארץ ימצאו בצקות וקמחין שהן חייבין בחלה ועי' פר"ד דרוש ת' ט' עי' באבני שוהם כלל מ"ג שהקשה מנדה דף מ"ד תינוק בן יומו פוסל את העבדים מתרומה, כל זמן שאביהם חי הי' אוכלים וכשמת ותרומה מה שנשאר בידם יהי' מותר לאכול ע"ש ומיושב עפ"י נב"י:

מחבר ריח ס"ב, מי שהעלילו עליו מפני שמכר יין לישמעאלים ונשבע שלא יעשה יין למכור והי' לו יין עשוי מקודם אסור למכרו, כתב רמ"א דאזלין בתר כוונתו וכ"ש קהל שעשו תקנה ע"ש וש"ך שמאריך ושיבת ציון סי' נ':

פלתי סי' א' כתב הקשה הט"ז דתני רבי וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על שנים בבהמה ואחד בעוף, ובעלמא דרשינן כאשר ציך במרה, ולמה נשתנה הך ע"ב, ולק"מ דבמרה לא נצטוה רק מצות שינהגו תיכף, אבל מצוה שלא חל תיכף רק לאחר זמן מהכ"ת להקדימו במרה, ובמדבר קי"ל כרע"ק שהותרה בשר נחירה ע"ש:

קידושין דף כ"א איבעיא להו כהן מהו ביפ"ת רב אמר מותר ושמואל אמר אסיר בביאה ראשונה לא פליגי דשרי כי פליגי בביאה שניה רב אמר מותר הואיל דאישתרי אשתרי ע"ש, והא דלא פשיט ר' ירמיה עצמו מסוגי' הנ"ל דלא אמרי' הואיל עי' בספר יעיר אוזן מערכת א' אות ה', ועי' ברכ"י או"ת סי' ע"א, מביא חקירת מוצל מאש מי שמתפלל ושמע שהוא אונן אם יגמור תפילתו אי אמרי' הואיל וכו' והאריך בזה ומביא שבו"י סי' ז' ויד אליהו סי' ס"ד