עט סופר חלק א קנג

בהם קמח מהרחיים אסור להניחם ע"ג בהמה שאין אוכף או עור תחת השק, עי' מג"א וח"י הטעם כתב התה"ד סימן קי"ח, לפי שהקמח מתחמים בגוף הבהמה ועוד דלא ברורא לן אי זיעת בהמה מכשרת ומחמצת אע"ג דלפי הסברה אינו מכשר ומחמצת כמו זיעת אדם מ"מ אין להקל במלתא דלא פשיטא עכ"ל, נ"ל עיקר דמה שמסתפק בתה"ד אי זיעת הבהמ' מכשיר זה ודאי אינה למעיין בפ"ב ופ"י דמכשירין, מ"מ צ"ע אם מותר ללוש מהן מצות דמי פירות כשמערבין בה מים מחמיץ אף דאפשר לומר דהיא תולדה בפני עצמה גם כשנתייבש המי פירות בתוכו שיב אינו מחמצת ע"ש:

מג"א רס"ב, כתב בשלה, חטה שנפל לשימן אווז רותח אסור שמחמיץ מכח המים שהודח בו, ולי נראה דאין להחמיר בהא דהא המים שהודח כבר נתנגב ועי' תס"ג שחישב מים שיוצאים מהשבלים מ"פ ואע"ג שנפלו עליו הרבה מי גשמים, ומש"כ הטור בבשר יבש היינו דכשמזיע פולטין המים והוי בעין:

במחנה חיים ח"ג על או"ח סי' ל"ג כתב נ"ל שהעיס' בא ע"י ההבל החם יעי' אייר הקר אשר בא יחדיו ברחיים כאשר נראה בחורף אם החדר יתחמם יזל מים מחלונות ומקירת הבתים אשר הם של עץ ואבני' ועי' משנה פ"ו דמכשירין משנה ב' המעלה את אגודות וכו' ולפי ח"י תס"ו סק"ו בזיעת חימה של עץ למתירים לא הוי אפי' כמ"פ א"כ הוי חמץ נוקשה ע"ש לענין ספק אם אזלי' לקולא ע"ש, ועי' בנשמת אדם כלל קכ"ו שכתב במתכות שהזיע יכן חלונות מזיע בפנים מחמת חום הבית לא נחשב למשקה כלל כיון שלא נבלע בו מעולם מים לפ"ז לראש שמדמה זיעת בתים לזיעת אדם א"כ לא הוי אפי' מ"פ אלא תולדה לעצמו, לפ"ז בצק זה שנדבק בתיבה תלוי בפלוגת' דרוקח וראש, דלראש מותר לגמרי ולרוקח דינו כמים ממש ע"ש באריכות:

עי' פר"ח סי' תס"ו סק"ג עד סוף הסימן, ואעתק בקיצר, א זיעת בהמה איני מחמצת דלא כתה"ד, ב הטל מחמיץ ומביא ראיה מירושלמי, לא זכיתי להבין כי טל משבע משקין שמכשיר מכשירן פ"ו מ"ד, ג מי רגלי בהמה יש לו דין מ"פ רמב"ם פ"י מטו"א, ד צואת תרנגולין דין מ"פ ועם מים ממהרים להחמיץ דלא כב"ח שכתב דתולדה בפני עצמו הוא, ה דם וחלב וה"ה מי חלב דין מי פירות, ו זיעת אדם פלוגתי' בין רוקח וראש, ז מלח דין פירות ואינו מחמיץ, ח חומץ דין מ"פ ואיני מחמיץ, ט דבש מן הכוורת דין מ"פ, י דין אע"פ שמבושל בשכר שעורים הו"ל כחרכו קודם זמנו מסתמא דין מ"פ, יא אם שיתן מתחין עי' באריכות בסי' תס"ז סקט"ו, ואם שומן דגים מחמיץ עי' נב"י ח"ב או"ח נ"ז, יב חלב אשה דין מ"פ, ברכי יוסף:

כלל בן פקוע. פרט א'. י"ט. בכורות דף ו', וחלב דבהמה טהורה מנל"ן דשרי אילימא מדאסר רחמנא בב"ח הא לחודיה שרי, ואימר חלב לחודיה אסיר באכילה ומותר בהנאה ובב"ח בהנאה נמי אסיר וכו', וכתב הנב"י ח"ב סי' ל"י קשה לי על הוכחה זו דהרי אם האיסר משום אינו זבות עכ"פ חלב בן פקיע שרי שהרי אין צריך שחיטה והוצרך רחמנא לאסור בב"ח היכי שבישל בב"ת בת פקיע שחלב מותר ומשום בב"ח אסור, וצריך לומר דסוגי' כאן אזלי' לר"מ דאמר בחולין דף ע"ז במשנה דשוחט בהמה ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה ע"ש, וכן השעה"מ פ"ג ממזבח הקשה כן, ותירץ בפשיטות בחלב בן פקיע הו"ל כשחוט וחלב שחוטה אינו איסר לענין בב"ח, אבל נב"י מדחה זאת כי חלב שחוטה אינו אסור דרשינן בחולין דף קי"ג מבחלב אמו ולא חלב שחיטה פרש"י דאמו משמע הראוי להיות אם ולא משנשחטה, והרי בת פקועה ראוי להיות אם, ועי' בפתחי תשובה סי' פ"ז, וריט"א דף ו':

מנ"ח סי' תנ"ד הקשה למה צריך קרא להתיר חלב למ"ד לאו לאברים עומדת א"כ בבהמה שלימה לאו אמ"ה כלל, עוד הקשה בחולין דף ח' פריך היתרא נמי בלעה אבמה"ח, דלמא ס"ל לאו לאברים עומדת וליכא אבמה"ח, ואפשר איסר איכא ע"ב:

פד"ר סי' א' כתב פשיטא לי דהא דבן פקועה דשרי בלא שחיטה היא דווקא דלא בעיא שחיטה אבל נחירה בעיא ואי לא אסור משום לא תאכלו על הדם שהרי כתב הרמב"ם פ"א ממ"א ואסור לאכול מן השחיטה כל זמן שהיא מפרכסת והאוכל ממנה קודם שתצא נפשה עובר בל"ת והרי הוא בכלל לא תאכלו על הדם, ופשיטא דלא גרע בן פקועה ממפרכסת ואף דחשיבה כשחוטה בשחיטת אמה מ"מ קודם שתצא נפשה אסירא משום לא תאכלו על הדם דומי' דמפרכסת ע"ב, קצת צ"ע מיומא דף פ' בן פקועה צריך קריעה, לפר"ד הול"ל צריך מיתה:

וינ"פ הרבני הנגיד החריף מו"ה יונה אבעלעס ני'