עט סופר חלק א קנא

היא, ומשני רביעית היא ומתחלקת לעשרים חלות ואין כאן עושר, ע"כ משמע דאם יש שמן הרבה אע"פ שמעורב עם מים הו"ל מצה עשירה ואין יוצאין בה, דאל"כ מאי פריך דלמא מתני' מיירי בדיעבד יוצא בהן וכו':

ועוד דמי פירות לבד אין מחמיצין וא"כ ל"ל ללחם עוני פשיטא דאין יוצאין בהם כמ"ש סי' תנ"ג אלא ודאי אפי' עם מים אין יוצאין משום מצה עשירה, ודג"מ משיג ממש"כ המג"א בסי' תנ"ד כיון שהוא ממין הבא לידי חימוץ, אבל פמג"ד מישב שהקשה לב"ח שהקשה על הטור מצד לא תאכל עליו חמץ וכו' לשיטתו מוכח גם עם מים אין יוצא דאל"כ למה לי' לרע"ק לחם עוני תיפוק שאין בא לידי חימוץ ע"ב:

כ"ס סי' צ"ב, ראיתי בא"ר בתר דמביא קושי' הנ"ל על גבורת ה' שכתב שנראה לו בכוונתו דמ"פ עם מים נינהו דלא יצא משום לחם עוני דהיא מצה עשירה מ"מ מצוה קעביד שאכל מצה למצוה אבל בלי מים יצא מכלל מצה דאינה ראוי' להחמיץ ואין צריך לאכול דלא עביד מצוה כלל ועי' פמג"ד שמביאו דכוונתו דיצא ידי מצה וידי לחם עוני לא יצא ע"ש:

ג ה"ה פ"ו מביא ראיתי מי שכתבו שאינו יוצא במצה הנילושה במי פירות בלבד אלא עם תערובת מים לפי שאנו צריכין שמור מחמץ וכל שאינו מחמץ אין יוצאין בו י"ח וכבר נתבאר שמי פירות לבד אין מחמיצין ודבר נכון הוא עכ"ל, וב"י תס"ב מביא בזה הלשון כתב ה"ה ראיתי מי שכתבו שאינו יוצא במצה הנילושה בשמן ויין ודבש בלבד אלא עם תערובת המים לפי שאנו צריכין שימור מחמץ וכל שאינו מחמץ אין יוצאין בו ידי מצה, וכתב בפרי החג, דיש חילוק בין י"א לרמב"ם בתרתי, לרמב"ם לא מקרי מצה עשירה בנילושה בשאר מי פירות, ואם לש ביין שמן ודבש אפי' עם מים הוי מצה עשירה, ולי"א בשאר מי פירות בלא מים הוי מצה עשירה, ועם מים גם אם לש ביין שמן ודבש לא הוי מצה עשירה דלא תלי כלל בחשיבות המין אלא באי בא לידי חימוץ ע"ב, וד"מ כתב על הי"א שמביא ב"י בלא"ה נמי אינו יוצא דהא הוי מצה עשירה:

הלח"מ הקשה לי"א מאי פריך מלחמי תודה ורקיקי נזיר דהוי מצה עשירה הא נילושים בפושרין ולחם עוני מקרי וכו' ומסיים דעת רמב"ם בשארי מ"פ עם מים יוצא ידי מצה, אבל בשמן יין וכו' גם עם מים הוי מצה עשירה ע"ב:

שבי"ד בסי' תס"ב כתב יש לי קושי' עצומה, דרמב"ם כתב מצה שנלושה במ"פ יוצא י"ח, וכתב ה"ה ע"כ ביש בה מים דמ"פ לחוד א"א לצאת דבעי שיהא דבר שיוכל לבוא לידי חימוץ, וקשה הרי חלה דבעי דווקא מחמשת המינים יליף במנחות דף ע' גז"ש לחם לחם ממצה דוקא ה' מינים דמוקש לחמץ דבר הבא לחימוץ יוצא ידי מצה, א"כ קשה דאיתא במשנה דחלה עיסה שנילושה במ"פ חייבת בחלה ונאכלת בידים מסואבות וע"כ בלא מים דבמעט מים מכשיר ג"כ ואיך נאכל בידים מסואבות וא"כ בלא מים כיון דאין יוצא במצה האיך יוצא ידי חלה, דלח"מ לא סגי במין הבא לידי חימוץ אלא בעי שילוש באופן דיכול לבא לידי חימוץ א"כ קשה עכ"ל, לדעתי הקלושה כי ההיקש בחלה והי' באכלכם מלחם הארץ, ובמצה לחם עוני ע"ש ואורז ודוחן לא בא לידי חימוץ ואין זה לחם, אבל ה' מינין לחם מקרי גם בשכילוש במ"פ בלא מים, ורק למצה צריך להיות למ"מ אותה המצה צריך להיות לבא לידי חמץ ודו"ק:

מנ"ח סי' יוד כתב אם עשה מדבר שאינו מחמשה מינים או חמץ שנתערב נהי דבטל מ"מ אינו יוצא דטעם מצה בעינן דלא הוי חין מצה כלל, אבל כ"ה דהוי מצה גמור רק מטעם אחר פסלה אותה התורה ויש לו טעם מצה שפיר בטלה ברוב ויוצאים בהם, ומיושב קושי' הצל"ח ל"ל מיעוט דאינו יוצא חוץ מחמשה מינים, תפ"ל דכתב ושמרתם והם כיון שאין באים לידי ל"מ שימור, ולפמ"ש לא קשה דאי הוי מצה רק דאינו משומר א"כ אם נתערב במצה הי' בטל ברוב ויוצאים, אבל כיון דתורה גילתה דאין יוצא במינים הללו וא"כ אינו בגדר מצה כלל א"כ אינו בטל מחמת דטעם מצה בעינין עכ"ל:

פרט מלח אם דין מים או מי פירות ו' דף ל"ט אמרי דבי רב שילא ותיקא שרי, והא תניא ותיקא אסור לא קשיא הא במיא ומלחא והא במשחא ומלחא כיון דלית בה מיא אלא משתא מ"פ הן ומ"פ אין מחמיצין ותיקא פירוש קמח מבושל במים ומלח עכ"ל רב אלפס, וכתב הרא"ש לפי שיטת רי"ף לעיל דהלכה כרע"ק דמ"פ אין מחמיצין אפי' יש בו מים צ"ל לפי דבריו הכא כיון דלית בה מים לחוד אלא משחא עם המים אין מחמיצין, ובאשכנז נהגו שלא ליתן מלח בעיסת מצה וי"א משום דמליחה כרותח, ויש מביאין ראיה דמלח אינו גורם חימוץ מהכא ותיקא במשחא שרי