עט סופר חלק א קנ

הוי חמץ נוקשה ואין בו כרת אבל ממהר להחמיץ יותר משאר עיסה הלכך אין ללוש בהם ע"ש:

בספר אמרי בינה בחידושיו על פסחים [דרוש בשנת תקצ"ה] כתב לכאורה יש לנו לימוד דנוקשה דאוריי' מדכתב רחמנא לחם עוני למעט מצה עשירה, ותיפק ליה שאיני בא לידי חימוץ רק דהוי נוקשה ואפי' ע"י מים וע"כ צ"ל דנוקשה מה"ת, וכ"כ פר"ח תס"ב דאם נוקשה דרבנן ומ"פ עם מים אינו רק נוקשה לא צריך קרא למעט מצה עשירה מלחם עוני וכו' אולם באמת נראה לענ"ד שאין דברי פר"ח מוכרחים כל כך דגם את"ל דמי פירות עם מים לא הוי רק נוקשה וגם נוקשה מדרבנן אפ"ה איצטרך לחם עונו למעט מצה עשירה דנהי דנוקשה מדרבנן ואין חייבין עליו מדאוריי' מ"מ מצה לא הוי, מצה תהי' וא"כ אי לא כתב לחם עוני ה"א דיוצאין במצה עשירה ואע"ג ד תיב ושמרתם את המצות למעט מצה שאינו צריך שימור, הא גם אם נילוש במ"פ עם מים צריך שימור שלא יתחמץ ויהי' נוקשה ולא יהי' בכלל מצה ואע"ג שאינו אסור משום חמץ מ"מ צריך שישמרנה שתהי' מצה עכ"ל ועי' כ"ס סי' צ"א באריכות:

פרט לחם עוני. ה'. דף ל"ו, רעק"א מת"ל לחם עוני פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש וכו' ויש בזה כמה שיטות ואסדרם לפי אותיות:

א רמב"ם פ"ה הלכה כ' כתב וביום הראשון אסיר ללוש ולקטף אלא במים בלבד לא משום חמץ אלא כדי שיהי' לתם עוני וביום הראשון בלבד לא משום חמץ אלא כדי שיהי' לתם עיני וביום הראשון בלבד הוא שצריך להיות זכרון לחם עוני, וכתב הכ"מ הלכה ב' וזה סותר למה שכתב בפ"י שנראה מדבריו שאם לשה בשאר מי פירות חוץ מיין ושמן ודבש וחלב יוצא י"ח:

בפ"ו כתב מצה שלשה בח"פ יוצא בה י"ח בפסח, אבל אין לשין אותה ביין או בשמן או חלב משום לחם עוני, וכתב ה"ה בפסחים ל"ו ארע"ק לחם עוני פרט שנילושה ביין וכו' וסובר רבינו שלא מיעטו אלא יין ושמן וכו' לפי שהפת הנילוש מהן אינו לחם עוני אבל שאר משקין ודאי יוצא בהן וזהו שלא אמרו פרט לעיסה שנילושה במשקין:

ולח"מ הקשה דמקרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצית מפקינן דברים הבאים לידי חמוץ אדם יוצא בהם י"ח, והאי אינו בא לידי חמוץ, וראיתי מי שתירץ דמלא תאכל עליו חמץ לא ממעיטן אלא דברים שאינן בא לידי חמוץ בשום צד ואופן בעולם אבל מצה שנילושה במי פירות הרי המצה היא בא לידי חמוץ אלא גרמי לה שלא תחמיץ ולא ממעיטן מהאי קרא ידבר נכון הוא, וכ"כ מג"א תנ"ד סק"א, וכ"כ הפר"ח ומסיים מ"מ ברור אצלי שכוונת רמב"ם כשכתב מצה שנילושה במי פירות יוצא י"ת הייני עם מים דהא כתיב ושמרתם את המצות דבעי שימור, ודוחק לאמור דקרא נחית להכי שישמרנה שלא יפיל עליה מים ותחמיץ וגם אין לאמור דקרא מיירי דוקא במי שלש המצות במים וכו' אבל לפי תוס' ועוד דס"ל מ"פ עם מים הוי חמץ נוקשה, ואינהו ס"ל דחמץ נוקשה מדרבנן אין קיים לדין רמב"ם שאע"פ שלש ת"פ עם מים לא בעי שימור מן התורה ואינו יוצא בו י"ח ע"ש, יעי' מג"א קס"ח סקט"ז שהקשה שרמב"ם פסק בהלכו' ברכות פת שנילושה ביין וכו' מברך בורא מ"מ, וכאן הלכה ז' כתב זה הכלל כל שמברכין עליו ברהמ"ז יוצא י"ת וכל שאין מברכין ברהמ"ז אין יוצא, א"כ האיך יוצא במצה שנילושה ביין וכו' שאין מברכין עליו ברהמ"ז, ותי' שרמב"ם מיירי כאן שיש מים עם מ"פ וזה כפר"ח, יעי' פרי החג:

מנ"ח סי' יוד כתב דכל פת הבאה בכסנין אע"פ דאין מברכין המוציא מ"מ יוצא י"ח בפסח כיון בקבע מברכין המוציא באמת היי לחם לענין מצה וגם לענין המוציא, וגם עיסה שנילושה במי פירות נמי יי"ח מצה ובקבע מברכין המוציא יהוא אמת בעזה"י עכ"ל:

ב הטור בסי' תע"א כתב ירושלמי האוכל מצה בע"פ כבועל ארסתו, הילכך לא משכחת פת שיאכל אלא מצה עשירה פי' שנילושה במי פירות דבירושלמי לא אסר אלא מצה שיוצאין בה בלילה אבל מצה שאין יוצאין בה בלילה מיתר לאוכלה עד תחלת שעה עשירית, יכתב הב"ח מש"כ מצה עשירה אין יוצאין בה, יש לדקדק על זה מנ"ל הא, דהא דתני' רעק"א מת"ל לחם עוני פרט לעיסה שנילושה בשמן וכו', היינו דוקא בשאין בו מים דכיון דאינו בא לידי חמוץ איני יוצא בה י"ח אבל כל שאר מצה עשירה שיש בה ג"כ מים שבא לידי חימוץ כיין דמצה היא יוצא י"ח דיעבד יאסור לאכלו נמי בע"פ מחצות ולמעלה ואפשר לומר מש"ה כתב רבינו פירוש שנילושה במי פירות כלומר במ"פ לבד בלא מים עכ"ל, והקשה המג"א בדף ל"ח פריך אהא דאמרי' חלות תודה ורקיקי נזיר יוצאין בהן והא מצה עשירה