עט סופר חלק א קמט

אין לך דבר שאינו בא לידי חמץ שיהיו יוצאין בה משו' מצה דהא אתקיש, ועוד דהא בעינן שמור דלישה ואפיה דכתיב ושמרתם את המצות יצאה זו שאינו צריכה שימור לפי שאינו בא לידי חימוץ, ואמרי בירושלמי יכול יצאו ידי חובתן ברביכה ת"ל ושמרתם את המצות מצה שצריכ' שימור יצאה זו שאינו צריכה שימור הא למדני שמצה שנילושה בלא מים שאפי' הי' עניה אין יוצא בה מעתה ריב"ל שהביאו ראיה לרע"ק ע"כ כשנלישה במים קאמר ע"ש:

רא"ש כתב אר"ל עיסה שנילושה וכו' ואסיקנא דלטעמי' דרל"ק משום מי פירות אין מחמיצין משמע דרל"ק כרת הוא דלא חייב משום דלא הוי חמץ גמור אבל חמץ נוקשה מיהא הוי ולקי עליה [וק"נ כתב דבריו תמוהים דמרש"י שלפנינו אין נשמע דלקי על נוקשה וביותר בפרק א"ע סי' א' וסי' ו' בעצמו מסיק שם דשיאור ישרף אבל לא לקי] ור"ת פירש מ"פ בלא מים אין מחמיצין כלל וכו' ומביא רי"ף אפי מ"פ בתערובות מים אין מחמיצין, וקשה לדבריו לקמן אמרי' ותיקא במיא ומלחא אסירי במשחא ומלחא שרי אלמא מוכח בהדיא דמ"פ עם המים מחמיצין, הילכך נראה לי כרבוותא דפסקי כחכמים ועובדא דריב"ל איירי בלא מים וכו' [ק"נ כתב לכאורה משמע שרבינו הבין בהרי"ף שמ"פ עם מים אין מחמיצין כלל ומ"ה תופס עליו מהך דותיקא ויהי' דברי רבינו סותריה אהדדי שהוא עצמו כותב בפרק א"ע סי' א' מה שפסק רי"ף לעיל כרע"ק שמ"פ אין מחמיצין אפי' עם מים היינו לענין לישת העיסה שאינם ממהרים לחמוץ ויכול לשומרה מחימוץ כמו שאר עיסה ע"ש:

שלט"ג כתב הרא"ש הקשה על דברי רבינו דהכא כתב דמ"פ עם מים אין מחמיצין, ולקמן גבי ותיקא במלחא ומיא כתב דאסיר דאלמא מ"פ עם מים מחמיצין ונ"ל די"ל דלעולם מ"פ אין מחמיצין מיהו דוקא ללוש בהן ובצונן אבל בחמין ודרך בישול כההיא דותיקא ודאי אסור דאדמבשל ליה מיחמע ואסיר, ומההיא דמנחות שכתב הרא"ש נמי לא קשיא דכל המנחות נילושות בפושרין ואפי' הי' נתונים במנחת נסכים מים כרי"ג היו מחמיצין דמים פושרין יש בתוכן והשתא דאתית להכי מצית נמי אמר' דההיא דר"ל דאמר אין חייבין על חמוצו שממנו הקשו ראשונים מדברי רבינו, י"ל דמיירי במ"פ עם מים בפושרין או בבישול ותדוק שפיר חייב כרת ליכא הא איסור איכא וההיא דרע"ק דשרי לכתחילה מיירי במ"פ עם מים בצונן ע"ש:

רשב"א יבמות דף מ', אי לא מצה היא מצות אמר רחמנא, תמיהא לי אמאי שבקיה ללא תאפה חמץ דנקט ברישא והו"ל למימר אי לאו מצה היא לא תאפה חמץ אמר רחמנא, וניחא לי דחמץ משמע חמץ ברור וחלום אפי' ת"ל שאינה מצה חמץ ברור אינו להכי נקוט מצות אמר רחמנא כלומר מצה ברורה, ועי' שו"מ:

פרט רמב"ם. ד'. פ"ח מחו"מ כתב חמשת מיני דגן אלו אם לשן במי פירות בלבד בלא שום מים לעולם אין באין לידי חמוץ אלא אפי' הנותן כל היום עד שנתפח הבצק מותר באכילה, שאין מ"פ מחמיצין אלא מסריחין, ומי פירות הן יין וחלב ודבש ושמן זית ומי תפוחים ומי רמונים וכל כיוצא בהן משאר יינות ושמנים ומשקין והוא שלא יתערב בהן שים מים בעולם ואם נתערב בהן מים כל שהוא הרי אלו מחמיצין:

בהלכה כ' כתב, וכן מותר ללוש העיסה במים ושמן או דבש וחלב או לקטף בהן וביום הראשון אסור ללוש ולקטף אלא במים בלבד לא משום חמץ אלא כדי שיהי' לחם עוני, וכתב ה"ה זה כדברי ההלכות שהעלו שהלכה כרע"ק דאמר מותר ללוש עיסה ביין ושמן ודבש אע"פ שיש עמהם מים לפי שאע"פ שהן מחמיצין עם תערובת המים אין ממהרין להחמיץ יותר ממים לבדן ע"ש:

לפי משמעות לשונו הזהב משמע דסובר במ"פ בלא מים כתוס' שאין מחמיצין כלל, ומ"פ עם מים ס"ל דחמץ גמור הוא וכ"כ פמג"ד סי' תס"ב, ובספר פרי חג הקשה צריך להבין הא דאמר רל"ק עיסה שנילושה ביין שמן ודבש אין חייבין על חימוצו כרת, לרש"י ניחא דאיירי במ"פ בלא מים, ולר"ת איירי במ"פ עם מים דהוי נוקשה שהוא בלאו, אבל לרמב"ם במאי איירי רל"ק אי במ"פ בלא מים אפי' איסורא ליכא, ואי מ"פ עם מים הא הוי חמץ גמור וחייב כרת ע"ש:

פי"ב מעשה קרבנות כתב המחמץ לתם הפנים לוקה שנאמר כל המנחה אבל מנחת נסכים אין בה מלקות שאם גבלה במים הרי נפסלה קודם שתתחמץ ואם גבלה ביין של נסכים מי פירות הן ואין מחמיצין ופלא עי' נב"י סי' כ"ב:

טור תס"ב כתב, מ"פ אין מחמיצין ורבו בזה הדעות, לרש"י אין חייבין על חמוצה כרת אבל חמץ נוקשה הוי אפי' במ"פ לבדן אסור ללוש, ולרב אלפס אפי' במ"פ עם מים מותר ללוש וכו' ור"י פי' דמ"פ בלא מים אין מחמיצין כלל ומותר ללוש בהן וכו' ומ"פ עם מים