עט סופר חלק א טו

ואמרי' כל דפריש מרובה פריש וא"כ דבריו סותרין למה שכתב בסי' ק"י ולכן מוכרח לחלק כדרך שכתבתי, וכ"כ באו"ח שכ"ט, ומנחת יעקב שם כתב שרשב"א בתה"ב כתב דאפי' פירשו לפנינו כל שנתפזרו כולן מותרים כיון דכבר נתבטל הקביעות בד"א כשנתפזרו מעצמן אב הנידון ונתפזרו אסורין גזירה שמא יקח מן הקבוע ע"ש שמשיג על ש"ך ס"ק ל"ו, וש"ש פרק אותו וא"ב מישב הטור מסי' ט"ז בדשיל"מ אחר הזמן לא חיישינן שיבא ליקח מן הקבוע בשלומא בדברים שאינם בטלים כלל גזרי' שמא יקח מן הקבוע דאדם חס על ממונו משא"כ בדשיל"מ ע"ש, ופלתי הקשה מסי' תקט"ז ביצים שמביא הנכרי למכור ביו"ט אע"פ שרוב ביצים מעיו"ט מ"מ אסור דאין הולכין בדשיל"מ אחר הרוב, וקשה הא מ"מ נכרי המביאן למכור לימא כל דפריש ואי דה"ל קבוע הא איני ניכר וצ"ל גזרי' שמא יקח מן הקבוע, וקשה בדשיל"מ לא חוששין שמא יקח מן הקבוע ע"ש, ועי' צלח ביצה במשנה זימן שחורים ופסחים דף ז' ט' שמאריך אי אמרי' בדשיל"מ כל דפריש וכו':

הט"ז הקשה על רמא, בזבחים פריך ונכבשינהי ואמר רבא שמא יקח מקבוע, א"כ הרי בהדיא דאפי' עקירת כולן לא מהני, וראיה מאו"ח אינו ענין לכאן דשם אין שייך הך גזירה תי קשה אם מהני עקירת כולן למה אמרינן שם דכולן ירעו עד שימותו והא ודאי שיהיו נעקרם כולן לבסוף ע"ש ועי' פר"ח, קצת נ"ל להבין ראיה שמביא מאו"ח, כי שם מבואר החילק בין פירש מקצתן ונשאר הקביעות מפקחין, א"כ נראה שעדיין מה שפירש מקביעות חשיב כקבוע ע"כ מפקחין ונראה סברה להבין גזירה שיקח מן הקבוע אטו ברשיעי עסקינן שיקח בידים מקבוע, אבל הוא יטעה כיון שנשאר הקביעות בכ"ז אנו מתירין לו מה שפירש המקצת גם שנחשב כקבוע בשבת, מכח זה ואומר מה חילק בין פירש אי שיקח בידים ממקום הקבוע, כי הכל חד, אבל אם נעקר הקביעות בודאי לא יטעה ליקח בידים ממקום הקביעות:

רמ"א בסי' קי"ד, אם ידוע שמקצת עכום בודאי נותנין בו יין ומקצתן בודאי אין נותנין בו יין אזלינן בתר דובא דכל דפריש מרובא פריש אבל אסור לקנות בבתיהם דכל קבוע כמעמ"ד וכתב הט"ז כל דפריש, יש להקשות נגזר שמא יקח מן הקבוע, ואין לומר דשאני הכא שאין כאן אלא איסור דרבנן, הא בסי' ק"י ג"כ דרבנן מדאוריי' חד בתרי בטל, ואפשר בסתם יינם הקילו:

חולין צ"ה ט' חניות כולן מוכרת שחיטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח ספיקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב ה"נ בנמצא ביד עכו"ם, תוס' ספיקו אסור דכל קבוע כמע"מ דמי, והא דקיי"ל מדאוריי' חד בתרי בטל היינו היכא שמעורב ואינו ניכר האיסר אבל הכא ידוע האיסר בדוכתיה וחנות המוכרת בשר נבלה ובדבר חשוב אפי' מעורב לא בטיל ואמר כל קבוע וכו', וכ"כ רשב"א וא"ת וכיון דאסור המעורב בהתיר אמרינן ביה קבוע היכא משכחינן אסור בטל ברוב דהא אסור קבוע היא וכמחצה עמיד, י"ל דלא אמרי' הכי אלא באיסר חשוב שאינו בטל כגון שור שחשיב ואינו בטל א"נ חתיכה ר"ל בה אבל בכל אסור בטל לא אמרי' קבוע דהא בטל הוא עכ"ל, לפ"ז באדם דלא שייך ביטול גם באיני ניכר שייך דין קבוע [עי' בכלל י"ט פרט ו':

] תוס' ובנמצא הלך אחר הרוב, וא"ת במקום שמכריזין והכריזו משום טריפה אחת אסרינן כל המקולין של עכום ולא אזלינן בתר דישראל דהוי רובא וכשר וכן במקום שאין מכריזין לא אזלי' בתר רוב כשרים, מיהו איכא למימר דהתם משום דמקולין הו"ל קבוע' אבל קשה דאסרינן במקום שאין מכריזין לקנות מן העכום במקולין אעפ"י שרוב טבחי ישראל ולא אזלי' בתר רוב בהמית דכשרות אע"ג דמקמן שרי רבדא וכולייתא דשרי עורבא במעלי יומא דכפורי משום דהתירא שכיח טפי ולא חיישינן דילמא של טריפות הן, ונראה דתקנתא בעלמא הוא שעשו חכמים ע"ש וכתב מהרש"א מה הקשה תוס' במקום שאין מכריזין אסור לקנות מעכו"ם במקולין וכו', שכבר כתבו משים דמקולין הוי לה קבוע הקשו הכא דע"כ קבוע כה"ג דלא אתחזק איסורא לא מקרי קבוע כההיא דשרי כבדא וכוליתא, דכיון דלא איתחזק איסורא אזלינן בתר בהמות הכשרים עכ"ל, ולא זכיתי להבין בכבדא וכוליתא שעורבים מביאים גם אם איתחזר איסורא מותר כי מרובא פרוש, גם הט"ז או"ח סי' תר"ה כתב מו"ח ז"ל צ"ע ועי' פמג"ד שם:

ש"ש ש"ד פ"ב, הקשה בנדה דף ח"י כתב תוס' שכל חתיכה שפי' אנו דנין איסר ודאי משום חזקה שאינו זבוח, א"כ ט' חניות מוכרת בשר שחוטה ואחד בשר נבילה דקיי"ל כל דפריש מרובא פריש, וליתסר מדרבנן על כל פנים דהא לדעת כמה ראשונים אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה וה"ל פלגא, ע"ש:

פירש לפנינו אם הוא מד"ת או מדרבנן פרט ד'. פסחים דף ט' תשע ציבורין של מצה ואחד של חמץ ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי מצה שקיל