עט סופר חלק א יד

או לא אבל היא גופה אותה שפירשה לא פליגי וכ"ע דאסורא וטעמא משום גזירה שמא יקח מן הקבוע ול"ש חולין ול"ש קדשים, ומיהו יש ליישב ר"ת דלא דמי לטבעת דשאני בע"ח כיון דאפשר ע"י דנכבשינהו דלנוידין, ועוד שאל הרב ר' יצחק מר"ת דקא"ר שמעון סנהדרין ע"ט הנסקלים בנשרפים ידונו בסקילה ניזול בתר רובא להחמיר, ותירץ דלא אזלי' בתר רובא להחמיר כיון שנהרג בלא"ה במיתה אחרת, א"נ לא אזלי' בתר דובא לחייב אותו שהוא ודאי בסקילה, ומה"ט לא תקשי לן הא דאמר שם דאדם רוצח שלא נגמר דינו שנתערב עם אחרים שנגמר דינן כולן פטורים דמשום רובא לא נעביד דבר שהיא שקר ודאי, דודאי יש אחד שאינו בר מיתה כלל לפי שלא נגמר דינו, ועוד י"ל דה"ל קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי ופטור מדאוריי' דספק נפשות להקל, וכ"ת ניכבשנהו ונימא כל דפריש אי אתה רשאי למושכן להחמיר עליו ועוד גזירה שמא יקח מן הקבוע ע"ש, ועי' תוס' חולין צ"ה, וראש שם כתב לר"ת צריך לחלק בין חולין לקדשים:

רשב"א בתה"ב כתב מטבעת של ע"ז אין ראיה דהתם כשפירש לפנינו מן הקבוע ובודאי כל שפירש לפנינו מקבוע ה"ז כלוקח חן הקבוע ואסור ואפ"ה אם חזר אותי שפירש לפנינו ונפל לתוך היתר מרובה מותר שאני אומר איסורא לתוך רובא אשתאר דהי"ל ס"ס ומותר וכן דעת ר"ת ז"ל דכל שפירש מעצמו מותר ולא אסרו שם בשור הנסקל גזירה שמא יקח מן הקבוע אלא בכובש ביד כדי שיתפזרו שאם אתה מתיר לכבוש כדי שיתפזרו ויקח מן הפורשים ודאי איכא למגזר שמא לא יתפזר ויקח מן הקבוע, וכן כתב בשאלתות דרב אחא ואלו איערב ספק דרוסה כולן איסורות ודאי איבדי' מנהון להדי' דוכתא רובא ומיעוטא אמרי' איסור בהך דובא איתא והך מיעוטא שריין, ודאי מישקל חוטר ובדורינון לא דילמא אתי למישקל מקבוע ומיכל ע"ב:

ב"ח בסי' ק"י כתב לרשב"א איכא ד' חלוקי דינים בתערובות שנפרש ממנו דבר אחד ממילא, א' כשהאיסר ניכר כגון ט' חניות ופי' ממילא שרי' ב' כשהאיסר אינו ניכר אסור אפי' פי' ממילא בחתיכות, ג' אפי' שהאיסור אינו ניכר שרי בפירש ממילא בבע"ח וה"ט דכיון דרגילות הוא שיפרשו ממקומן קא סמיך אינש ומימר אמר מסתמא יפרשו מעצמן ולמה לי למיעבד איסור ליקח ביד, ד' אפי' שהאיסר אינו ניכר ובחתיכות אם לקח קודם שנפל הספק לא ה"ל דין קביע וחשיב כפירש ממילא ושרי ולא שייך גזירה דשמא יקח מן הקביע' כסברת הרא"ש שמביא הטור אם פירש קודם שנודע התערובות מותר דבהא לא שייך למיגזר שמא יקח מן הקבוע דהא אכתי כולם בחזקת היתר הם ואפי' אם פירש לפנינו מותר כיון שעדיין לא נולד הספק א"כ לא נינד הספק במקום הקביעות ותלינן דמרובא פריש דכל זמן שהן בחזקת היתר אין חילק בין פירש בפנינו ובין פירש שלא בפנינו':

טור בסי' ט"ז פסק, בהמה שנשחטה אמה היום ונתערבה באחרות יצריך לשחוט מהם היום כיצד תקנתו נכבשינהו דניידי ממקום קביעתו ויקח מהם אחד וישחוט דכל דפריש מרובה פריש ושנים האחרונים אסורין היום:

בסי' נ"ז כתב הסמ"ג דספק דרוסה שנתערבה באחרות יש בה צד להתיר דהוי ס"ס דכל אחד ואחד שמא לא זו היא ומ"מ גמגם לאסור דכיון דבריה היא איני ניתר בס"ס כיון שקודם שנתערבה הי' הספק אסור מה"ת ונראה שיש תקנה אפי' לודאי דרוסה שנתערבה באחרות דנכבשינהו דניידי יכל דפריש מרובא פריש וכילן מותרות חוץ משנים האחרונים:

בסי' ק"י כתב יהא דחד בתרי בטל ביבש בדבר שאינו חשוב דוקא כשהאיסור אינו ניכר במקומו אז בטל דבר שאינו חשוב ודבר חשוב אינו בטיל ואפי' אם פירש אחד מהן מהתערובות אסור ולא אמרי' מרובא פריש, וד"מ כתב יש מקשין דכאן פסק רבינו פירש אחד מהם אסור, ובסי' ט"ז ונ"ז כתב להיפך, וב"י סי' נ"ז רצה לתרצה דמש"כ בס' נ"ז הייני לדברי סמ"ג אבל כל זה לא מהני לתרץ דהרי גם בסי' ט"ז כתב הטור דמהני כבישה, ע"כ אומר לך שהאמת הוא מה שתי' לי הגאון מורי חמי מו"ה שכנא בישוב קושי' זו, מש"כ הטור כאן היינו בעוד שהדברים חשובים נשארו במקומן רק שפי' אחד מהן ולכן לא אמרי' דפריש מרובה קפריש דהואיל ועדיין מונחין במקומן ה"ל עדיין קבוע וכל קבוע כמע"מ אבל אם פירשו וניידי כולן ממקימן שלא נשאר שם קבוע דהרי פירשו כולן כן השיב לי מסברתו ואני מצאתי בהדי' בטא"ח סכ"ט שזו היא דעת הטור עכ"ל, והנה בתורת חטאת כלל מ"ג מבאר יותר, כ"ל והא דכתב הטור דאף אם פי' ממילא אסור דחיישי' שמא יקח מן הקבוע נראה לפרש דוקא כשפי' מקצת התערובות ונשאר שאר התערובות במקומו דאז איכא למיחש שמא יקח מן הקבוע הנשאר, אבל אם נתפרדו כל התערובות ממקומן עד שלא נשאר שם שום קביעות במקומו ובשעת עקירתן ממקומו פירש מקצתן אז כל איתן שפירשו מותרין דעל כל חד אמרי' מריבה פריש וחילק זה מוכרח בדעת הטור שהרי כתב בסי' נ"ז ט"ז גבי בע"ת שנתערבו דניידי