עט סופר חלק א קמו

וצל"ח הקשה, לפי רמב"ן שהוכיח לקמן דריב"ל דאמר יומא קמא לא תלושי בחלבא, מיירי בתערובת מים מדיהב טעמא משום לחם עוני ואי בלא מים תיפק ליה משום שאינו משתמרת לשם מצה דאפי' בחלות תודה אינו יוצא משום שאינו משתמרת לשם מצה ק"ו מי פירות א"כ יפלא למה ליה טעמא משום היקישא תיפוק ליה משום דבעינן ושמרתם את המצות כדלקמן דף ל"ח ברקיקי נזיר וחלת תודה:

קושי' אחרונים אהא דקאמר בחולין דף ק"כ וצריכי דאי כתב חלב חמץ לא אתי' מיני' וכו' וקשה בלא"ה איצטריך בחמץ נפש לאפוקי דלא נימא הקישא דר"ל כפי הס"ד, ועי' שעה"מ ריש פ"א מחמץ ומצה, ובתשובת אבני צדק סי' ס"ה:

אמר רבב"ח אמר רל"ק עיסה שנילושה ביין שמן ודבש פרש"י בלא מים] אין חייבין על חימוצה כרת וכו' מ"ט דר"ל אמר קרא לא תאכל עליו חמץ וכו' דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו במצה חייבין על חימוצה כרת, והא הואיל ואין אדם יוצא בה ידי חובתו דהוי ליה מצה עשירה אין חייבין על חימוצה כרת וכו' א"ל דרדקי ה"ט דר"ל משום דהו"ל מי פירות, ומי פירות אין מחמיצין, ובספר פרי החג כלל ס"ד מדייק כפילות הלשון, דהו"ל מי פירות ומי פירות אין מחמיצין הול"ל בקצרה דה"ט דרל"ק משום דמי פירות אין מחמיצין ע"ש:

דף לו רע"ק אומר מת"ל לחם עוני פרט עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש, וסבר רע"ק עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש לא, והתניא אין לשין עיסה בפסח ביין ושמן ודבש, ואם לש ר"ג אומר תשרף מיד, וחכ"א יאכל, ואר"ע שבתי הי' אצל ר"א ור"י ולשתי לחם עיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר וכו' לא קשיא הא ביו"ט ראשון, הא ביו"ט שני, כדאמר להו ר' יהושע לבניה יומא קמא לא תלושו לי בחלבא מכאן ואילך לושי לי בחלבא (פרש"י אין לשין את עיסה ביין ושמן ודבש מפני שקרובה וממהרת להחמיץ, ולרל"ק דאמר לעיל מי פירות אין מחמיצין לא קשיא הך, דאיהו אין חייבין על חימוצו כרת קאמר ולא הוי חמץ גמור אבל חמץ נוקשה הוי כלומר רע ואותו חימוץ ממהרין להחמיץ וא"א לשומרן:

דף מ' אמרו דבי שילא ותיקא שרי והתני' ותיקא אסור לא קשיא הא דעבדיה במשחא ומילחא הא דעבדי' במיא ומלחא וכו' ואמר אביי לא ליחרך אינש תרי שיבולי בהדי הדדי דילמא נפיק מיא מהאי ובלע אידך ואתיא לידי חימוץ אמר ליה רבא אי הכא אפי' חדא נמי אלא א"ר מי פירות לא מחמיצין ע"ש:

דף ל"ח, חלות התודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו אין יוצאין בהן עשאן למכור בשוק יוצאין בהן, מנה"מ אמר רבה דאמר קרא ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה יצתה זו שאין משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח וכו' ותיפק ליה דהו"ל מצה עשירה [הא נילושה בשמן] אמר שמואל בר רב יצחק רביעית היא ומתחלקת היא לכמה חלות וכו' למכור בשוק יוצאין בהן וטעמא מאי [הרי לא נשתמרה לשם מצה אלא לשם זבח] אמר רבה כל לשוק אימלוכי מימלך אמר אי מזדבן מזדבן אי לא מזדבן איפיק בהו אנא:

מהרש"א ד"ה רביעית היא, ואין להקשות כיון דלא הי' בכמה חלות רק רביעית שמן ע"כ גם מים היו בו וא"כ ה"ל מי פירות עם מים דממהר להחמיץ ואמאי יוצא בהן אם עשאן למכור די"ל דכהני זריזין הן כדאמרינן לעיל בפושרין, ועי"ל כיון דלא הוי רק רביעית לכמה חלות אינו ממהר להחמיץ בשביל דבר מועט כזה יותר מאלו הי' הכל מים דמשום ה"ט קאמר דלא הוה מצה עשירה:

פסחים דף כ"ח, יכל מחמצת לא תאכלו מיבעי ליה לכתניא אין לי אלא שנתחמץ מאליו מחמת דבר אחר מניין ת"ל כל מחמצת לא תאכלו, תוס' מחמת דבר אחר, פי' ריב"א מחמת דבר אחר דלאו מינו דעל ידי שאור מקרי חמץ טפי משנתחמץ מאיליו כדמוכח במנחות דף נ"ב, אלא כגון שנתחמץ ע"י שמרי יין שמייבשין השמרים בתנור כאשר עושין באשכנז, ולא דמי לעיסה שנילושה ביין דלית ביה כרת ויש בה לאו, וכוונת התוס' מבואר בח"ס סי' קכ"ו, כ"ל רבינו ירוחם נתיב ה' חלק ג' כתב דכל פלוגתיה במ"פ היינו דרך לישה אבל כששוהין הרבה ימים כדי שיתחמצו פשיטא דשייך בהו חימוץ ומזה לא מיירי, וכן י"ל בהרי"ף אע"פ שמ"פ עם מים אינם באים לידי חימוץ בלישה מ"מ חימץ האדומי כששיהי' הרבה שעורים כדי שיתחמצו פשיטא דשייך בהו חימוץ עכ"ל, ואולי זה כוונת התוס' ולא דמי לעיסה שנילושה ביין, כוונתו שאין דומ' שמערבים הקמח ביין דרך לישה אבל כשמעמידים אותו כדרך שמעמידי' ומטחינים שאור בתוכו שיחמיץ אז אפילו שמרי יין החמוצים הוו כמו שאור ומעמיד העיסה ומחמיצו, ובזה י"ל של"ג דמייתי מג"א תס"ב ומיושב קושי' תוס' מנחות נ"ג ע"ב ד"ה אין מחמיצין, די"ל דנהי דרך לישה אפי' נוקשה לא הוה. מ"מ אם חימץ דרך שאור שבעיסה לרחב"ג חייב כרת ולרבנן נוקשה מיהת הוה ע"ש, קצת צ"ע מלשון ב"י תס"ב כתב דמ"פ בלא מים אין מחמיצין אפי' שהו כל היום ע"ש: