עט סופר חלק א קמה

וליישב נקדים גמר' דסנהדרין דף ע"ח ע"א וז"ל אמר רבא טריפה שהרג בפני ב"ד חייב שלא בפני ב"ד פטור מאי טעמא בפני ב"ד חייב משום דכתיב ובערת הרע מקרביך ושלא בפני ב"ד פטור דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה ולא שמיה עדות עכ"ל ואיתא בש"ע סימן ז' בשם הב"ח הביא הש"ך על הא דכתב בש"ע שם גבי עד אם נעשה דיין פסק ש"ע אם ראו שלשה אפי' כיונה ראיתם בתורת עדות ראוי לדון אם ראו ביום אבל אם ראו בלילה אין דנין וכתב הב"ח ה"ה אם ראו בשבת וביו"ט, העולה מזה דעל כל עבירות שבתורה יכולין לומר שנמצא שאדם הית' נהרגים ואי כתירוץ תוס' ראיתם אם הבעל איתו העבירה שמעידין עליהם שאינו טריפה י"ל דאשכחן אם ראו ב"ד עצמו אותו מעשה יכולין לדון עליו כמ"ש רבא הנ"ל אע"פ שאי אתה יכול להזימ' משא"כ בחלל שבת דאפי' אם ראו ב"ד עצמו אינן יכולין לדון ע"פ ראיתן כמו שפסק הב"ח משום דראי בשעה שאין יכולין לדון אלא היכי דמקבלין ע"פ עדות וגבי עדות י"ל כתירץ התוס' ראיתם שאותו מחלל אינו טריפה היה, והשתא יובן כוונת התוס' ועוד י"ל דאיכא למימר ראיתם שמחלל אינו טריפה הי' ובכיון נקטו התוס' המחלל ולא מצי לשנוי ג"כ על קושי' השני' ע"ז דהא יקשה על עובדי כוכבים לא שייך לומר ראיתם העו"כ איני טריפה דאכתי תקשי הא מצינו אם ב"ד ראו בעצמן יכולין לדין עליו אפי' שאי אתה יכול להזימה כמו שאמר רבא הנ"ל גבי טריפ' שהרג וא"כ היכי עבדי אם היתה מזדמנ' שראו ב"ד בעצמן ולא יכולין להציל אלא על מחלל שפיר קאמר תוס' ראיתם שמחלל אינו טריפה דהא אפילו נזדמן שראו הב"ד בעצמן אינן יכולין לדין משום טריפ' היה דאכתי יקשה היכי עבדי אם הי' מזדמן שב"ד בעצמן ראו ודו"ק עכ"ל יע"ש:

מ"נח סי' ת"ט מביא שבטריפה לא שייך והצילו העדה ע"כ ב"ד שראו טריפה שהרג נעשו עדים, ועי' ט"א ר"ה כ"ו, וכתובות ל"ו, עי' בספר עורה שחר אות טריפה מביא הלק"ט נסתפק אי חייבין במזיק טריפה חמשה דברים או שאין לו רק דין עובר שהמזיקו משלם דמיו, ועי' בספר בן יהודא סי' י"א במכה אביו טריפ' חייב ואם אחד מכה חבירו טריפ' פטור, וע"ש בהסכמה מהגאון שו"מ ז"ל:

מנ"ח סי' ר"ס כתב לענ"ד לפי מה דקי"ל המקלל חבירו שנגמר דינו פטור דדרשינן בעמך במקוים שבעמך פרש"י סנהדרין דף פ"ה הראוי להתקיים ולא שסופו למות, נלענ"ד ה"ה המקלל טריפה נמי פטור דלא קרינן במקוים שבעמך כיון שטרפה איני חיה, ולכאורה קשה למה ליה לגמרא לרבות מקלל לאחר מיתה או"א מאביו ואמו קלל או מפסוק ומקלל ע"ש דף פ"ה, הא על אב בלא ריבו ידעינן דחייב לאח"מ דאי אמרינן דא"ח לאח"מ דגבי אב צריך ג"כ במקוים שבעמך, א"כ גם המקלל אביו טרפה פטור לפמ"ש, א"כ האיך כתבה התורה דמקלל אביו חייב סקילה יתעורר קושי' הש"ס דלמא לאו אביו הוא ואי דאזלי' בתר רובא, הא מבואר בחולין גבי אין לוקחין ביצים בלא סימני' הקשו ראשוני' הא עופות טהורים מרובים ניזל בתר רובא, ותי' הר"ן דאיכא ב' מיעוטי' מיעוט טמאים ומיעוט טריפה, א"כ האיך חייב במקלל אביו הא הוי שני מיעוטי דלמא לאו אביו הוא ודלמא טריפה, אע"כ דחייב אף על אביו טריפה ולא דרשי' במקוים בעמך א"כ למה לי קרא לרבות לאח"מ, אבל באמת ל"ק דאין ענין לכן, דשם מהטהורים אפשר יש מאות טריפות, א"כ הטריפות והטמאים אפשר הויין רוב נגד הטהורים אבל כאן ל"ש זה ועל כל מיעוט איכא רוב שלו שדוחה המיעוט, מ"מ נ"ל ברור דמקטל חבירו טריפה פטור דלא קרינין מקוים בעמך ע"ש:

שו"מ ח"ד סי' כ"ג כתב על ראית פר"ח מגיטין דיורשי' שנולד אח"כ, כי צריך להבין כיון דאין הולכין בממון אחר רוב האיך משכחת דמשלם כופר ליורשים דלמא לאו אביו הוא וצ"ל כמש"כ הפלאה סוף פ"ק דכתובות כיון דכבר הוחזק לאביו גם לענין ממון הוי אביו, לפ"ז כאן דהספק לענין ממון נולד תיכף בעת שהוליד דהרי צ"ל דעשאו טריפה קודם שהוליד ואז לא הי' רוב שכבר הוחזק ונפטור ואיך יתחייב אח"כ ע"ש שמאריך ועי' כ"ס:

כלל מי פירות. פרט א'. י"ח. פסחים דף ל"ה, מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהם י"ח בפסח בחטים בשעורים וכו' גמרא הני אין אורז ודוחן לא, מנה"מ ארשב"ל וכן תנא דבי ישמעאל אמר קרא לא תאכל עליו תמן שבעת ימים תאכל עליו מצה דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה, יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון, לא זכיתי להבין ההקש לשבעת ימים, הא שבעת ימים רשות רק בערב תאכל מצות: