עט סופר חלק א קמג

די"ל דעשה לו רפואה, ומיושב קושי' תוס' זבחים קי"ז דלמא נח וכו' די"ל דגם נח עשה לו רפואה, והן הן פסקי תוס' בזבחים דטריפות אדם חי יותר מבהמה, ג"כ באם יעשה לו רפואה דלא כפר"ח סי' ל"א, ועי' רא"ש אפרים סי' ל"ה אות ק"מ:

ברכת הזבח כתב ר"ת רגיל לחלק בין אדם וכו' עי' תוס' ר"פ אלו טריפות ושם תראה דאיכא טריפה בבהמה ובאדם לא הוה טריפה כגון בניקב קרמא עילא דטריפה גבי בהמה אבל אדם אינו טריפה אלא בחסרון גלגולת אבל מ"מ מה שהוא טריפה ממש גבי אדם שוין בהמה ואדם למ"ד טריפה אינו חיה גם אדם אינו חי אלא דבטריפות גופא איכא לחלק בין אדם לבהמה לר"ת וכו' וכתבתי זה להוציא מלב הכ"מ פי"ג מגירושין אמ"ש רמב"ם והעלה ממני אבר שא"א שינטל וחי, וצ"ע בר"פ א"ט ממ"ש תוס' משמע שאדם טריפה חי יותר מי"ב חדש עכ"ל ואני אומר נשתקע הדבר ואף שבפסקי תוס' משמע קצת כדעת הכ"מ יש לישב וצ"ק כתב אני אומר דלא ישתקע דבאמת בטרפה גמורה אדם ובהמה שיין אבל בנחתכו רגליו מן ארכובה למעלה כיון דר"ש ס"ל דיכולה היא ליכוות ולחיות וכשרה כדאמרי' בחולין דף מ"ב שפיר יש לחלק בין אדם לבהמה דאדם אית ליה מזלא יכולה ליכוות ולחיות עכ"ל ועי' פר"ח ל"א ס"ק ז', ובא"ע סי' י"ז כתב ב"ש ס"ק צ"ז הקשה בכ"מ הא קי"ל דלא דמי טריפות אדם לטריפות בהמה ומי יאמר אדם טריפה אינו חי ואפשר כיון דמצינו במתני' מארכובה ולמעלה תנשא קים להו טריפות זו א"א שיחי' אדם, ותיו"ט יבמות פט"ז מ"ד:

ח"ט סי' נ"ב כתב צע"ג מאי פריך מאיוב הא תוך י"ב חודש הוה דכל משפטו אינו אלא יב"ח ואין לומר דפריך מדחי אח"כ קמ שנה, ז"א דבאמת לא נשפך מרירתו אלא לפי יסורים דימה עצמו כאלו נשפך מרירתו ופריך איך עלה על דעתו שנשפך מרירתו הא לא חי א"כ קשה מאי קושיין הא תוך י"ב חודש הוה, מזה אומר אני דודאי אדם חלוש טפי מבהמה אך ע"י רפואה יש מאותן הטריפות דאדם דאית לי' מזלא יחיה וכו' ושפיר פריך מאיוב דלא עשו לו רפואה וכ' ואדם לא יחיה בלי רפואה אפי' זמן קצר וכו' והקשה מס"פ קומץ גבי מי שיש לי ב' ראשים באיזה מהן מנית תפילין ע"ש:

מנ"ח סי' ל"ד, אם עשה חברו טריפה כגון שנקבו קרום של מוח חובשין וממתין אולי יעלה תרופה למכתו אך אם בינתים מת אפ"ל לסוברים דטרפה רובא אינה חי ומיעוטן חיים א"כ אין הורגין אותו אך לסוברים טריפה אינו חי בשום ענין אפשר דהורגין אותו, גם נראה אם הרג חברו ונמצא שהוא טריפה ביתרת, תלוי בשיטת רשב"א דיתרת הוא רק הל"מ דכנטול דמי אבל מרבה כחול ימים ונהרג עליו, אבל אם נאמר דהרי הוא כטרפה אינו נהרג עליו, גם כתב שחייב מלקות ההורג טריפה כמו חובל בחבירו ואין לך חבלה גדולה מזה, ועי' בית יצחק או"ת הלכות ק"ש סי ח"י, שמביא שמנ"ח סי' מ"ט כתב דאין לוקין בחבל' בטריפה, וכן מקלל טריפה פטיר ממלקות:

ערוך לנר כריתות פ"ה, ד"ה אבל טריפה אינה, מזה משמע דאם נעשה עי"כ טריפה אף שאינה מתה מ"מ מקרי דם הנפש, לפ"ז חתך רגל הבהמה מארכובה ולמעלה שנעשה טריפה ויצא דם אותו דם מקרי דם הנפש ולהיפוך זה אם אח"כ שחטה ויצא דם דרך הסימנים לא מקריתו דם הנפש שכיון שכבר יצא הנפש בשעה שנעשה טריפה אבל ק"ל דאיך נאמר דע"י טריפות מקרי יצא הנפש דאף לענין רציחה אמרינן בסנהדרין ע"ח גברא קטילא קטיל הרי זה דוקא לענין ישראל אבל ב"נ שהרג טריפה חייב הרי דע"כ ע"י טריפות לא מקרי עדיין מת ומה דפטור ישראל ע"כ הלכה למשה מסיני הוא, ועוד דטריפה מותר לעבוד כדאמרי' בכורות דף מ"ו אלמא דחשבינן ליה כחי ומסתמא ג"כ אם קדש אשה הוא אשת איש וא"כ ע"כ לא חשבינן ליה כיצא נפשו ולכן אפי' עיקר טריפה הוי איך יחשב דם הנפש ע"ש:

פרט ליקוטים ד'. כ"ס יו"ד כ"ט מביא רמב"ם פי"א מנזקי ממון מי שהמית חצי עבד וחצי ב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי האחר ראוי ליתן ואין מי יקחנו נראה להלכתא ס"ל זכר טרפה אינו מוליד, והאריך בסוגי' בסברה בטריפה לא שייך רוב בעילת אחר הבעל כי רוב טריפה אינו מוליד א"כ כוונת ראוי ואין לו הייני שיש לו יורשי' שנשתחרר והילוד הגם טריפה אינו מוליד מ"מ מיעוט איכא ומ"מ אין לו יורשים לגבות דלמא לאו אבוה הוא, מ"מ איכא נפקותא דבתפסו ל"מ מינייהו ע"ב [ומכבר ב"ה גם אני זכיתי בו עי' שערי צדק יו"ד סי' ע"ט]:

ח"ס יו"ד נ"ב, כתב באלו העופות שניקב הגלגולת וחי יב"ח ומולידים מ"מ טריפה הם כיון שאין הטריפות מחמת עצמם שסוף הקרום לנקב ונקיבת הקרום אינו חי יב"ח א"כ היא טריפה מיד בנקיבת הגלגולת וכ"כ שמ"ח וכן ראוי להורות בכל כיוצא בזה:

נדה דף כ"ג, אמר רבא ושטו נקוב אמו טמאה ושטו אטום טהורה עי' רש"י ורשב"א, ורמב"ם פי'