עט סופר חלק א קמא

הואיל ונטרפו או אינן מקבלין טומאה עד שידמו כאבן ולא יתנדנדו:

סנהדרין דף ע"ח, אמר רבא ההורג את הטריפה פטור כתבו תוס' אפי' למ"ד טריפה חיה דסופו שימות בחבלה זו ותדע דהא רבא אית ליה טריפה חיה, ועי' תוס' נדה דף כ"ג ע"ב, ועי' חר"ן חולין י"א שכתב אפי' למ"ד חיה עדים זוממין שהעידו בטריפה לא קטלינן להו דאע"ג דטריפה חיה סופה למות מחמת אותו חולי ואגברא קטילא הוו מסהדי, ועי' פלתי נ"ז סק"י מישב בזה קושי' פר"ת על יש"ש דלמא איוב ממיעוט הי' ע"ש:

רמב"ם פי"א משחיטה כל בבהמה או עיף שנולד בהן ספק טרפות אם הי' זכר ושהה י"ב חדש ה"ז בחזקת שלמה כשאר כל הבהמות ואם היתה נקבה עד שתלד, ועי' פ"ד ממ"א הלכה ט', ועי' ש"ך ופר"ח סי' נ"ז בשנה מעוברת צריך י"ג חודש, ודג"מ סי' פ"ד:

סנהדרין דף פ"ח אמר רבא הכל מודים בהורג טריפה שפטור תוס' אפי' למ"ד טריפה חיה דסופו שימות בחבלה זו ע"ש רמב"ם הלכות רוצח פ"ב ההורג את הטריפה פטור מדיני אדם וכל אדם בחזקת שלם והורגו נהרג עד שיודע בודאי שזה טריפה ויאמרו רופאים שמכה זו אין לה תעלה באדם ובה ימות עי' מנ"ח ל"ד שצריך לשלם הדמים ששוה ליורשים עי' במקנה ח"ר בהקדמה פלפול גדול ממורי מר"ם שיק ז"ל על קושי' אחי מירי הגאון רבי יעקב שלם ז"ל מכות ט"ו לענין אונס לא שייך בטלו או לא בטלו והקשה דמשכחת באשה טרפה ובטל מצות ולו תהי' לאשהע"ש:

נדה דף כ"ג בעאי מיניה ר' ירמה מר"ז לר"מ דאמר בהמה במעי אשה ולד מעליא היא קבל בה אביה קידושין מהו למנפ"מ לאיתסורי באחות תוס' לענין גופה לא בעי אם הבא עליה חייב משום א"א או חייב ההורג דפשיטא ליה דאינה חיה ג' שנים שתהא בת ביאה ולא שנה שלא תהא טריפה, ע"ש וב"ש סי' ל"ו ואחרונים הביאו מכאן ראיה שקידושין תופסין בטריפה ועי' רמב"ם פ"א מא"ב הלכה י"ב הבא על הטריפה או ששכב עם בהמה טריפה חייב חי הוא אע"פ שסופו למות מחולי זה, עי' שו"מ ח"ר סי' ר"א בסוף הספר:

תמורה י"א ר"ח סבר כמ"ד טריפה אינה חיה ועי' רמב"ם פט"ו מעשה קרבנות ה"ב האומר לבה של זו עולה הואיל והדבר שהנשמה תלוי בה כולה עולה ולח"מ הקשה אי סבר טריפה אינה חיה הו"ל למפסק בדבר שעושה טריפה ע"ש:

חולין דף נ"ג בשרקפא דספק טריפות שדרינהו לשמואל חנקינהו ופריך ולשהינהו יב"ח ע"ש ומאי קושי' הא שמואל סובר בנדה כ"ד המלת ברי' שיש לה שני גבין אמו טמאה לידה אף מהוא טריפה בע"כ סובר טריפה חי' עי' פלתי סי' ל' ומלוא רועים:

סנהדרין ע"ח אמר רבא שור טריפה שהרג חייב ושור של אדם טריפה שהרג פטור, ורב אשי אמר אפי' שור טריפה נמי שהרג פטור, וכתב רמב"ם נזקי ממון פ"י ה"ב שור שהוא טריפה שהרג את הנפש או שהי' השור של אדם טרפה אינו נסקל שנאמר וגם בעליו יומת כמיתת בעליו כן מיתת השור וכיון שבעליו כמת הם חשובים ואינן צריכין מיתה ה"ז פטור, וכתב ראב"ד ואם לפני ב"ד הרג נהרג משום ובערת הרע עכ"ל, ומ"מ כתב ויש לחלק דהאי קרא ובערת לא כתיב אלא כאדם, וח"ס או"ח סי' ק"ה, וק"פ מביא קושיא מתלמיד אחד שמבואר בחולין קל"ט וק"מ גם בעוף שייך ובערת:

מנ"ח סי ת"ר כתב הרודף אחר טריפה אפשר אף הנרדף בעצמו אסור להרגו כיון דאין זה ש"ד ופ"נ ולא נתנה ש"ד לדחות אצלו אבל אם הרגו אינו חייב ע"ב ועי' בהקדמה לספר מקנה שכתבתי באריכות שגם אחר מותר להרוג הרודף מצד שליחות של נרדף ע"ב ובסי' רצ"ו כתב לענין אם ישראל מחויב למסור נפשו בעד חברו טריפה, ומותר לחלל שבת בעבור טריפה:

ויש לי צ"ע אם רודף אחר ערוה שהיא טריפה אם מותר להרגו כיון שטעם שמותר להרגו מצד פגמה אם שייך כן בטריפה, ועי' טא"ע סי' כ' ורמב"ם פ"א מא"ב הבא על הטריפה או ששכב עם בהמה טריפה חייב אפי' מפרכסת עי' סנהדרין ע"ח:

מרדכי חילין סי' תרל"ה, פסקו תוס' אם עשה גבינות מבהמות ושחטו ונמצא טריפה אין להתיר מטעם דאוקמי' אחזקה קמייתא דהשתא נטרפה, דלא מקרי חזקה כיון שלא הוברר לנו שעת כשרותה מתי היתה, כדמוכח דאמר מנ"ל דאזלי' בתר רובא ממכה אביו וכן בעדים זוממים ומפרה אדומה ודילמא טריפה נינהו אלא משום אזלי' בתר רובא, ואמאי דלמא משום דמוקמני' אחזקתייהו שאינה טריפה דפרה בת שתים, וגם האב יש לו יותר על שנה כיון שיש לו בן וכן העדי' וא"כ הוה להו בודאי שעת כשרות אלא ש"מ דלא מקריא חזקה כיון שלא נתברר שעת כשרותן מתי עכ"ל ופלא ועי' תוס' נדה דף ב' ע"ב ג"כ, ועי' בן יהודא סי' י"א: