עט סופר חלק א יג

בית אפרים א"ע סי' ה' כתב בעיקר הקושי' שעמדו עליו הגדולים חקרי לב לענ"ד מקום הניחו לי להתגדר בו שהדבר ברור דע"כ לא אמרינן כל דפריש וכו' אלא בדבר האסור מצד עצמו ויש לפנינו קביעות או תערובות מן הרוב ומן המיעט ופירש אחד משום דאמרינן דהאי דפריש הי' בתוך הרוב ומשם נפרש ובא לכאן כגון ט' ציבורין וחניות, משא"כ בדבר שאין בו ספק מצד עצמו ומיעט לא חל עליו שם רוב ומיעט והוא לא הי' בתוך הקביעות כלל רק מחמת סיבת הקבועים שנגעו בו נופל לנו ספק עליו א"כ איך שייך לומר דפריש מרובה או ממועט שהרי לא הי' בכלל הרוב או בכלל המיעט לעולם רק שאנו באין לדון עליו מצד הסיבה שנאסר מחמתו והרי הדבר שאוסרו עדיין הוא קבוע במקומו ולא פירש מקביעותו וכה"ג פשיטא דאמרי' כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, והגע עצמך אם הי' לפנינו ט' סכינים בדוקים ואחד פגום והוליכו בהמה אצל סכין ושחטוהו ולא נודע אם בבדוק או בפגום ושוב אח"כ פורשה הבהמה משם ה"נ נאמר כל דפריש, דהא על הבהמה לא הי' מקום לדון עליו רוב ומיעט כלל ואין הספק על הבהמה מצד עצמה רק מצד הסכינים והרי הסכינים קבועים במקומם, ומעתה אי אזלא איהי לגבייהו דה"ל קבוע ואע"ג דולד פירש ממקום הקביעות למקום אחר אין בכך כלום שהרי אין אנו דנין על הולד מצד עצמו רק מצד שאנו מסופקין אם נולד מטיפה כשירה או פסולה א"כ איך שייך מרובה פריש שאותו תינוק לא הי' קבוע מתחלה בין הרוב ומיעט כלל והסיבה שאנו דנין עליו דהיינו הכשרים והפסולים עדיין הם קבועים במקומם ע"ש שהאריך לפי מרדכי (פרט שדיבר פירש, ומסי' ק"י שביצה פירש נגד הנ"ל ע"ב אולי יש לישב רמבם בפי' המשנה טהרות פ"ה שוטה אחת בעיר כל רוקים טמאים מצד קבוע ופלא הא אינו ניכר, בהנ"ל מיושב ודו"ק:

שבלי דוד או"ח שכ"ט כתב ה"ה פט"ו מא"ב לענין יוחסין מחמירן בתינוק דחשיב קבוע והקשה בלח"מ א"כ למה פסק רמבם בתינוק דהולכין אחר רוב כיון דאינא קבוע, ודע שיש לעיין למה לא אמרינן בתינוק הדרא לניחותא כשבא לאיזה בית נימא הדרא לניחותא וכו' נלענ"ד בתינוק ל"ש כן דבשעה שפירש התינוק הי' קביעתיה אצל אמו וממנה פירש כל זמן שלא הדר אצל אמו לא מקרא הדרא לניחותא, ונב"י כתב בשתוקי לגבי ולד אמרי' כל דפריש, לענ"ד לא שייך בזה כל דפריש דאטו יש ספק ממי פריש הולד אם מן כשרים או מן הפסולים הרי ידעינן דמאשה זו פריש רק הספק על האשה למי נבעלה אבל הולד לא פריש כלל ודו"ק ועי' שבי"ד בא"ע סי' ד':

לפי כל דברי אחרונים הנ"ל צ"ע מש"כ הפלתי בסי' ל"ט, י"ל בחולין בסוגי' דרוב דטרח למצוא ראי' דאזלי' בתר רובא, ולא דייק איך אוכלין חלב דלמא בהמה טריפה, ונראה דודאי כל בהמות בכלל ספק וברור דרוב בהמות כשרים הרי זה כמו ט' חניות דלא נודע הטריפות, וא"כ פריש מרובה קפריש רק הואיל והכל בבית הספק ה"ל קבוע, אבל החלב ה"ל פרוש כמבואר בסי' ק"י גבי ביצה דהוי לגבי תרנגולת כמו פריש ולכך לא קשה מחלב, וגם קושי' רש"י על מחמירים בבדיקת ריאה אתמול אכלנו מחלב, מיושב דהוי פרוש ומרוב קפריש עכ"ל, ולא זכיתי להבין כמובן ה' יאיר עיני בתוה"ק, ועי' בשו"מ מהדורא תנינא שכתב אני תמה על אחרונים שהי' לזרא בעינים דהולד מקרי פירש והלא הב"ש סי' ד' ס"ך נד כתב סברא זו שהולד מקרי פירש ע"ש סי' חי':

פרט כל דפריש מרובה פרש ג'. מתני' זבחים ע"ג כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפי אחת בריבוא ימותו כולן וכו' גמ' ונימשך וניקרב חד מינייהו ונימא כל דפריש מרובא פריש, נימשך ה"ל קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי אלא ניכבישינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובה פריש, אמר רבא גזירה שמא יבא יוד כהנים בב"א ויקרבו, א"ל ההוא מרבנן לרבא אלא מעתה מגיסא אסורה, משום שמא יבואו יוד כהנים בב"א, מי אפשר אלא אמר רבא משום קבוע, תוס' ונבישינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובה פריש, וכגון שלא בפנינו פירשו ממקום קביע דאי הי' הפרישה בפנינו היו אסורין כאילו לקחן במקום קביעות ע"ש [לא זכיתי להבין שניכבשינהו שניידו כולם ונעקר כל הקביעות אז גם פירש לפנינו מותר וכ"כ בתה"ב בשפירש שלא בפנינו או שנתפזרו כולן ואפי' בפנינו כבר נתבטל הקביעות ומותר:

] דף עא מביא תוס' מה שר"ת פסק בעדר שיש בו שה אחד ספק דרוסה דשריא מטעם כל דפריש מרובא פריש, ולא יתכן דיש לאסור גזירה שמא יקח מן הקבוע, אפי' היכי דפריש מאליו רק בדבר שלא נאסר בתערובות כגון ט' חניות התם לא גזרי' שמא יקח מן הקבוע שהרי איסר ניכר וידוע היכן הוא וכו' תדע דטבעת של עכום שנתערבו כולן אסורות ובפירש אחת מהן פליגי רב ושמואל בדף עד אי אוסרת השאר