עט סופר חלק א קלט

קידשה חוץ משמעון, ושמעון קידשה סתם ע"ש, כיון שקידשה שמעון ונאסרה על ראובן ופקעי קידושי ראובן והיכי משכחת אשת שני מתים, ע"כ נראה דבר חדש רק אם לא תל קידושין בסוטה א"כ גוף הזה אין ראוי לקדש לבעלה עוד לעולם אז פקע מגוף הזה גם קידושין ראשונה, אבל בא"א עדיין הגוף הזה ראוי לחול קידושין אם נתארמלה ונתגרשה, א"כ גם מראובן לא פקע קידושין שלו כי אם מת שמעון אחיו יקח אותה כי מצוה ליבם אותה, וכן לקמן אם אמר חוץ לא שייך פקעי אם ניסת לאחד מן השוק כי עדיין ראוי אם מת בעלה שראשון יוכל לקדשה גם שיש לאו לא יוכל לשוב לקחתה, כי על חייבי לאוין חל קידושין ודו"ק היטי' רק לר"ע שסוב' אין קידושין חל על חייב לאוין שפיר כתב אב"מ שהבאתי לעיל, והנה במשנה תני המקדש אשה ובתה או אחותה עדיין קושי' רשב"א עומדת על שתי אחיות כי אם מתה אחת מותר השני' ורק על אשה ובתה שפיר כתב המנ"ח ודוק היטיב, גם מיושב קושי' תוס' ביבמות שהקשה מנדה, ועי' מהרש"א ורש"י קידושין ס"ח:

פרט שיטת רי"ף ורמב"ם ד'. רי"ף כתב איתמר קידושין שאין מ"ל כגון שאומר לאב אחת מבנותיך מקודשת לי בפרוטה זו, אביי אמר לא הוו קידושין, והלכתא כוותי' דאביי ביעל קגם, וכתב הר"ן רב אלפס ז"ל כתב משנתינו בצורתה ולא העמידה באומר דראוי לביאה מכם תתקדש לי, וטעמו זל משום דלא אצטרכינן לאוקמי בהכי אלא משום פירכא דאת וחמור ותקשה למ"ד לא קנה ואע"ג דקי"ל קנה דאשכחן דכוותי' בתלמו' פרכא אליבא דלאו כהלכתא, ומיהו לדידי' דקי"ל דאת וחמור קנה מחצה מתוקמי לו מתני' אליבא דאביי דקי"ל כוותיה, כפשטה בדאמר כולכם ולא קשי' לך מידי, אבל בה"ג ורמב"ם העמידו מתני' דוקא באומר הראוי מכם לביאה מקודשת לי הא לאו הכי אין אחת מקודשת ויש לתמוה למה, ונראה שהן סוברין דהכא אליבא דהלכתא מקשה דאפי' לדידן, דקי"ל קנה מחצה הכא לא מיקדשא חדא מינייהו משום בשלמא במקנה איכא למימר שדעתו הוא שיקנה מי שיוכל לקנות שאין טעם לומר שמפני שזה אין לו יד לקנות שלא יקנה מי שיש לו יד, אבל מקדש זה קנה הוא אותן נשים בכלכלה של תאנה ולא ניתנה להם אלא כדי שיזכה בכולן שכן דרך הלוקח ליקח רע ויפה כאחת ע"ב, ורא"ש כתב ויש מחלקין דהתם דמפיק להו בתרי ואמר את וחמור קאמר רב נחמן דקנה מחצה אבל הכא דבחדא לישנא מפיק להו דאמר כולכם מודה רב נחמן דלא קנה:

רמב"ם פ"ט מאישות, קדש נשים רבות כאחת ואמר הרי כולכם מקודשת לי והי' בהן שתו אחיות אין אחת מקודשת ואם אמר הראוי מכם לי לביאה מקודשת חוץ מאחיות וכתב ה"ה רבינו פסק פכ"ב ממכירה דאת וחמור קני מחצה וכו' ואפשר שאין קידושין ודיני ממונות שוין בזה, ועוד שהוא במלה אתת מקדשן ואומר כולכם מקודשת ולא נחלק דבורו וכיון שאין אחיות מקודשת אף האחרות אינן מקודשת, והקש הלח"מ א"כ האיך הקש' למ"ד את וחמור לא קנה הא אפי' למ"ד קנה מחלק בין קידושין וכו' וקצה"ח בסי' ר"י מביא בשם חכם מו"ה יצחק פרענקל ז"ל לישב רמב"ם עפ"י הגמ' דהיכא דקנין הוא לאחד בשני דברים אמרי' מגו דלא קנה זה לא קנה זה אבל אם הוא לשני בני אדם אע"ג דאחד לא קנה השני מיהת דבר קנין הוא קנה מחצית והאי דכולכן מקודשת לי דומיא למי שהקנה לאחד ע"ש, ובמקנה כלל י"ב פרט ו' באריכות:

מל"מ פ"ז כתב נסתפקתי באומר לשליח צא וקדש לי אשה ובא השליח ואמר אחת מבנותיך מקודשת לפלוני מהו, אין לך קפידא גדולה מזו שלא עלה בדעתו שקידש לו אשה שאסורה לבא עליה ואדעתי' דהכי לא עשאו שליח, והביא תוס' קידושין דף ז' איבעי לך שני בנותיך לשני בני בפרוטה מהו בתר נותן ומקבל אזלינן וכו' כתבה תוס' שבירר לאיזה מהם כגון רחל לראובן ולאה לשמעון, דאל"כ הוי קידושין שלא נאסרו לביאה וקשיא לי לעולם שלא בירר, והא קי"ל דקידושין שאין מ"ל הוי קידושין, אך ניחא דמיירי שבנים עשאו שליח לאביהם, ובטל השליחות ע"ש וב"ש סי' ל"א, ורבינו ירוחם כתיב כ"ב חלק ה':

המקנה מישב שיטת רי"ף דלא הביא סוג' דלקמן, לכאורה קשה מה מקשה הגמרא ורבא ל"ל לשנוי כרבה וכו' דמה ענין זה לקידושין שאין מס"ל בקידוש אחד משתי אחיות כיון דליכא כאן אלא חדא קידושין שפיר הו"ל אותן קידושין שמ"ל דע"י אותן קידושין עצמן נאסרה הביאה, משום ספק אתות אשה, משא"כ בקידש שתיהן שהקידוש ידוע לכל אחד בודאי אלא שכל אחד נאסרת מחמת קידושי חברתה א"כ קידושין דידה מסורין לביאה והעיכוב הוא מחמת קידושי האחרות מנ"ל להקשות, ונראה דאתי שפיר דאף בלא סברה דרבה מ"מ א"א שיתפסו שתיהן אלא אחד כמו במעשר, ובחלות תודה, וא"כ אין כאן אלא קידושי אחד שנתפסו וכיון דלא נתברר איזה שנתפס הו"ל אותן קידושין עצמן כמו קידש אחד משתי אחיות דהוה ממש כמו קידש אחד מהם ושפיר מקשה, ומיושב קושי' רשב"א