עט סופר חלק א קלז

נזירות בב"א, והקשה הר"ן ולהא קרא למה לי פשיטא דה"ל כאומר הריני נזיר ששים יום ע"ב, קצת צ"ע שהי' הי"מ כל שאינו בזא"ז בב"א נמי ליכא וק"ל:

שבילי דוד סי' ט"ז מביא, הפלאה הקשה אם האיסר בגיריתן דווקא דרך חיתון הרי הוה קדושין שאמ"ל, ולא דמי לשארי ח"ל דבלא קידושין אסור כמש"כ תוס', ולענ"ד הרי לרמב"ם בכל ח"ל אין לוקה רק בבעל וקידש, אע"כ הכוונה לרמב"ם דווקא היכא דאפשר למיעבד מסירין לביאה, משא"כ היכא דא"א להיות מסירין לביאה מהני, ועי' סי' מ"ד עוד מזה:

פרט קידושין שאין מ"ל. ג'. קידושין דף נ"א, איתמר קידושין שמ"ל אביי אמר הוי קידושין רבא אמר לא היו קידושין אמר רבא בר אהינא אסברה לי כי יקח איש אשה ובעלה קידושין המסירין לביאה הוו קידושין, קידושין שמ"ל לא הוי קידושין, פרש"י קידש אתת משתי אחיות ולא פירש איזה מהם דאין יכול לישא אחת מהן דשמא זו היא אחות אשתו, כי יקח איש דהיינו קידושי כסף דגמרינן להו קיחה קיחה, וכתיב ובעלה דבעינן ראויה לביאה, ועי' דף ט, ומקנה כתב משמע דלא שייך קידושין שח"ל אלא בקידושי כסף ושטר שלפני הביאה אבל המקדש בביאה עצמה אף שהיא ביאה אסירה אינו בכלל זה ע"ב:

ריטב"א כתב צע"ג דהא אי אמרי' ברירה קדושין שהן מסירין לביאה מתחילתן היא, אבל תוס' רי"ד כתב בחמש נשים אין לסמוך על ברירה ולומר זו אני רוצה והוברר הדבר שזו קדש שכיון שבשעת הקידושין הי' ספק מה ברירה יש לומר שלא ידע איזו קידש בודאי אם היה אימר איזה שארצה היום אי מחר בזה הי' יכול לסמוך על ברירה כיון שתלה ברצונו אבל זה שקידש מתחלה בספק שלא בירר איזה קידש אין לומר שם ברירה ועי' בפני שמאריך, ואב"מ סי' מ"א מתקשה מיומא נ"ה לקחי קיניהן אמרי' ברירה ולא תלה ברצונו ע"ב:

תנן המקדש אשה ובתה וכו' מעשה בחמש נשים אמרי חכמים אין אחיות מקודשת הא נכריות מקודשת, ה"ד אילימא דאמר כולכם קני את וחמור היא ואת וחמיר לא קני, אלא לאו דאמר להו אחת מכם וקתני אין אחיות מקודשת וכו' אביי מתרץ לטעמיה, המקדש אשה ובתה וכו' ואם אמר הראוי לביאה תתקדש לי אינה מקודשת וכו', והילכתא כוותיה דאביי ביע"ל קגם:

תוס' קידושין שאמ"ל, וקשה דהא חייבי לאוין אינם ראוים לביאה יתפסו בהי קידושין, לכך נראה לפרש קידושין שאמ"ל כלומר שאסור הביאה ע"י קידושין והיינו היכא דקידש אחת משתי אחיות בסתם שמקודם הקידושין היתה כל אחת מותרת ועכשיו ע"י קידושין נאסרי שתיהן אבל חייבי לאוין איסור הביאה לא באה ע"י הקידושין שהרי מקודם לכן נאסרו בביאה כמו אחר הקידושין, והקשה המקנה רבא לקמן דף ע"ח באלמנה לכה"ג ורמב"ם סובר פרק ט"ו מא"ב בכל חייבי לאוין אינה לוקה אא"כ קידש בתחילה א"כ הו"ל קידושין שאמ"ל שהרי לא הוזהרו על ביאה אלא ע"י קידושין, וצ"ל דס"ל לתוספות אע"ג דלאו ליכא אלא ע"י קידושין מ"מ איסור דאוריי' איכא בלא קידושין ע"ב, ועי' מנ"ח תכ"ז האיך אמר רבא בגירותן אית להו חתנות וחייב על כל ביאה ע"י קידושין הא הי"ל קידושין שאין מסורין לביאה ודורש לציין דרוש י"ג, תי' דרמב"ם לשיטתו שפוסק בהלכות אישות שכל הבועל פנוי' בלי קידושין לוקה משום קדשה ומה שכתב שכל ח"ל בלי קידושין אינו במלקות היינו משום הלאו הזה אבל לוקין משים קדשה וא"כ לא נאסרה הביאה ע"י קידושין שהרי גם בלי קידושין הי' אסירה משים קדשה, משא"כ פלוגתי' דאביי ורבא בקידש אחת משתי אחיות שקודם קידושין כל אחת היתה מותרת לו ע"י שיוכל לקדשה ולבעלה ועכשיו נאסרו שתיהן ע"ש באריכות, א"כ משמע מהנ"ל גם שנסתוסף איסור ע"י קידושין מה שלא הי' קידם קידושין בכ"ז לאביי מהני, אבל אב"מ בסי' מ"א כתב איכא למידק בגיטין מ"ג איבעיא ח"ע וחצי בן חורין שקידש בת חורין מהו יכו' תיפוק ליה דהוי קידושין שאמ"ל דאתי צד עבדות ומשתמש באשת איש ועי' יבמות דף מ"ה, ואפשר כיון בח"ע אפי' בלא קידושין אסיר בבת חורין לא היי קידושין שאמ"ל כמש"כ תוס' בחייבי לאוין קידושין תופסין, אמנם נראה דוקא בחייבי לאוין גרידא היא דתפסי קידושין כיון דלא נסתוסף איסור מחמת קידושין אבל מקדש אחת משתי אחיות והמה חייבי לאוין לאביי לא הוי קידושין אע"ג דנאסרו קידם קידושין כיין דנתוסף איסור אחות אשה מחמת קידושין הו"ל קידושין שאמ"ל מיהו שם ביבמות לא קאי הכי ע"ש עכ"ל, אבל ראיתי בספר איגרא רמה נגד סברה הנ"ל, כי כתב לישב קושי' תוס' גיטין דף מ"א ד"ה לישא שפחה, וא"ת וליתי עשה פ"ו וידחה העשה דלא יהי' קדיש לכאןרה לא קשה, דהא כתבו לקמן אע"ג דבני מן הפנוי בנו מ"מ היכא דליתא בתורת קדושין בשןם מקום בנו לא חייס אחריו, והנה כאן ע"כ