עט סופר חלק א קלו

מעשר אבל יען שכבר הפרש תבואה פעם ראשון למעשר שם ראשון מעכב שם שני, וכן במעשר בהמה הלא הטלה האחד עשר ראוי להיות מעשר בהמה אבל יען שקרא כבר לטלה על הראשונים למעשר לא יוכל להיות עוד טלה אשר יקבל שם מעשר על הטלאים הראשוני' אז הסברא כיון דמה דבזא"ז היי הטעם דשם אחד על ב' חפצים מעכבים זא"ז ה"ה בב"א אינו אבל אם ע"י קריאת שם הראשון לא נשאר עוד גוף לקרוא עוד פעם שנית זה השם למשל בנדרים דף ל' בעי ר"א נתן לאשה שתי פרוטות וכו' ועתה נחקור הלא הקמה והפרה אין בזה אח"ז ואנו רוצים לומר גם בב"א אינו נראה אם דומה למקדש שתי אחיות או לא, ונאמר בע"כ שם הקמה סותר לשם הפרה דהא לאחר שהקים לא יוכל להפיר הגם שיש כאן נדר שצריך הפרה ולהתיר לה אשר אסרה על נפשה ואעפ"כ לא יוכל עוד הבעל אחר הקמה וע"כ דשם הקמה מדחה שם הפרה וממילא הגם שאמר בב"א הקמה והפרה לא הוי הפרה יען שאחר הקמה ג"כ לא משכחת הפרה אבל אם אנו רוצים לומר שגם הקמה לא תהי' יען שאחר הפרה לא משכחת הקמה זה טעות כמו דחכם עוקר כן הבעל עכ"פ מיגז גייז משעה שהפר אין כאן בעולם עוד נדר ואיסור ימה יקים לה אם אין כאן נדר להקים אבל בב"א שיש כאן נדר להקים נתקיימה הקמתו ולכן פסק רמבם דגמרא מביא דין רבה וע"כ רק לפשוט דהוי הקמה ולא יכול עוד להפר ודו"ק ומצאתי ראיה מפורשת בתוס' גיטין דף מ"ב:

והקשתי לאחי מורי הגאון ני' מבכורות דף ט' חמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים ונתן טלה אחד לכהן, מאן תנא א"ר ירמיה דלא כריה"ג, דאי ריה"ג האמר אפשר לצמצם, אמר אביי אפי' תימא ריה"ג שאני התם דכתיב הזכרים לה', תוס' וא"ת דמוקי מתני' כריה"ג דאפשר לצמצם ואפ"ה אינו נותן כי אם טלה אחד לכהן משום דכתיב הזכרים, אמאי לא אמר כל שאינו בזא"ז בב"א אינו ולא קדש לא זה ולא זה וי"ל דלא מסתבר למימר הכי אלא בדבר התלוי במעשה, אבל קדושה הבא מאליה לא אמר הכי וכו' ולפי סברה הנ"ל לא שייך שאין בזה אחר זה, כיון שאין כאן עוד פטר רחם, ועי' מ"ת ח"ב על או"ח סי' י"א מה שהשיב, משם ראיה לסברה הנ"ל:

ר"ן קידושין כתב, כל שאין בזא"ז וכו', ואע"ג האומר ה"ז תמורת עולה ושלמים הרי היא תמורת עולה ושלמים דאע"ג דבזה אח"ז אין דבור האחרון כלום, החם שאני משום דאפשר לשניהם לחול בב"א דתמכר ויביא בדמי חציה עולא וחצי שלמים אבל הכא כיון שא"א שיחולו קדושי שתיהן כאחת דחייבי כריתות נינהו לא תפסי נמי בחדא מנייהו דהי מנייהו תפסה ע"ש, ומ"ח בח"ר כתב ופלא בעיני מאוד בשלומא במקדש ב' אחיות דשניהם ראוי' לקבלת קדושין דהא פנויות הנה ואף עפ"כ לא יוכל איש לקדש אותם זה אחר זה נמצא שיש כאן גוף שראוי לקדש בכ"ז לא תופס לו בה קידושין אז בסברא שגם בב"א אינו, אבל כאן אם הקדיש מתחילה לשם עולה אז אין לו עוד בהמה, ובעבור זה אין חל עליה אח"כ קדושת שלמים יען שאין לו ממון להקדיש, אבל אם אמר בפעם אחת תמורת עולה ושלמים דיש כאן ממון בשעת הקדש תלו שניהם ע"ש שמאריך עם תוס' ב"ק דף ע"ו מעיקרא תירא דראובן:

ר"ן גיטין דף מ"ב כתב רבינו שמואל ז"ל פירש דרבה לטעמיה דאמר דכל שאינו בזה אח"ז אפי' בב"א אינו, והכא אינו בזה אח"ז שאם נתן המחצית לזה ואחר זמן נתן המחצית האחר לזה ודאי לא קנו דהא איכא שיור בכל חד וחד הילכך אפי' בב"א לא קנו, ולא דמי לשחרר חציו ומכר חציו דהתם הוי בזה אחר זה אם מכר חציו תחילה עכ"ל, וגד"ת שער מ"ג חלק ב', כתב וקשה דהרי הכותב כל נכסיו לזה וכל נכסיו לזה דבזה אח"ז לא מהני ואפ"ה בנתנם בב"א קנ"ו, ושמא איכא למימר דהאי דאמרי' כל שאינו בזא"ז לא קנה אפי' בב"א היינו דיקא היכא דבזה אח"ז אינו כלל שאינו מועיל כלום לא לראשון ולא לשני ככותב חצי לזה וחצי לזה דשום אחד מהם לא קנה משום דבכל חד איכא שיור אבל כל דאיכא מידי דבזה אחר זה איני בטל לגמרי ויש בו קצת תועלת דהיינו בכותב כל נכסיו לכל אחד מהם דודאי האחד קנה, וכי אמרי' דלא מהני הוא לשני משים דכבר הם של ראשין שנתנו לו תחלה ואין מקום לזה שנתנו לו אחריו בכה"ג אם נתנם בב"א מהני לשיקנו שניהם, אלא דממה שהרגיש משחרר עבדו חציו ומכר חציו לא משמע הכי עכ"ל, וטוב גיטין כתב צע"ג דהא המקדש ב' אחיות ג"כ הוי בזא"ז תפסי קידושי הראשונה ואפ"ה אמרי' כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו עכ"ל:

מחבר סי' תע"ה ויאכלם ביחד כזית מכל אחד, וט"ז מביא מהר"ל מפראג הקשה מקידושין כל שאין בזה אחר זה אפי' בב"א אינו, ולא הבנתי מאי קושיא, דכאן שניהם הם כאלו גוף אחד ממש משא"כ בקידושין ע"ב:

נדרים דף חי, מתיב רב המנונא נזיר להזיר מכאן שנזירות חל על נזירות, ה"ד אלימא וכו' אלא לאו דאמר הרני נזיר היום הרני נזיר היום וקתני נזירות חל על נזירות, לא הב"ע כגון שקיבל עלי שתי