עט סופר חלק א קלד

עביד אבל חיוב מחייב, והלכה בזה קושי' רבינו טובי' דלמה ליה לראב"י פסחים קי"ו ג"ש דזה תיפוק ליה דפטור מכל המצות עי' דבר שמואל סי' י"ב, ומיושב כיון נראה מן גמרא דאם אגדה דאוריי' אשה חייבת בה שכל חיובי לילה הן עליה כמו מצה דאתקש לחמץ וכיון דישנו לסומא בלאו מוזהר הוא באכילת חמץ וחיי' במצה ובכל מצות הלילה אי לאו דמעטי' קרא בפירש מהגדה ועי' מנ"ח סי' כ"ו שכתב ג"כ אפי' על שבעה מצות ב"נ שמחויב הסומא אבל אין עונשין אותו, ובסי' כ' כתב לדעת כ"מ שאין עובר בל יראה בטמון חמץ א"כ סימא אינו עובר בלאו בל יראה גם אם סומא חייב בכל המצות מ"מ כאן כיון שאינו רואה אין עובר, עי' או"ח סי' ע"ה לענין גילוי ערוה עכ"ל, אולי לחלק כיון שחמץ נראה לאחרים:

רדב"ז ח"ר סי' ל"ט, פסק אין הלכה כר"י אלא כסתמא דמתני' שסומא כאדם בריא לכל דבריו חוץ מלענין עדות והגדה וסנהדרין ומלקרא בתורה לפי שהוא כקורא בעל פה ועלייה לרגל וחגיגה ומכל אלה נתמעט הסומא בהדיא ומינה אתה למד דלכל שאר הדברים הרי הוא כאדם שלם וחייב בכל המצית האמורות בתורה מדאיצטרך למעט הני הילכך סומא חייב במצות כה תברכו את בנ"י ע"ש:

הרבני הבקי מו"ה איצק ווייס נ"י הראה לי ירושלמי סוטה פ"ב ה"ה ונעלם מעיני אשה פרט לסומא שאין לו עינים, היא סומא מתניתא דר' יודן פיטרו מכל מצות האמורות בתורה, וק"ע פי' אפי' ממצות ל"ת לכך אינה שותה, ושירי קרבן הקשה לר"י למה לי ונעלם מעיני אשה למעט סומא דכיון דפטר מכל מצות א"כ אינה נאסרת עליו אף שזנתה ע"ש, ועי' חידושי רעק"א ביו"ד סי' א' שמאריך בענין זה ומביא ראיה שחייב בל"ת דאי נימא שפטור מל"ת מה לי קרא או ראה לפסול סומא מעדות והא הוה עדות שא"א יכול להזימו, [ועי' במל"מ פ"א מאישות ה"ח איסר סוטה לבעלה רק איסר עשה ודו"ק] וחקר אי סומא חייב באכילת מצה וקידש היום דילפי' מהיקשא כל שישנו בב"ת חמץ ישנו באכילת מצה, וזכור ושמור, וכיון דחייב בלאוין גם אצלו שייך ההיקש:

ויש לי צ"ע אי אמרי' שסימא פטור מכל מצות ל"ת ג"כ א"כ בודאי לא חל קידושין באשה סומית, ולרש"י ולנמ"י ביבמות דף מ"ט מבואר אם לא הי' תופס קידושין בסוטה הי' פוקעין קדושין ועי' בכלל קידושין שאין מל"ב, הארכתי בזה, א"כ באשה שנעשה סומית היה פוקעין קידושין, וזה דבר חדש ולא באתי רק לעורר:

בספר שרש יעקב על יבמות חקר אם שייך מצות יבום בסימא אי חיי' בל"ת מי נימא כיון דהא דאשת אח מתייבמת אינו מטעם עשה דוחה ל"ת דהא היא ל"ת שי"ב כרת רק דלא נאמר כלל איסר אשת אח לענין יבום וסומא ולר"י ג"כ לייבם דהואיל שמקייים לאחיו זרע ע"ש:

ירושלמי פ"ב מנות מאן תנא דסומא פטור מגלות ר"י דר"י פוטרו מכל מצות האמורות בתורה משמע גם מל"ת פטור:

רא"ש הלכות תפילין סי' י"ז מביא פסק לגאון שסומא פטו' מתפילין וציצית דכתב וראיתם פרט לסומא ופלא שמבואר בגמרא שכסית סימא מרבינן מאשר תכסה בה עי' בארצות החיים סי' י"ז באריכות:

כלל כל שאינו בזה אחר זה. פרט א'. ט"ז. קידושין דף נ' מתני' המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשת גמרא מה"מ אמר רמב"ח אמר קרא אשה אל אחותה לא תקח לצרור התורה אמרה בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהא לו ליקוחין אפי' באחת מהם, א"ל רבא א"ה היינו דכתיב ונכרתו הנפשות וכו' אלא א"ר קרא בזה אחר זה, ומתני' כדרבה, דא"ר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בב"א אינו וכו' ומדקדק המקנה למה רמב"ח לא מפרש טעמא דאשה ובתה דכתב ביה נמי לא תקח ע"ב, ועו' רמב"ם פי' המשניות שכתב טעמא דמתני' מלצרור כרמב"ח ופלא:

תוס' רי"ד, יש מקשים והרי איסורין דאמרי' אין איסר חל איסור ואיתנהו בבת אחת דבאיסור ב"א חייב שתים, ואין זה קושיא דבודאי במה שאדם אוסר בפיו כגון קדושי אחיות והמעשרות ולחמי תודה, י"ל זו הסברא דהאי אין איסר חל על איסור מפני שכבר הוא מוזהר ועומד כגון אשת את ואח"כ נעשית אחות אשה, אבל כשבאים כיחד כגון א"א ואשת אח חייב דהי מנייהו מפקית וא"ת כל שאינו בזה אחר זה איני בב"א א"כ לא יחיל אחד מהן ויהי' פטור אלו הם דברי בדות:

זבחים דף ל' ה"ז תמורת עולה תמורת שלמים ה"ז תמורת עולה דברי ר"מ, ור"י אומר אם לכך