עט סופר חלק א קלב

מש"כ ב"י בשם הפוסקים דהיינו לצורך שבת כמ"ש מג"א רס"א, ולפ"ז אם הקלו בה"ש של ע"ש לעשותו חול לענין זה בעת ההיא לצורך שבת שאח"כ אבל האיך נעשה חול בה"ש של מ"ש דאם הוא חיל אין צורך שבת בו אז כ"א צורך חול ולזה לא הותרו שבות כ"א שתאמר שעדיין שבת הוא א"כ איך נתיר שבות בשבת לכן אין להקל כ"א שבות שהותרה אף בשבת עכ"ל, ואחי מורי הגאון ני' בספר לקוטי בית אפרים כתב, וצ"ע בעירובין דף ל"ב תי' גמרא כרבי דס"ל אין שבות בה"ש הלא העירוב קינה במחילת היום וצריך להיות ראוי בשעת קנין עי' דף ל"ח, ואי אמרינן דהטעם דאנו תולין שהיא יום לא יהי' קונה בסוף היום כמו שהקשה חמד משה על מג"א ועי' מחהש"ק שמו סקי"ב, ומצאתי בתוס' דף למד ד"ה ולפרש דס"ל דלא גזרו על אותו זמן עכ"ל:

כלל סומא פטור ממצות. פרט א' ט"ו. ב"ק דף פ"ז, רי"א סימא אין לו בשת וכן היה ר' יודא פוטרו מכל מצות האמורות בתורה, א"ר שישא בריה דרב אידי מ"ט דר"י אמר קרא ואלה המצות החקים והמשפטים כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחקים וכל שאינו במשפטים אינו במצות וחוקים, תוס' ונראה דאע"ג דפטר ר"י סימא מכל מצות מ"מ מדרבנן חייב דאע"ג דאשה מיפטרא במצות עשה שזמ"ג ולא מחייבינן אפי' מדרבנן משום שיש מצות הרבה דמחייבת בה' אבל סומא אי פטרת ליה מכל המצות אפי' מדרבנן א"כ הו"ל כמו נכרי שאין נוהג בתורת ישראל כלל ע"ב, ושמ"ק כתב פטור לגמרי מכל המצות ואפי' מדרבנן וממידת חסידות בלבד חייב, דאל"כ מאי קאמר ר' יוסף דאנא לא מפקדנא דהא ע"כ עביד ומפקיד מדרבנן וחייב משום לא תסור ע"ש, א"כ משמע בלאוין חייב הסומא:

פסחים קי"ו א"ר אחא בר יעקב סומא פטור מלומר הגדה כתיב הכא בעבור זה וכתיב התם בננו זה מה להלן פרט לסומא אף כאן פרט לסומין, אינו והאמר מרימר שאלתינהו לרבנן דבי רב יוסף מאן דאמר אגדתא בי רב יוסף אמרו רב יוסף, מ"ד בי רב ששת אמרו רב ששת, קסברו רבנן מצה בזה"ז דרבנן, מכלל דר"א בר יעקב סבר מצה בזה"ז דאוריי' והא ר"א בר יעקב היא דאמר מצה בזה"ז דרבנן, קסבר כל דתקון רבנן כעין דאוריי' תיקון, לרב ששת ולרב יוסף נמי הא ודאי כל דתקון רבנן כעין דאוריי' תיקון הכי השתא בשלמא התם מדהוה ליה למכתב בנני הוא וכתיב בננו זה ש"מ פרט לסומין הא דאתא אבל הכא אי לאו בעבור זה מאי לכתוב אלא בעבור מצה ומרור הוא דאתא, א"כ משמע במסקנא דר"י ור"ש ס"ל סומא חייב לומר הגדה כמו שאר אנשים ומלוא רועים מתפלא על תוס' מגילה י"ט שכתבו שר"י ור"ש סברו מצה בזה"ז דרבנן ע"ב, ב"י סי' תע"ג סומא פטור מלומר הגדה מ"מ חייב מדרבנן ולהוציא אחרים יכול למ"ד מצה בזה"ז דרבנן כך פשוט ב"פ, ע"פ ופלא מגמרא משמע להיפך דסומא חייב לומר הגדה כמו שאמרו ר' יוסף ור' ששת עי' שער אפרים סי' כ"ז בזה:

תוס' מגילה י"ט קשיא דאמרי' בפסחים דר"ש ור"י אמרו אגדתא בלילי פסחים ומוציאין האחרים משים דסברי מצה בזה"ז דרבנן קשה היכי אתי אינהו דהוו תרי דרבנן דהא סימא פטור מלומר האגדה ומפקי האחרים דחייבים מיהא דרבנן וליכא בהו אלא חד דרבנן, וי"ל דסומא עדיף מקטן שהרי נתחייב כבר מדאוריי', משא"כ בקטן:

מגילה דף כ"ד, רי"א כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע, תו' קשה דהא ר"י אמר סומא פטור מכל מצות וא"כ אי איירי הכא בסומא אפי' ראה מאורות ונסתם נמי וכו' וי"ל מדרבנן מיהא חייב ואפי' נסתמא משנולד מ"מ חייב מדרבנן שלא יהא כעכום ולא יהא נוהג בו דת יהודי כלל ע"ש:

מלוא רועים כתב מראש קידושין דף ל"א משמע דרק ממ"ע שז"ג פטור, לכאורה הי' נראה ליתן טעם לדבר דר"י יליף דסומא פטור מדכתיב אלה המצות וחוקים והמשפטים כל שישנו במשפטים ישנו בחוקים ובמצות, וקשה דהא גם נשים אינם במשפטים דאשה פסולה לדין כמבואר בח"מ סי' ז', אלא ע"כ דבמצות שאשה חייב גם הוא חייב, אך מתוס' ומראש גופי' נראה שרק חייב מדרבנן ע"ש:

חוס' ר"ה ל"ג, יש לדקדק מדתנן ר"י אימר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרס על שמע משמע הא ראה ונסתמו פורס ואמאי והא פוטר ר"י סומא מכל מצות, אבל אי מדרבנן חייב ניחא ומש"ה הי' שחת ר' יוסף מש"ה הי' יכיל לברך בכל מצות ייכול לומר וצונו כיון דמחייב מדרבנן כדאמרי' בשבת דף כ"ג היכן צונו מלא תסור ע"ש, ונב"י ח"ב סי' קי"ב מאריך ומתפלא דכיון דסומא פטור מכל מצות גם לאו לא תסיר אינו מצוה והאיך יאומר וצוני ע"ש, ובהשמטות