עט סופר חלק א יב

אבל יש לדחות ח"ס כתב שכך סי' הי"מ יען שמיעוט איתא קמן לא ילך אחר רוב, אבל באמת גילה הקרא וארב וקם רק בקבוע פטור, אבל בלא קבוע חייב ברובא דאיתא קמן ולא ידענו עדיין מרובא דליתא קמן ורק צ"ע באמת דלמא צריך קרא וארב וקם לו, אם אחד פורש והולך בל ישראל ועכום אחד, שפטור יען שמיעוט איתא קמן כסברת ח"ס ורשבא והצילו העדה דלמא עכום הי' הנפרש, וקבוע מניין ללמוד לכל דבר כקושי' שמ"ק באות ולא שייך מה שתירץ הרר פרץ דכל דעיקר רובא דעלמא מדיני נפשות ילפי' לה, הא בדיינים אין מיעוט כאן כסברת ח"ס בשם ס' הכריתית, אבל היכי שמיעט איתא, רק בנפשות פטור מצד והצילו העדה וצ"ע, גם ביטל איסר בהיתר שנלמד מאחרי רבים צ"ע, להנ"ל שאין בסנהדרין מיעט, אבל האיסר המיעט בעין ואיתא קמן, ועי' פתג"ד בפתיחה לתערובות:

פרט אם הולד דינו כפירש או קבוע ב'. אלקים ראיתי עולים גדולי אחרונים האריכו למעניתם, ואעתיק בקוצר:

הפלאה כתב, והנה צריך להבין דלמה בהלכה אצלו אמרינן דהוי ליה קבוע אע"ג דעתה כבר פירש האשה משם וכן הולד הא בנמצא הלך אחר הרוב אע"ג דידענו בודאי שהי' במקום הקביעות אפ"ה עתה הנמצא פריש ונולד הספק לפנינו אמרינן דמרובא פריש ה"נ נימא בולד זה כיון דהספק בא לפנינו כשפירש כבר, נימא דמרובא פריש, ונראה הטעם בזה דדמי לנמצא ביד פיקח שלקח במקום קבוע אע"ג דהפיקח שכח עתה אפ"ה אסור דה"ל כנולד הספק במקום הקביעות, א"כ הכי נמי כיון דאשה זאת הוא פיקחת וראוי שתדע למי נבעלה ומה טיבו של עובר זה והיא שותקת ואומרת שאינה יודעת אנו דנין על שעת הביאה דה"ל קבוע. א"כ זה שייך דוקא באומרת שמא, אבל מתני' כשהיא אומרת ברי רק שאין אנו ממתינין לה לכתחלה לר"ג או בדיעבד לר"י היי ליה כנמצא ביד חשוד דקי"ל דאמרי' מרובא פריש דודאי אין ריעותא מה שלקח פיקח. ממקום הקבוע כיון שהוא אומר ברי דמכשרה לקח ע"ש:

ונב"י א"ע סי' ז' כתב לכן נראה שיש הפרש בין פנויה שילדה ולא ידעינן ממי נתעברה ויש לנו לדון על האם עצמה ממי נתעברה שאז אפי' ברוב כשרים חיישינן דלמא אזלא איהי לגבייהו וה"ל קבוע, אבל בתינק הנמצא בשוק ואין אנו יודעין את אמי ואין לנו עסק לדון על אם כלל רק אנו דנין על תינוק זה שנמצא ואם יש שם רוב כשרים ומיעט פסולים אפי' נימא דאזלא איהי לגבייהו והיה קבוע, מ"מ תינק זה נמצא בשוק הו"ל פירש וכל דפריש מרובא פירש ודומה לעשר חניות וכו' אף דה"ל קבוע מ"מ בשר הנמצא בשוק אמרי' כל דפריש וכו' ע"ש, ובית מאיר סי' ד' כתב תמהני על נב"י איך מפרש רבא דאמר מה איכא דילמא וכו' מה קרוע שייך בד"ת על התינוק הנפרש וכו', ובמחכ"ת נעלם ממני תוס' כתובות ט"ו כתבו וכן גבי תנוק מושלך בעיר לא חשוב קבוע הואיל ולא נמצא בבית, הרי מבואר דשתיקו אם אזלה לגבייהו אף התנוק שאתה בבית לא חשיב פירש כ"א קבוע ודבריהם מוכרח מרבא, ומה שכתב ביו"ד ק"י אם נתערבו ונמצא ביצה ביניהם הביצה מותרת ע"כ צ"ל דלגבי ביצה החצר לא נחשב ביתו ע"ש:

וש"ש ש"ד פי"ח מביא מרי"ט א"ע סי' י"ז שכתב דולד לעולם חשיב קבוע ומשום דנולד בקביעות כל מקום שהולך ספיקו עמו ע"ש, וכתב דנראין דברי נב"י ולא מטעמיה לפמש"כ רשב"א בת"ה מה שאמרו כל קבוע כמע"מ הני מילי בשלקח היא מן הקבוע לפי שהספק נפל לו בקבוע אבל אם לקח אחד מן הקבוע ונפל מידו או שהניחו במקום חוץ ממקום קביעתו ולא נודע אם מן ההיתר המרובה או מן האסור המועט אין זה קבוע שהרי לא נפל לנו הספק אלא בפירש ובכל כי הא אמרינן כל דפריש מרובה פריש, וה"מ בשלא ראינו יוצא מן המקולן אבל ראינוהו לוקח ויוצא מן המקולן הרי נפל לנו הספק בקבוע ואסור ע"ש, ומבואר דין קבוע דספיקו אסור הייני דוקא ספיקא דלוקח וספיקו אסור אפי' לדידן אבל אם נפל מן הלוקח למוצאה כיון דביד המוצא נולד ספק כד פריש, ואע"ג דודאי מן הלוקח לפ"ז אתי שפיר דהו"ל ולד קבוע דאוריי' ומשים דאשה שנתעברה במקום הקביעות אית לה לאשה דין לוקח על העובר והו"ל כלקחה את העובר ממקום הקביעות וכיון דהאשה היא הלוקח לפנינו אסור לכ"ע, אבל אם אין האם לפנינו דהיא הלוקח אע"ג דהעובר ודאי ממקום קביעות בא כיון דלדידן ה"ל פירש ונולד הספק כ"ד פריש הו"ל כנפל מן הלוקח דכיון דאין הלוקח לפנינו מותר בפירש ע"ש:

מקנה דף ע"ג כתב דהא דלא אמרי' בשתוקי עצמו דהוי כנמצא ביד פיקח, דהאם נאמנת אם בודקין אותה, אבל לר' יהושע דס"ל אינה נאמנת ממילא השתוקי כשר מן התורה דאזלי' בתר רוב כשרים ע"ש: