עט סופר חלק א קכט

אבל הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו בכלי אינן דוחין את השבת שהרי איפשר לעשותן קודם השבת ואם יכול לחתוך בידו יבלת בשבת חותך ואם הי' יבשה חתכה אפי' בכלי שאין שבות במקדש כלל, ולח"מ הקשה דנהי דאין שבות במקדש היינו היכי דא"א לעשותו מאתמול אבל היכי דאפשר לא, דהא הבאתו והרכבתו אינו אלא מדרבנן ואסיר משום דאפשר לעשותו מאתמול ע"ב שמחלק בין שבות קל לשבות חמור, ועי' רמב"ם פ"ט חשבת החותך יבלתו, ושעה"מ שבת פי"ב מאריך על לח"מ, ועי' ה"ה פי"ב משבת הלכה א' מש"כ שהיה מחממין עיוכ"פ ולא ביוכ"פ יש ללמוד שיש בחימום חיוב לפי שאין שבות במקדש אע"פ שיש לדחות, וכוונתו כדעת לח"מ כיון שיוכל לחמם מאתמול ע"ב, ועי' תיו"ט תמיד פ"א:

צל"ח פסחים דף ס"ה כתב על רמב"ם שפסק רוחצין את העזרה שילך איסור שבות במקדש אפי' בדבר שאין צריך עבודה ורמב"ם פסק צרכי שבת נעשין ביו"ט כמ"ש ב"י, ופסק שאין אפיית לחה"פ דוחה יו"ט א"כ סובר דשבות רחוקה לא התירו ק"ו שלא התירו שבות שאין צריכי אמנם דברי רמב"ם נכונים הבט וראה לשונו הזהב שכתב אפי' בדבר שאינו צורך עבודה אבל עכ"פ לצורך המקדש הוא, דהא ודאי אין זה כבוד המקדש שיהי' מליכלך בדם שני ימים ובשבת דף קט"ז ת"ר יד שחל בשבת מפשיטין הפסח עד החזרה דברי ר"י בנו של ר' יוחנן, וחכמים אומרי' מפשיטין את כלו שלא יהי' קדשו שמים מוטלים כנבילה, ומעתה אני אומר דר' נתן סבר כר"י בני של ר"י דכל מה שאינו צורך גבוה לעבודה אף שהוא אינו לכבוד שיהי' קדשי שמים מוטלים כנבילה לא שרינן שבות, ה"נ הדחת עזרה כיון שאינה לצורך עבודה אין מתירין שבות, וחכמים שהיתירו שלא יהא בזיון לקדשי קדשים, ה"נ התירו שלא יהא בזיון להבית הנכבד שלא יהא בית ה' כבית המטבחים, וכיון שרמב"ם פסק פ"א מק"פ כחכמים, פסק ג"כ להתיר הדחת העזרה ע"ב:

רמב"ם סוף בית הבחירה, כסדר הזה עושין בכל לילה חוץ מליל שבת שאין בידם אור אלא בודקין בנרות הדלוקין שם מערב שבת, וכתב הכ"מ אע"ג דקי"ל דאין שבות במקדש שאני הכא דאפשר בנרות הדלוקים מע"ש, ומל"מ כתב קשה לי מש"כ רבינו בפ"ב מעבודת יוכ"פ שמלבנין עשיות של ברזל מבערב ולמחר מטילין מים להפיג צינתן שאין שבות במקדש או מערבין מים במים במי מקוה עד שתפיג צינתן ואי כדברי מרן למה הי' מלבין עששיות מבערב ולמחר מטילין אותם במים ועוברים על שבות מאחר שאפשר בתיקון אחר דליכא איסר שבות שהוא להחם מים חמין ולערב למחר במי מקוה דליכא איסורא כלל, ועי' שו"מ מהדורא רביעאה סי' כ"א, תיו"ט פ"א תמיד:

קהלת יעקב אות א' הקשה מ"ש מיומא דף ו' דמסיק לר"נ דס"ל טומאה הותרה בצבור אפי' היכא דאיכא טהורים עבדי טמאים, ומ"ש שבות במקדש דלא שרינן אפי' היכא דאפשר בלא"ה כיון דאיסור שבות הותר במקדש, וראיתי לתוס' סוכה דף נ' כתבו דהא דאין שבות במקדש היינו דוקא בדברים שהם עיקרים במקדש אבל משום יתירא בעלמא יש שבות נמי במקדש דהרי החליל אינו דוחה לא את יו"ט ולא את שבח, וה"ט דבית השאבה דא"א משום שמחה יתירה, ועי' תוס' שבת דף כ"א ד"ה שמחת שכתבו דמעילה דוחים משום שמחת בית השאבה, ועי' מרכבת המשנה פכ"ג משבת:

סוכה פ"ד מ"ב לולב שבעה כיצד יו"ט ראשון של חג שחל בשבת לולב שבעה, ושאר כל ימים ששה, כתב הרע"ב אע"ג כל שבעה מה"ת במקדש, העמידו חכמים גזירתם בשאר ימי החג הואיל ואין להם עקר מה"ת בגבולים עכ"ל, בספר קול הרמז כתב ואע"ג דאין שבות במקדש כמ"ש הר"ב גבי שופר רפ"ד דר"ה, י"ל דוקא במה שיש בו שייכות למקדש הוא דאמרי' דאין שבות וכעין השופר שבמקדש היו תוקעים בחצוצרת משא"כ בגבולין, אבל לולב דבמקדש הוא כשל גבולין עכ"ל ועי' י"ד מלאכי כלל, הדינים אות ס"ח:

ירושלמי מחזירין ציר התחתון במקדש אבל לא במדינה, העליון כאן וכאן אסור, א"ר יוסי בי ר' בון לא כל שבות התירו במקדש:

פרט ב בספר ארעא דרבנן אות אין שבות במקדש מאריך ואעתק בקיצר, מביא כ"מ בליל שבת אין אבוקות בידם, דאפשר בנרות הדלוקים מע"ש, בזה ניחא פ"ק יומא י"ט תנא לא הי' מתעסקין בנבל וכינור וכו' כיון דהי' אפשר בפה לא התירו שבית דרבנן בנבל וכינור, אמנם קשה מפסחים ס"ד כיצד תולין ומפשיטין וכו' ובשבת קכ"ד מסקינן טעמא דר"א דאסור הואיל ואפשר בלא זה, ורמב"ם פ"א מקרבן פסח פסק כת"ק במקלות דאין שבות במקדש כלל אפי' דאפשר בלא"ה נגד כ"מ, גם מסוגי' עירובין ק"ג חותכין יבלת במקדש מתבאר אפי' באפשר לעשות בע"ש ואיכא למידק ממנחות צ"ז לא קנים סידרן ונטילתן דוחה שבת דתנן כלל ארע"ק