עט סופר חלק א קכו

נימא בהו והא ע"כ מוסיפין קצת דאי אפשר לצמצם, תרצו דמכאן דתוספת ענוי של יוכ"פ יש לי שיעור אלא דלא ידעינן ליה, ולי נראה כיון שצותה תורה תוספת צריך להוסיף מחול על הקדש איזו חוץ מן הזמן שהוא נזהר בו מן הספק שאם לא כן לא הי' צריך להזהיר על תוספת, וזה על דעת מי שסובר דמאי דאמרי' דספקא דאוריי' לחומרא מדאורייתא עכ"ל ושעה"מ בהלכות טומאת מת כתב כוונתו לומר לדעת רמב"ם דספק דאוריי' מדרבנן לחומרא מצינן לאמור דהתוספת נכלל בזמן בה"ש ולא בעי להוסיף מידי קודם בה"ש ועי' פר"ח תר"ח, וקשה כפי מש"כ ביומא דבה"ש חשיב כחתיכה אחת משני חתיכות וחייב אשם תלוי, לכ"ע מדאוריי' אסור ע"ש, ועי' פמג"ד רס"א סק"ח:

ברכות כ"ז רב צלי של שבת בע"ש, כתב רבינו יונה שם הי' אומר ר"י מאורלינש ז"ל שאעפ"י שתוס' שבת די בכל שהיא אפ"ה אם הוא מוסיף הרבה יותר בכלל תוספת הוי וחייב, עליו אע"פ שאפשר לומר שאינו אלא מדרבנן אפ"ה אסור לעשות שים דבר כמו תוספת כ"ש וכיוצא בזה אמרו לענין תרומה שאע"פ חטה אחת פוטרת כל הכרי אפ"ה אם תרם הרבה הכל דיינין ליה תרומה ע"ש:

נשים אם מחויבי' בתוס' יוכ"פ ושבת. פרט ב'. ביצה דף ל', דהא תוספת יכ"פ דאוריי' הוא ואכלו ושתו עד שחשכה ולא אמרי' להו ולא מידי, [תוס' יוכ"פ דאוריי' דנפקא לן מועניתם את נפשותיכם בתשעה רש"י], וכתב הפנ"י נראה מלשון ראש וש"ע בנשים מיירי, ויש לדקדק הא קי"ל מ"ע שהז"ג נשים פטורות ניהי דבעיקר עינוי דיכ"פ עצמו ודאי הושוה נשים לאנשים לכל עונשין שבתורה משא"כ תוס' יוכ"פ דליכא עונש מנ"ל דאסורות, ויש לישב אע"ג דבלשון עשה כתיב מ"מ כיון דהוה שוא"ת לא תאכל ולא תשתה לא הוי בכלל מ"ע שהז"ג והיינו דוקא בעשה גמור שהיא בקים ועשה ע"ב וצל"ח משיג מש"כ בשוא"ת נשים חייבת, נעלם ממנו תוס' קידושין ל"ד נשים אינו חייבת ביו"ט אלא בל"ת אבל עשה דיו"ט לא שייך בנשים, ומה שהקשה אינו קושיא דהרי התורה רבתה עשה לתוס' יוכ"פ כאמרי' סוכה דף כ"ח האזרח לרבות נשים ע"ב, וכ"כ בשמ"ק שם:

כתובות דף מ"ז בתוס' דמסר לה בשבתות וביו"ט איירי שעה אחת לפני יו"ט שהוא כיו"ט לענין מלאכה דתוס' דאוריי' ובטילה באותה שעה מן מלאכה, וכ"ס סי' נ"ו כתב לא ידענו מנ"ל בפשיטות דנשים חייבות בתוס' יו"ט, ומביא פרמג"ד תר"ת במ"ז וז"ל נשים חייבות בתוס' יוכ"פ משום דיוכ"פ גופי' שייך בנשים, וכ"ש שחייבות בתוספת שבת דכל מ"ע של שבת נשים חייבות בו אפי' ג' סעודות עי' סי' רצ"א עכ"ל, ודבריו נפלאו מ"ש ביוכ"פ חייבות משום דיוכ"פ שייך בנשים ודן ועשה מזה קו"ח לשבת, במחכ"ת נעלם ממנו לפי שעה דתוס' יוכ"פ נפקא לן מקרא דהאזרח ותוס' שבת דליכא קרא מנ"ל דחייבות ע"ב:

שבת דף כ"ג, דביתהו דרב יוסף הית מאחרה ומדלקת לה אמר לה רב יוסף, תניא לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה וכו' וכתב הר"ן, וקשה לי דודאי דביתהו דר"י לא היה מדלקה בה"ש דהא תנן ספק חשיכה ספק אינה חשיכה אין מדליקין ובודאי מוסיפה היתה מחול על הקודש שהרי שבתות ויו"ט מחוייבים הם בכך וכיון שכן מאי קאמר לה רב יוסף תנינא לא ימוש, הרי כבר היתה מוסיפה מחול על הקודש, אבל נ"ל דודאי קידם לבה"ש הי' מדלקת שלא היתה מכנסת עצמה לספק איסור סקילה אלא מיהא הוה סבירא לה שאין צריך להדלקת הנר תוספות לפי שלא נתנה תורת תוספות אלא למלאכת של חול, אבל הדלקת הנר מלאכה של קודש היא לצורך שבת ותחילת שביתה היא ע"ש, א"כ נראה גם לר"ן פשיטא ליה שנשים חייבות בתוס' שבת ויו"ט, וכ"ס כתב יש לי מקום עיון אם תוס' שבת מדרבנן, אם נשים אסורות מדרבנן ע"ב:

המחבר סי' רס"א ס"ד אחר עניית ברכו אע"פ שעדיין יום הוא אין מערבין ואין טומנין כתב מג"א משמע אפי' לדבר מצוה דגרע מבה"ש, ודג"מ כתב בסימן שצ"ג מביא המחבר ב' דעות בזה, ונראה דשם קאמר שקיבל תוס' שבת בפירש שמקבל תוס' שבת א"כ לא קיבל רק איסור עשה מש"ה יש להקל בשבות, אבל כאן מיירי אחר עניית ברכו שמן הסתם מקבל קדושת השבת ממש השמיט דעת המיקל עכ"ל, ויש לי צ"ע אם נשים פטורות מתוס' שבת אם מהני אם קיבלה בפירש, או עוד גרע יותר מאיש כי הוא מקבל רק אסור עשה כיון שמחויב בתוס' שבת רק הקדים הזמן, אבל היא קבלה קדושת שבת ממש וצ"ע, אם פטורה וקבלה אם אין זה בכלל בל תוסיף, ועי' במקנה כלל נ"א פרט ב':

בתוס' שבת סי' רס"א כתב ממרדכי משמע דאפי' למ"ד תוס' שבת דאוריי' היינו דוקא בקיבל