עט סופר חלק א קכה

תשבתו כל מקום שנאמר שבות מכאן שמוסיפין מחול על הקודש ע"ש:

רי"ף כתב ת"ר ועניתם את נפשותיכם וכו' אין לי אלא יוכ"פ שבת בראשית מנייין ת"ל שבתכם כל שביתה שאתה שובת אותה מוסיף לה בין מלפניה בין מלאחריה ע"ש וכתב הר"ן יש לשאול זמן תוספת אימת בעוד שהשמש זרחה על הארץ אי אפשר וא"א ג"כ שיהי' בזמן בה"ש שהרי תוס' זה אינו אלא בעשה ובה"ש ספק כרת הוא וחייב אשם תלוי, וי"ל דמשעה שאין השמש זרחה על ארץ עד שמתחיל בה"ש יש שלשה מילין ואותו זמן ראוי לתוס' וכו', ונשים חייבת בתוס' אע"ג דמעטיה רחמנא מעונש ואזהרה והו"ל מצות עשה שהזמן גרמא אפ"ה מרבינן ליה בסוכה דף כ"ח מדכתב האזרח לרבות נשים ע"ש, וכן כתב תוספת זה צריך שיהא קודם בה"ש דאלו בה"ש ספק יום ספק לילה הוא ואם עשה מלאכה בשני בה"ש בשוגג חייב חטאת ואינו נקראת ת סכת דבלאו ריבוי דקרא צריך לפרוש מספק וגם ספק כרת יש בו, אלא קידם בה"ש שהוא מהלך אלף וחמש מאה קודם הלילה צריך להוסיף מן החול על הקודש, ותוספת זו לא נתברר שיעורו אלא ע"כ לאו תוס' כל דהו קאמר ומדאמרי' בשבת קמ"ח וביצה דף ו' דתוס' יוכ"פ דאוריי' והא נשי דידן דאכלי עד אורתא ולא מחינן בהי ומסתמא לא היו אוכלת לגמרי עד חשיכה שאינן יכולות לצמצם אלא פירשו קידם עצומי של יום וגם מספקא אלא שבתוספת היו מזלזלות אלמא לאו בתוספות שבת כל דהו אמרי' אלא שלא נתברר שיעורו וצריך לפרוש קודם בה"ש מעט, וכן מוצאי יוכ"פ אחר צאת הכוכבים צריך להוסיף מעט:

רמב"ם פ"א משביתת עשיר, כשם ששבות מלאכה בו בין ביום ובין בלילה, וצריך להוסיף מחול על הקודש בכניסתו וביציאתו שנאמר ועניתם את נפשותיכם בט' לחודש בערב כלומר התחיל לצות ולהתענות מערב תשעה הסמוך לעשירי וכן ביציאה שוהה בעינויו מעט מליל אחד עשר סמוך לעשירי שנאמר מערב עד ערב תשבותו שבתכם, וה"ה כתב נראה מדברי רבינו שאין תוספת תורה אלא בעינוי אבל לא בעשיית מלאכה לא ביוכ"פ ולא בשבתות, ופרק יו"כ נראה שהדבר במחלוקת תנאים יש מי שדרש יכול יהא מוזהר על תוס' מלאכה וכו' ולחם משנה מאריך שם, ומרכבת המשנה מאריך ומסיים לדעתי סובר רבינו דביוכ"פ איכא תוספת מלאכה נמי כנראה מלשונו שכתב וצריך להוסיף מחול על הקודש ואין סברא לעשות תוספת לחצאין ע"ב, ודברי ירמיה, ופר"ח חר"ח' וטור כתב מקרא נפקא לן שצריך להוסיף מחול על הקדש בין באכילה בין בעשיית מלאכה, ובסי' רס"א כתב ב"י רבינו שהשמיט דין התוספת נראה דס"ל כרמבם דלית ליה תוס' לשבת ותימא אמאי שבק סברת ראש דאית ליה תוס' לשבת, ועוד בסי' תר"ח גבי יוכ"פ כתב שצריך להוסיף מחול על הקודש זה כרא"ש ע"ב, ועי' לבוש בסי' תר"ח שצריך להוסיף מחול על הקודש בין באכילה בין במלאכה, ובסי' רס"א כתב בשבת תוס' רק מדרבנן, וא"ר מביא מכלתא שהוא דאוריי' זכור מלפניו ושמור מאחריו:

רמב"ם הלכות שבת פ"ה המדליק צריך להדליק מבעוד יום קודם שקיעת החמה כתב הכ"מ רבינו לא הזכיר פה דין תוספת מחול על הקודש וכתב ה"ה דלית ליה תוס' דבר תורה אלא לעינוי יוכ"פ לבד, ומשמע לי דבר תורה שכתב לאו דוקא דמדרבנן נמי לית ליה תוס' דאל"כ לא הוי ליה להשמיטו:

פמג"ד רס"ו במ"ז כתב נסתפקתי בתוס' שבת אם מוזהר על שביתת בהמתו:

עי' פנ"י ביצה ל' ושארי אחרונים בתוס' שבת אין שבות אסור ושמ"ק שם כתב מאי דאמרי' ספק חשיכה אין מדליקין משמע הא אינה חשיכה ודאי מדליקין והא תוספת היום הוא ואסור, וי"ל דה"ק ספק חשיכה אין מדליקין ואפי' לומר להדליק אסור אבל אינה חשיכה ודאי הוא אינו מדליק אבל העכום מדליק משום דשבות בתוספת שרי:

מרדכי פ"ב דמגילה, נשאל לה"ר טוביה מוינא איך סגיא נהור פוטר בני ביתו מקדוש והא לר"י סומא פטור מן המצות א"כ לא מיחייב אלא מדרבנן והיכי אתי דרבנן ומפיק דאוריי' והשיב דאשכחן דכותי' גבי קדוש דאמרי' בברכות דף כ"ז מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס ואין לומר דשאני התם דתוס' שבת דאוריי' כבר פי' ר"ת דלא נפקא לן מקרא תשבתו שבתכם אלא דוקא לאחריה וכו' והשתא ניחא הא דקאמר במ"ק הילכתא לר' ישמעא' דבתוס' לפניה איירי התם לכך קאמר הלכתא היא ולא קרא א"כ לרע"ק דאמר הלכתא לא הוי תוס' שבת מן התורה ואפ"ה נפיק בההיא קדוש דמקדש מבעוד יום דאינו אלא מדרבנן ע"ש, ועי' מג"א רס"ב שהקשה האיך יוצא בקידוש שעושה מבעוד יום למ"ד תוס' שבת דרבנן מ"ש מקטן שאינו מוציא גדול, וחיי אדם כלל ו' בהלכות שבת כתב שאינו דומה כלל הקטן אינו מחויב כלל ע"ש:

ר"ן ר"פ המביא, דאכלי ושתי עד שחשיכה, ונא עד שחשיכה ממש דאי היכי הרי מכניסין עצמן לספק יוכ"פ עצמן אלא סמוך לחשיכה קאמר, וכ"ת א"כ אמאי