עט סופר חלק א קכד

אדם אבל למעלה מעשרה אין תחומין אלא מדרבנן אפי' ביבשה עכ"ל משמע אפי' י"ב מיל רק מדרבנן, וסותר עצמו ה' יאיר עיני:

תשובת רשב"א ח"ד סי' מ"ח כתב מה שאמרת שמצאת לר"מ דקוצי שאין מברכין ברכת לבנה בשבת דשמא יש תחומין למעלה מעשרה והוי כמקבל פני רבו למעלה מעשרה, לא ידעתי מה ענין זה של תחומין למעלה מעשרה, וכי אם לא היה באפשר להקביל פני רבו אלא ממרחק גדול שיהיה ביניהם לא יקבל פניו, ואית כן א"כ אף בחול לא יברך ועוד אינו מברך אל הלבנה אלא ליוצרה ברוך הוא והוא יתברך אינו למעלה מעשרה ולא למעלה מן התחומין שהוא למעלה מכל זה עילוי רב אלא שאנו כמקבלין פני השכינה בדמיון הלבנה שברא ע"ש וט"ז סי' תכ"ו:

בתשובת מר"ם שיק סי' קכ"ב כתב ראיתי במביט פכ"ז משבת דברה"י לית ביה איסור תחומין, לכאורה קשה האיך אמרי' בעמוד גבוה יוד ורחב ד' דאיסר תחומין מה"ת וכו', אמנם נראה דהרי השי"ת ציוה לנו אל יצא איש ממקומו דהיינו חוץ ממחנה ישראל, ואסר להו יציאה זו בכל אופן שאפשר אפי' ע"ג עגלה או עמודים ולזה פשיטא לש"ס דע"ג עמוד רחב ד' דהוא בכלל הציוה דאל יצא דמהיכי תיתי למעוטי הא כארעא סמיכתא הוא וניחא להילוכא ובודאי מקרי יציאה כה"ג יציאה אבל יציאה בעמוד פחות מ"ד דלא ניחא להילוך ואינו בכלל אל יצא סתמא מבעי לש"ס וכו' אמנם כל זה אם המקום דומה לדגלי המדבר רק היציאה הוא ע"ג עמודים שפיר אפשר לכלול בכלל הציוה אבל אם המקום ההוא אינו דומה לדגלי המדבר שפיר כתב המביט ע"ש שמאריך:

כלל תוס' שבת ויוכ"פ. פרט א'. י"ג. ר"ה דף ט' ודמוסיפין מחול על הקודש מנל"ן, דתניא בחריש ובקציר תשבות רע"א אינו צריך לומר חריש וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע, אלא חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית, רבי ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה, ור"י מוסיפין מחול על קדש מנ"ל נפקא ליה מדתניא ועניתם את נפשותיכם בתשעה, יכול בתשעה ת"ל בערב הא כיצד מתחיל ומתענה מבע"י מלמד שמוסיפין מחול על קודש, אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מניין ת"ל מערב עד ערב, אין לי אלא יוכ"פ, שבתות מניין, ת"ל תשבתו, יו"ט מניין ת"ל שבתכם, הא כיצד כל מקים שיש בו שבות מוסיפין מחול על קודש, ורע"ק האי ועניתם את נפשותיכם בתשעה מה עביד ליה, מיבעי לכתני ר"ח כל אוכל בתשעה וכו', במנ"ח סי' שי"ג מביא הקירה אם נשים חייבות לאכול בתשעה ע"ש:

תוס' ורע"ק האי ועניתם, דרע"ק הוי יליף כולו משביעית שבת ויו"ט ויוכ"פ דכולהו מודו דתוס' יוכ"פ דאוריי' כדאמרי' ביצה דף ל' וקשה בפסחים דף נ"ד בעי למימר דהא יוכ"פ ספקו אסור בה"ש שלו איירי, ואמאי הא אפי' ודאי יום סמיך לחשיכה אסור בכניסתו או ודאי לילה סמיך ליום יציאתו משום תוספות וכמו כן קשיא בשבת ל"ד ספק חשיכה אין מדליקין ושמא משום דסגי בתוספת משהו נקיט הכי, ועוד דר"ג מ"ק דף ג', לית ליה תוספת כלל ע"ש:

מ"ק דף ד', רי"א ר"ג ובית דינו מדאורייתא בטיל להו, מ"ט גמר שבת שבת משבת בראשית מה להלן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין אף כאן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין, תוס' מה להלן וכו' ואי קשיא והא מפקינן מקרא יומא פ"א דצריך לעשות תוס' גבי שבת בין בכניסתה בין ביציאתה להוסיפה מחיל על הקודש, איכא למימר ההוא פורטא לא קא חשיב כיון דלא הוי אלא כל שהוא וכי ההיא שיעורא נמי יהא מודה ר"ג דצריך להוסיף:

פסחים נ"ד, אמר שמואל אין תענית צבור בבבל אלא ט' באב בלבד וכו' נימא מסייע ליה, אין בין ט' באב ליוכ"פ אלא שזה ספיקי אסיר וזה ספיקו מותר, מאי ספיקו מותר לאו בין השמשות לא לקביעי דירחא תוס' לאו דשרי בה"ש, תימא לר"י אמאי קתני גבי יוכ"פ ספיקו הא אפי' ודאי יום אסור דתוס' יהכ"פ דאוריי', ותירץ דנקט ספיקא לאשמעי' דבט' באב אפי' ספיקו מותר, תוס' לקביעי דירחא, הקשה רשב"א דמשמע לקביעא דירחא הן חלוקין הא לכל דבריהן שוין והא יוכ"פ תוספתו אסור י"ט באב תוספתו מותר, ותירץ ר"י דלא מיירי אלא בדברים דשייכי בתענית עצמו:

יומא דף פ"א, ועניתם נפשותיכם כל מלאכה לא תעשו יכול יהא ענוש על תוספות מלאכה ת"ל וכו' הנפש וכו' לכתניא ועניתם בתשעה לחודש וכו' מכאן שמוסיפין מחול על הקודש ואין לי אלא יוכ"פ יו"ט מניין ת"ל