עט סופר חלק א קכב

קושיא כלל דתנא ספיקא תספקו ליה מ"מ בשבת מותר משום דספק נזירות להקל ובחד בשבת אסיר דדלמא בא אליהו ביום ו' דלא בעי לפניו ממש ע"ב, הערה קטנה לישב רמבם כי קשה לו קושי' ריטבא ופלתי למה בנדר בחול למה בשבת אסור כיון שלא בא בחול בשבת לא יבוא, ע"כ מפרש שטעם במסקנא מצד ספק נזירות ואם נדר בחיל שבת אסור יען ספק נזירות מותר מטעם שיש לו חזקת היתר אבל בנדר בחול אז אמרי' בשבת מחזקינן מאיסור לאיסור מע"ש לשבת ודו"ק:

מה"א הלכות נדרים סי' י"ג, הא דפסק רמבם ספק נדרים להחמיר וספק נזירות להקל כתב מרי"ט ח"א סי' פ"ט, דה"ט דגבי נדרים דספיקן אינו חמור מודאן מעייל אינש נפשיה לספיקא אבל גבי נזירות דחמירא ספיקא מודאן לא מיעל אינש לספיקא עכ"ד וצ"ע הא דפסק רמב"ם הרני נזיר ביום שב"ד בא וכו' ספק נזירות להקל והתם ספיקו אינו חמור מודאי, גם הביא מוהר"י אדרבי סי' ע"ז כתב דבספיקא דדינא לא אמרינן היכא דספיקי חמור מודאי לא מעייל נפשיה לספיקא, ועי' רמב"ם פ"י גבי נדר עד לפני הפסח מחלוקת ר"מ ור"י אי מעייל נפשי' לספיקא, ופסק כר"י דלא מעייל וצ"ע פרט הקושי' בסוגי' ג'. ריטב"א מביא רשב"א הקשה דהא אנן קילא בעי למפשט מההיא דנזיר דאין תחומין למעלה מי' ללמוד משם קולא לגבי עירוב, ותלמוד דחה דתנא ספוקי מספקי לי' ולחומרא אתיא דלגבי תחומי ספיקא לקולא לגמרי, מה הועיל בעל הש"ס כשדחק הברייתא הזאת והוציאה מן הודאי אל הספק דהא לגבי נזיר בין בזה ובין בזה ולחומרא היא לומר אין תחומין, ולגבי תחומי שבת בין בזה ובין בזה לקולא היא, וי"ל דמשום דאיכא רע"ק וכמה תנאים דס"ל תחומין דאוריי' לפי' העמידה בספק למ"ד תחומין דאוריי' אזלי' בהא לחומרא, אבל תוריני פי' דנפ"מ להיכא דשבת ביבשה ורצה להפליג מיבשה לים ולצאת לדרך אניה למעלה מעשרה, דאי אמרת דפשט לן דאין תחומין שרי, אבל השתא מספקא אסור לצאת מתחום ביתו דהא חזקה תחום ביתו וכל שיש שם חזקה לא אזלי' בתחומין בספק לקולא ע"ב וכן כתב ה"ה פכ"ז משבת כתב רשב"א שמי שהוא בה"ש ביבשה לכתחלה אסור לצאת אפי' למעלה מעשרה לפי שיש לו חזקת ביתו, וח"ס סי' צ"ב בחלק ו' כתב על הנ"ל הנה המל"מ פ"א מטומאת צרעת כתב כמסתפק ואמנם בש"ג אצל רי"ף פא"ט גבי בא זאב פשיטא לי' דלא יועיל שום חזקה להכריע בספיקא דדינא דוקא בספיקא דמצות כגון אנו מסופקים איך הי' המעשה אם נאכל עירובי קודם בה"ש או אח"כ אמרי' מוקמי אחזקת מוקמי אחזקת תחום ביתו, אבל בספקי דדינא אי יש תחומין או אין תחומין, וכי החזקה יכריע הדין זה הדבר שאין הדעת סובל ע"ש שמסביר שאין דעת אדם לשבות למעלה ביוד:

מה שהקשה ריטבא מה הועיל בעל הש"ס בתחומי בין בזה וכו' אולי נפ"מ לענין ס"ס גם בדרבנן לחומרא ועי' שעה"מ פ"ז מאישות ופ"י כלל ה' ממקוואות, כתב המשל"מ פ"ת מאה"ט כתב בס"ס להתיר אזלי' בדרבנן לחומרא, ה"ה פכ"ז משבת כתב הליכה בנהרות ויש ספק אם הן למעלה מיוד או לא מותרת לפי שספק דבריהם לקולא ואיכא תרי ספק להחמיר, ספק אם הן למעלה מיוד או למטה, ואת"ל למעלה שמא גם למעלה מעשרה יש איסור תחומין וזו ראיה נגד המל"מ שאין תשובה, וח"ס כתב לפענ"ד הכא אין כאן אלא ספק אחד אם הספינה במקום שראוי לקנות שביתה או לא מה לי אם הוא למטה מיוד או למעלה אין שום נפקותא בזה אלא אם זה המקום שספינה עומד עליו הוי בכלל מקום שאל יצא איש ממקומו הזה או לא ואין כאן ס"ס עכ"ל ועי' ממג"ד רצ"ה:

ט"א בר"ה דף י"א פלוגתי' דר"א ור"י אם בתשרי או בניסן עתידין לגאול, והקשה למה אסור כל ימי חול לשתות יין, לר"א לא יהי' אסור אלא בתשרי, ולר"י לא יהי' אסור אלא בניסן, ותי' דשני מיני קיצי' איכא לביאת בן דוד, עי' סנהדרין צ"ד זכו אחישנה לא זכו בעתו, והאי דשמעתין מיירי מבעתו בדלא זכו למר עתו בתשרי ולמר בניסן, אבל בקץ דאחישנה דזכו אין זמן קבוע לדבר אלא כל יומא זימניה, מש"ה אסור כל ימי חול:

עוד הקשה דמשמע לר"א דנ"ל דעתידין לגאול בתשרי ביו"ט של ר"ה ביום תרועה ומגזי"ש דשופר שופר אתי' ליה, וכן ר"י דאמר בניסן היינו ליל ט"ו שהוא יו"ט דהא מליל שימורים אתי' ליה, והא יום שלפניהם הו"ל עיו"ט, ואמר התם כבר מובטח לישראל שאין אליהו בא לא בע"ש ולא בעיו"ט, א"כ א"א לבן דוד לבא בר"ה ובליל פסח שהן יו"ט, י"ל דהיינו דוקא בקץ דאחישנה ובדזכו אבל בלא זכו ובקץ דבעתו אפי' בעיו"ט נמי בא אליהו ולא לטורח כיון דעתו הוא א"א להעביר המועד, א"כ תקשי דתני מותר לשתות יין ביו"ט דאפי' יו"ט של