עט סופר חלק א קכא

דרכו כי מעולם לא עלה אליהו בגופו למעלה מיוד, אן נפרדה נשמתו מגופו שם והנשמה עולה ומשמש למעלה בין מה"ש וגופו נתדקדק ושורה בג"ע התחתון בעוה"ז וביום הבשורה במהרה בימינו תתלבש נשמתו בגוף הקדוש הלז ואז הוא ככל אדם אדם מחכמי ונביאי ישראל והוא מוסמך מרבו אחיה השילוני או ממרע"ה אם הוא פנחס והוא יסמך את חכמי ישראל ואז יש לו דין ככל בנ"י וכן בכל פעם שמתגלה ומתראה בעוה"ז מלובש בגופו הזך, אך כשמתגלה בנשמתו כמו ביום המילה אז אינני מחויב בחצות במתים חפשי כתיב ועוד כשיורד מלמטה למעלה לא שייך שם תחומין וכשתתגלה על אופן זה הרי הוא מלאך אעפ"י שלומד תורה ומגלה דינים אין לקבוע הלכה עפ"י דבריו דהו"ל רק כמו חלום ורוח נבואה ואין משגיחין בב"ק אך כשמתגלה בלבוש גופו הרי הוא מגדולי חכמי ישראל והני שב שמעתתא אם אמרו אליה ת"כ בלבוש גופו אומרן כדרכו לברר הלכה וא"כ בא מג"ע התחתון ע"פ שטת הקרקע לא מלמעלה למטה ושפיר היא מוכרח דאין תחומין ובא בקפיצה ושמור זה עכ"ל [עי' זוהר ויקהל] בדברי ח"ס מיושב בפלפול גדול אשר נדפס בסוף תשובת מרלב"ח כאשר יבא אליה ב"ב בלבוש גופו יכול לסמך, ועי' תומים סי' ב' ס"ק ב' ודו"ק:

פרט רמב"ם. ב'. פכ"ז משבת כתב, המהלך חוץ לתחום למעלה מיוד טפחים כגון שקפץ ע"ג עמודים שגבוהין יוד ואין בכל אחד מהן ד' על ד' טפחים ה"ז ספק אם יש תחומין למעלה מיוד או אין תחומין למעלה מיוד, כתב ה"ה ולא ביאר ספק זה אם הוא לקולא או לחומרא, ובתשובה ביאר שכל מי שיהי' מן התחומין מה"ת ספקו להחמיר ומה שהוא מדבריהם ספקו להקל כמו שאמרו ספקא דאוריי' לחומרא וספקא דרבנן לקולא, ושם כתב שאין תחומין דבר תורה בימים ובנהרות ולא בכרמלית וכל התחומין בהן בדברי סופרים, ועי' כ"מ שכתב לפי' דברי רבינו ביבשה תוך י"ב מיל כיון דלא מיתסר אלא מדרבנן נקטינן בעיין לקולא דאין תחומין למעלה מעשרה וחוץ לי"ב מילין כיון דמיתסר מדאוריי' למעלה מיוד היי ס"ד לחומרא:

בקובץ על יד הנדפס אצל רמב"ם כתב שרמב"ם סובר ג"כ ספיקא לחומרא בדבר שעיקר דאוריי' ביבשה, ורק במים שעיקר דרבנן ספיקא לקולא, וחילק זה נראה מסוגיא לישנא קמא בעמוד, ולישנא אחרינ' בספינא, בהא פליגי ל"ק הי' סובר דודאי בספינה דעיקרא מדרבנן בזה אין ספק דודאי לא גזרו על למעלה מיוד ולישנא אחרינא גם בספינה הי' ספיקא וכן כתב הלבוש לענין תחומין נסתפקו חז"ל אם יש תחומין באויר למעלה מיוד אם לא לפיכך אמרו דביבשה שהיא במקום ר"ה ממש ודומה לדגלי מדבר יש להחמיר ואמרי' יש תחומין למעלה מיוד וכו' אבל ימים ונהרות שאין שם איסור תחומין דאוריי' כלל אפי' בי"ב מיל לדברי הכל לפי שאין דומין לדגלי מדבר הקילו בו וכו:

פ"ד דנזירותו האומר הריני נזיר ביום שב"ד בא בו אם בחול נדר ה"ז אסיר לעולם ואם בשבת או ביו"ט נזיר אותה שבת או אותו יו"ט מותר, מכאן ואילך אסור לעולם שהדבר ספק אם יבא בשבת או ביו"ט או לא יבא והואיל והוא ספק ביום שנדר לא חלה עליו נזירות שספק נזירות להקל מכאן ואילך חלה עליו נזירות שבת הבאה שהיא ספק אינו מפקיע נזירות דחלה עליו, וכתב הכ"מ, יש לתמוה על רבינו שכתב מפני ספק נזירות להקל בגמרא לא אמרו כן אלא טעם היתר בשבת מפני שקודם יבא אליהו ובריא לנו שלא יבא בע"ש, ועוד כתב שהוא ספק אם יבא בשבת בן דוד, ובגמרא אמרי' בודאי לא יבא ביד בשבת כי מובטח שאלו' לא בא בע"ש ומה שאמרו שהו ספק אם יבא בשבת אינו אלא על אליהו, וי"ל דקשיא לרבינו דפסק ספק נזירות להקל ובסוגי' אמרי' להחמיר מ"ה פירוש דסוגיא אליבא דר"ש דאמר ספק נזירות להחמיר ולית הלכתא כוותיה והלכך אית לן למימר דתו לא צריכין למיהב טעמא משום דלא אתא אליהו מאתמול וכן לא צריכין שלא יבא בע"ש אפי' שאפשר שיבא בע"ש אפ"ה שרי בשבת וביו"ט משום דמספקא לן אי אתי ב"ד בשבת וביום טוב משום דאין תחומין או לא אתי משום דיש תחומין וספק נזירות להקל זה כפתור ופרח עכ"ל, ולח"מ הקשה לפ"ז בחד בשבת לישתרי דכיון דספק נזירות להקל ומספקא לן אם יש תחומין או לא נימא דיש תחומין ואליהו לא אתי מאתמול דלקולא נקטינן כיון דספק נזירות להקל, ותי' לכאורה קשה דמקשה סובר דיש תחומין מש"ה בשבת וביו"ט מותר א"כ תקשי למה אסור כל ימות חול דבחד בשבת לישתרי דודאי אליהו לא אתי, בשבת אלא ודאי דמקשה הי' סובר דלפני לאו ביום שלפנים ממש קאמר אלא שנים או שלשה ימים קודם, וא"כ בחד בשבת אסור דאפשר דאליהו בא ביום ה' אבל השתא דתירץ לו דביום שלפניו ממש יבא אליהו הקשה לו בחד בשבת לישתרי וכל האי שקלא וטריא לא הוה אלא משום דסוברים ספק דנזירות להחמיר, אבל לדידן דספ"נ להקל ליכא