עט סופר חלק א קכ

לפני בא יום דוקא יום אחד קודם ע"ש, וכ"ס סי' נ"ג כתב צ"ע א"כ דלא ברירא הא מלתא מאי מקשה חד בשבת תישרי ודוחק האי תנא ספוקי מספקא ליה ולחומרא, יאמר טפי דבעל האיבעי מספקא ליה בטעמא דברייתא אם בשבת ויו"ט שרי משים דס"ל דאליהו דוקא יום אחד מלפני בן דוד בא וא"א לב"ד לבוא בשבת מש"ה חד בשבת אסיר, או דס"ל יש תחומין ומשו"ה בשבת ויו"ט מותר ובחד בשבת דלמא בא אליהו יום ה', ע"כ צ"ל מאחר דמביא קרא הנני שולח לכם לפני בא יום פשיטא לש"ס יום א' דוקא דלח כלת"מ וצלע"ג ע"ש, עי' ילקוט וזאת הברכה אשר בירך לפני מותו, וכי תעלה על דעתך לאחר מיתה הי' משה מברך את ישראל אלא מת"ל לפני משה סמוך למיתתו, כיוצא בו אתה אומר, הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה', וכי תעלה על דעתינו שלאחר ביאה הי' אליהו מתנבא להם לישראל ומת"ל לפני בא יום ה' סמיך לביאה:

עירובין דף מ"ה, אמר מר ביו"ט הרי הן כרגלי כל אדם ואמאי ליקני שביתה באקייניס לימא דלא כר"א, דאי כר"א הא אמר כל העולם כולו ממי אוקיינוס הוא שותה, תוס' ואפי' אם אין תחומין למעל' מיוד והעבין שותין תאותן של מעלה שגבוהין מיוד כיון שכל המים מחוברין יחד חשובין כאלו מונחין בארץ וכו' לימא דלא כר"א וא"ת ולר' יהושע נמי דאמר מן הכיפה הוא שותה ליקנו שביתה התם אי יש תחומין למעל' מיוד, וי"ל אפי' יש תחומין לא שייך קנין שביתה ברקיע:

אמר ר' יצחק הכא בעננים שנתקשרו מעיו"ט עסקינן ודלמא הנך אזלי והנך אחרינא נינהי דאית להו סימנא בגופייהו, ואיבעית אימא הוה ספק דבריהם וספק דבריהם להקל, תוס' אע"ג דהיה דשיל"מ וא"ר אשי אפי' באלף לא בטיל אפי' בספק דבריהם בעירוב הקילו [לבוש בסי' תקט"ו כתב ספק תחומין דרבנן ואזלינן קולא אע"ג בדשיל"מ אזלינן לחומרא ואפי' בספק יו"ט ספק חול וכו' לא דמי לביצה, דביצה כי מוקמי ליה אחזקתו הרי לא נולד ונשאר באיסור וכן ספק מחובר או מחוסר צידה דכי מוקמינן ליה אחזקתיה הרי הוא כאלו לא ניצוד ולא נתלש מה שאין שייך לומר כן באיסור תחומין ע"ב:

] וליקני שביתה בעבים תיפשוט מינה דאין תחומין למעלה מיוד דאי תחומין ליקני שביתה בעבים לעולם אימא לך יש תחומין וחיי' בעיבא מיבלע בליעי כ"ש דהוה להו נולד ואסירי אלא מים בעבים מינד ניידי השתא דאתית להכי אוקיינוס נמי לא ליקשי לך מים באוקיינוס נמי מינד ניידי, תוס' כ"ש דהוה נולד, וא"ת לימא הא ר"ש דלית ליה נולד, וי"ל בנולד כה"ג דדבר חדש שלא בא לעולם כל עיקר תודה ר"ש ע"ש:

רשב"א כתב הכי נמי שמעי' דאפי' למ"ד אין תחומין למעלה מעשרה בקפיצה אי בספינה כשחזר אח"כ ליבשה שוב לא יזוז ממקומו דהא לכ"ע פרכינן הכא דלקנו שביתה באוקיינוס מעיקרא וכשחזרו יבאו על ידי העבים למעלה מעשרה ויצאו מתחומן הראשון והגיע מכאן למטה מעשרה שלא יזיז ממקום, וכ"כ בדף מ"ג ועי' רמב"ן בליקוטיו מדאוריי' אינה חייב אם קנה שביתה למטה ואח"כ הלך למעלה מיוד כ"פ וירד למטה יש לו אלפים כיון שלא הלך באיסר ועי' אמרי בינה שבת ל"ד:

רמ"א בסי' רצ"ה כתב נהגו לומר ולהזכיר אליהו במ"ש להתפלל שיבא ויבשרנו הגאולה, ולבוש כתב אומרי' פייטין שהוזכר אליהו הנביא לפי שמקובלין אנו שאין אליה בא לא בע"ש ולא בעיו"ט שלא לחללן וכ"ש בשבת עצמו כדאיתא בעירובין י' ע"כ אנו מתפללין כיון שעבר השבת ויכיל לבא שיבא ויבשרני בשירות טובות, יתג"א מבאר יותר דלמא הלכה יש תחומין ולא יבא בשב' לכן אומרים במ"ש, דלא כעולת שבת דלא דק, ותוסבר בתחהש"ק, יכ"ל ע"ש הקשה הא קיי"ל אין תחומין למעלה מעשרה, ולא ק"מ דאנן פסקינן אין תתומין מפני שהוא איבעיא דלא אפשיטא וכיון דתחומין דרבנן ס"ד לקולא והיינו לדידן דאיכא ספיקא אבל דלמא לאלי' ליכא ספיקא יפשיט ליה דיש תחומין, ועוד דחוץ לי"ב מיל הוי דאוריי' לרמבם וכה"ג לדידן אזלינן לחומרא דיש תחומין דהוי סד"א וא"כ דלמא אליהו חוץ לי"ב מיל ואינו יכול לבא בשבת עכ"ל ולי צ"ע האיך כתב הלבוש כ"ש בשבת ויו"ט עצמי כדאי' בעירובין, שם מבואר רק שהיא ספק אי יש תחומין למעלה או לא, ואולי לאלי' ליכא ספיקא ופשיט ליה דאין תחומין:

פמג"ד כתב עי' במג"א ת"ד די"ב מיל הוה ספק תורה וקי"ל לחומרא ומרקיע לארץ מהלך ת"ק וכו' מריש הוה אמינא הא דא"א בתיי"ט אליהו ביו"ט ליכא כ"א איסור דרבנן וספיקא לקולא ויכיל לבא ביו"ט, אבל עי' מג"א תקט"ו די"ב מיל ד"ת ביו"ט ע"ש, וח"ס כתב בסי' צ"ח, פשיט לחכחז"ל דאין אליהו יכול לבא אלא מתין לתחום והמובן הפשוט משמים וארץ ת"ק שנה וכ"כ הפמג"ד, וזה צ"ע דהרי כתב תוס' ד"ה לימא, דלא שייך שביתה ותחומין מלמעלה למטה, ותו המוהלים מתפללים שיעמוד על ימינם אפי' בשבת הרי א"א לבא בשבת משום תחומין למעלה מיוד וכו' אבל האמת יורה