עט סופר חלק א קיט

דלא אתא אליהו בשבת, תוס' וא"ת ודלמא אתי בע"ש ויבשר בשבת, וי"ל דקרא הנני שולח לכם לפני בא יום ה', משמע ביום שבא יבשר, וכתב המהרש"א, גבי שבת גופי' לא קשה הכי דלא לישתרי דשמא אתי בע"ש ויבשר בשבת ובו ביום יבא משיח, דהא פשיטא להו ממשמעות המקרא דלא יבא משיח ביום שיבשר אליהו אלא שיבשר יום שלפניו עכ"ל:

האי תנא ספוקי מספקא לי' אי יש תחומין או אין תחומין ולחומרא, דקאי אימת דקא נדר אילימא דקא בחול כיון דחל עליה נזירות היכא אתיא שבתא ותשקעא ליה, אלא דקאי בשבתא וקא נדר וביו"ט וקא נדר והוא יומא דשרי ליה מיכן ואילך אסור ליה, תוס' ההוא דתנן בפסחים י"ג שמא יבא אליהו ויטהרם איכא למימר נמי מספקא ליה וההיא שמשיב כבר מובטח לישראל שאין אליהו בא בשבת ולא בע"ש ולא בעיו"ט, נראה לי דהכי פירושו כי היכי דלא בא לא בע"ש ולא בעיו"ט מפני הטורח של תקון סעודה, ה"נ בשבת קודם אכילה מפני טורח סעודת שבת, והקשה הפלתי בסוף סי' ק"י, א"כ יו"ט שחל להיות ביום א' ליתסר דילמא אתי' אליהו אתמול בשבת אחר הסעודה ועי' ח"ס:

תוס' ואסור לשתות כל ימי חול, וא"ת ת"ש דלא אסרי' כהן לשתות לעולם יין כדאמרי' בסנהדרין דף כ"ב, שעברו כמה שנים שלא נבנה הבית ואמאי לא חיישינן לבן דוד כי הכא, וי"ל דהתם ליכא איסורא דאפשר בכהן אחר או ישן מעט אבל הכא אי אתי עובר על נזירתי, וביצה דף ה' נמי אמרי' חיישינן לשמא יבנה, ור"ת מפרש ביום שב"ד בא שראוי לבא והשתא לא קשיא מידי וניחא נמי מה שמקשינן אמאי אסור והלא משיח בן יוסף יש לו לבא תחלה ועדיין לא בא, אבל קשה האי פריך בסמוך בחול נמי לישתרי דהא לא אתא אליהו מאתמול מ"מ הי' ראוי לבא, י"ל לפי המסקנא פריך דמוקמינן דקאי בשבת ונודר מש"ה פריך בחול לישתרי יום שנדר בו שאינו ראוי לבא באותו יום הואיל ולא אתא אליהו מאתמול, ועי' מהרש"א ופלתי שתוס' צ"ב, אי קסברי שגם משיח ב"י לא יבא רק לב"ד הגדול גם לפירש קמא ניחא די"ל בן דוד בא היום ואתמול בא משיח ב"י ואליהו לב"ד הגדול ולא נודע לנו ביאתם, ואם אין משיח ב"י בא לב"ד הגדול אף לפי' ריח מי ניחא הא ביום שנודר אין ראוי לביאת ב"ד דהא לא אחא אתמול משיח ב"י, ופלתי כתב דתרי זמנים יש ובעתה או אחישנה והא דיש סדר לביאתו ותחילה בן יוסף ואח"כ בן דוד היינו בעתה אבל אחישנה אין סדר ואפשר שיבא היום אם בקולי תשמעו, משיח ב"י, ותינח לר"ת דנדרו הי' ליום שראוי לבא וכל יום ראוי לאחישנה ויבא בלי משית ב"י, אבל למאן דמפרש ביום שבן דוד בא ממש וע"כ לא נכנס לספק אחישנה שהוא מציאת רחוק רק בעתו וקשה הא לא אתי' בן יוסף ודפח"ח עכ"ל ח"ס ומסיים ודע ענין בן יוסף הוא יען נחלקו מלכות בית דוד ומלך על עשרת השבטים מבני יוסף ונקראו בנביאים בית יוסף מ"כ יעמוד מלך מיוסף וילחם מלחמת ה' וסופו נהרג במלחמה ומקבל בן דוד מלכות שלימה על כל ישראל כדכתיב והי' לעץ אחד בידי והריגתו של זה לכפר על חלוקות מלכות בית דוד:

ריטב"א כתב הרני נזיר ביום שב"ד בא, פי' לא סוף דבר שבא בו ממש דהא אמרי' לקמן דאי קאי בימות החול כי קאמר הכי הוי נזיר מכאן ואילך כיון דחייל תו לא פקע, ואם איתא היכא חיילי דהא איגלי מלתא שלא בא בן דוד, אלא ה"ק הריני נזיר ביום שב"ד אפשר לבא בו, ולה"ק מותר לדחות יין בשבתות ויו"ט לפי שאין ב"ד אפשר לבא בהם, ועי' פלתי:

פסחים דף י"ג, א"ל לדבריכם אף תלויות לא ישרפו שמא יבא אליהו ויטהרם, א"ל כבר מובטח לישראל שאין אליהו בא לא בע"ש ולא בעיו"ט מפני הטורח, פרש"י והיום ע"ש ומחר עיו"ט מפני הטורח שיש להן לעסוק בסעודת שבת ויטרדו בו, וכתב מהרש"א ק"ק כיון דעיו"ט למחר בשבת הוא מה שייך בו מפני הטורח דהא ודאי אסור לטרוח משבת ליו"ט, ואי יש תחומין למעלה מיוד איכא שפיר טעמא דאין אליהו בא בשבת, יח"ס תי' נלענ"ד טרודים בקרבן פסח ע"ב:

אחד בשבת לישתרי, תורת חיים הקשה למאי דסלקא דעתך דטעמא דבשבת ויו"ט מותר משום דיש תחומין תיקשי ברייתא גופא דאמאי קתני ואסור לשתות יין כל ימות החול דבחד בשבת לישתרי כיון דלא אתי אליהו בשבת דהא ידע קרא הנה אנכי וכו' וי"ל דהמקשה הוה סבר דהא דכתיב אנכי שולח וכו' לאו יום אחד לפני ביאת בן דוד קאמר דהא סתמא כתיב לפני בא יום ה' ואיכא למימר כמה ימים לפניו ולהכי לא קש ליה חד בשבת לישתרי אבל השתא דמשני ליה דטעמא דבשבת ויו"ט מותר לפי שאין אליהו בא בע"ש ובעיו"ט אלמא לפני בא יום ה' לפניו ממש דהיינו יום אחד לפני ביאת בן דוד לכך פריך ליה בחד בשבת לישתרי ועי' לח"מ ג"כ, שהעלה בשיטת רמב"ם דאין הכרח מקרא דאליה בא דוקא יום א' קודם ביאת משיח, וש"ס קאמר דלא תפשוט מברייתא דיש תחומין אפשר דברייתא ס"ל