עט סופר חלק א קיח

אחריתא היא והלכתא גמירה לה ואינה בכלל הוצאה ע"ג דרישה ח':

יב ט"א מגילה דף ז' אין בין שבת ליוכ"פ, ק"ל לרפרם דס"ל דאין עו"ה ליוכ"פ אמאי ל"ח במתני' הא מילתא בין שבת ליוכ"פ ע"ש באריכות וכ"ס סי' ע"ז:

יג בספר לקוטי בית אפרים הקשה אחי מורי הגאון ני' שקשה לרפרם ממתני' בר"ה שר"ג הי' גוזר על ר"י שילך אצלו ביוכ"פ משמע שיש עו"ה ביוכ"פ ע"ב ואולי י"ל כאשר הבאתי בשם בציר אליעזר ד"א בר"ה מודה רפרם שחייב והוא הלך במקלו ובתרמילו:

יד אוהל דוד יבמות דף ו', ט"א בר"ה דף ל"ב השתא דרבנן פרש"י תחומין דרבנן והקשה דילמא מתני' אתי' כמ"ד תחומין דאוריי', ונראה דע"כ מתני' ס"ל תחומין דרבנן דאי ס"ל ת"ד א"כ קשה אמאי אין מעבירין עליו את התחום דמפרש הש"ס משום דיו"ט עשה ול"ת הא כיון דאין אב מלאכה לא הוי רק ל"ת גרידא כמ"ש הרשב"א בשם מורו דעשה דתשבות רק על אב מלאכה שחייבים מיתה, ובעשה דרבים לא צריך בעידנא, אבל אי מתני' סובר תחומין דרבנן י"ל כמש"כ מג"א תמ"ו דעשו חיזק לדבריהם כשל תורה ועשו כאותה מלאכה שיש בה עשה ול"ת אבל אי דאוריי' למה יעשו חכמים חיזק על איסור דאוריי' להוסיף איסר עשה, וגאון מו"ה משולם טיסמניץ ז"ל תירץ בזה מה שהקשו תוס' שבת דף כ"ה דהא דרבא סובר יו"ט עשה ול"ת ולמאי צריך רבא לשנוי' מקרא לבדו, ותירץ דרבא בעי לשנוי' אף למ"ד הבערה ללאו יצאת דלדידיה ליכא עשה, ועי' בריך טעם עדל"ת פ"ג:

כלל תחומין למעלה מעשרה. פרט א'. י"ב. עירובין דף מ"ג, בעי רב חנניא, יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה, עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה לא תיבעי לך דארעא סמיכתא היא, כי תיבעי לך בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבע א"נ דקאזיל בקפיצה, לישנא אחרינא בספינה מאי, ח"ס חלק ששי סי' צ"ח, כתב צריך אני לעשות לי רב במאי מספקא לי' לתלות תחומין בלמעלה מיוד ומה ענין תחומין לר"ה וכרמלית שאינם תופסין למעלה מעשרה טפחים ואי משום שאין הילוך באויר א"כ למעלה משלשה טפחים דליכא לבוד נמי מבעי' ע"ש, ולבוש בסי' רמ"ח כתב ביבשה אין תחומין מה"ת אלא בפחות מעשרה סמיך לקרקע ששם היא עיקר תשמישו של אדם אבל למעלה מעשרה אין תחומין אלא מדרבנן אפי' ביבשה אבל במים למעלה מעשרה לא גזרו כלל כיון דאפי' ביבשה למעלה מעשרה אינה אלא דרבנן ע"ש, וצ"ע הא תנא ספוקי מספקי, ומצאתי בפמג"ד רצ"ה, ועי' לבוש ת"ד ודו"ק:

דארעא סמיכתא, כתב ח"ס עי' ב"י סי' רס"ו פשיטא ליה דיושב על הקרון גבוה יו"ד ורחב ד' דיש תחומין אך ברוכב על סוס דלא רחב ד' ליכא תחומין, ומג"א דחה מסברא ומגמרא, מסברא דרוכב כמהלך, ומגמרא דא"כ בשמעתין הו"ל למימר קמבעי ליה ברוכב ע"ש, והא דלא דחי בקיצר משמעתין דבן דוד ואי ס"ד רוכב ליכא תחומין בן דוד עני ורוכב על החמור הוא, די"ל מ"מ אסור בשבת משום שמא יחתך זמורה, ואי אתי בשבת ע"כ לאו על החמור אלא בקפיצה ופשוט שפיר, ואני עני לא זכיתי להבין סברתו מה ענין רוכב כמהלך לכאן, התם לאפוקי שאינו כעומד או כיושב אלא כמהלך אבל לא כמהלך ע"ג קרקע עולם וכן המהלך בספינה הוה כמהלך כמ"ש תוס' שבת ה', מ"מ לא הוה כמהלך ע"ג קרקע ע"ש:

לישנא אחרינא בספינה, כתב ח"ס והא דלישנא קמא לא קאמר בספינה כתב מג"א רס"ו משום דבמים לכ"ע תחומין לאו דאוריי', והם דברי רמב"ם שהמציא כן מדעת עצמו בתשובה הנדפסת סוף אגרת רמב"ם וכתב שם ק"ו השתא טלטל ד"א שהיא בסקילה אינה במים שהם ככרמלית מפני שאינה דומה לדגלי המדבר מכ"ש תחומין שהוא בלאו שלא יהי' נוהג בהילך מים שאינו דומה לדגלי מדבר ע"ש:

ת"ש הרינו נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות וביו"ט ואסיר לשתית יין כל ימות החול אי אמרת בשלמא יש תחומין היינו דבשבתות וביו"ט מותר אלא א"א אין תחומין בשבתות וביו"ט אמאי מותר, שאני התם דאמר קרא הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא והא לא אתא אליהו מאתמול, א"ה בחול נמי לישתרי דהא לא אתא אליהו מאתמול אלא אמרי' לב"ד הגדול אתא, ה"נ לימא לב"ד הגדול אתא, כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בע"ש ולא בעיו"ט מפני הטורח וכו' בחד בשבת לישתרי לפשוט מינה דאין תחומין דאי יש תחומין בחד ברבא לישתרי