עט סופר חלק א קיז

בהן כדי לבטל כוחן של מחיצות אבל במקום שאין מחיצות כגון בסרסיאות דהיינו במסילות העוברות מעיר לעיר אם רבים עוברים עליהן ה"ז רה"ר גמורה אעפ"י שאין רחובות ט"ז אמה ואין ס' רבוא מצויין בהן עכ"ל ואני מצאתי בכלבו הלכות שבת שכתב רה"ר מדבריות ועירות ושדות ודרכים המפולשין להן והוא שיהי' רוחב שלהן ט"ז אמות ולא יהי' עליהן תקרה, אבל מתוס' רי"ד בפסחים דף ס"ט ובסוכה דף מ' מבואר חוץ לעיר ר"ה הוא ע"ב ובית יצחק סי' ג' ומג"א תרנ"ה:

ו תוס' דרע"ק פ"ה דשבת כתב ואני מסופק אם נשים מצווים על שביתת בהמת' היכא דליכא משום מחמר כיון דהוי רק עשה, י"ל דהוי מ"ע שהז"ג דנשים פטורות אף דחייבת בקידש היום מהקישא דזכור שמור, י"ל דווקא בקידש דהיינו הזכירה אבל בשאר מ"ע י"ל דפטורות, ועי' ר"ן כל כתבי שכתב דכל מילי דשבת נשים שוות לאנשים ועי' ב"י ססי' רצ"א ועי' פמג"ד ג"כ ומלשון הגמרא גבי פרתי של ראב"ע של שכנתו וכו' מוכח בהדי' דנשים מצווים על שביתת בהמתן ועי' פמג"ד סי' ש"ה במשבצות סק"א, ובמוסך שבת דף נ"ג במנחת חינוך כתב עפ"י ריטב"א קידושין דף כ"ט במצות עשה שהז"ג נשים פטורות רק במצות שבגופו כמו ציצית אבל למול הבן שאינה מצוה שבגוף רק על דבר אחר האשה ג"כ חייבת, א"כ מצות עשה שביתת בהמה ועבד חייבת ע"ב, ועי' בתשובת ארץ צבי סי' מ"ז ביו"ט נשים אין מצווין רק בשבת אנשים ונשים שווין ומיושב קושי' תויו"ט פ"ב דביצה משנה ח' תקרדין ביו"ט דעד עתה מיירי בשבת בעבור פרתי של ראב"ע דשל שכנתו הי' רק בשבת חייבת ודו"ק:

ז בספר בית יצחק סי' מ"ב מביא תשובת זרע אמת שכתב גם לריף די"ב מיל דאוריי' מ"מ לדידן ליכא איסור תחומין כלל מדאוריי', דהרי גם לרמב"ם ליכא איסור תחומין דאוריי' רק ברה"ר דומי' דגלי מדבר משא"כ בכרמלית, ואנן קי"ל כרש"י וראש דכל שאין ס' רבוא בוקעין בו בכל יום אין לו דין רה"ר כדאי' סי' שמ"ה, ממילא לדידן כל רשיות שלנו ככרמלית ולית לן איסור תחומין דאוריי' ע"ש שמשיג, ועי' א"ר סי' תקפ"ו להתיר לשלוח עכום לשופר אף יותר חי"ב מיל דסמכינן על פוסקים תחומין דרבנן גם ביותר מי"ב מיל, ופמג"ד רמ"ו, ועי' לעיל שהבאתי תוס' רי"ד גם בזה"ז יש ר"ה מדאוריי' אסור ח אם מעביר ד"א בר"ה ביו"ט וביוכ"פ בזה העמיק בנפלאות אדמ"ו גאון ישראל ז"ל בכ"ס או"ח ס"ח, כמדומה לי מתוס' עירובין צ"ז ע"ב משמע דליכא ביו"ט איסר ד"א ע"ש, ועי' בדברי ירמי' פ"ח מעירובין שמביא נמ"י יבמות ק"ב עירוב והוצאה ביוכ"פ ור"ן ביומא ע"ח, וריטב"א יומא ס"ו הקשה בשעיר ביוכ"פ מאי מלאכת הוצאה איכא, י"ל דמעביר ד"א ברה"ר, משמע נגד בינה לעתים פ"א מיו"ט, וקושי' ריטב"א בלתי מובנים למה לא שייך הוצאה בשעיר שעומד בעזרה או כשעומד ברה"י צריך עתי לרבות כשהיא חולה להתיר להוציאו ע"ב, ובכ"ס סי' ע"ז, וב"ל פ"ב הלכה ב' ועי' מר"ם לובלין ביצה דף ל' אתי לאתוי לא גרסינן דלא שייך כ"א שבת דאסור ד"א בר"ה משא"כ ביו"ט ודו"ק:

ט אם מחמר רק בבהמתו או גם בבהמות חברו, עי' ר"ן ורשב"א בפ"ק דע"ז שחייב גם על בהמת חברו, וא"ר בסי' רס"ו מביא מלחם משנה על משניות דאיסר מחמר ל"ש בבהמה שאינו שלו, במנ"ח במוסך שבת דף נ"ד מאריך בו, ומביא ראיה נפלאה מפסחים דף ס"ו בתחלה מקשה והא עביד עבודה בקדשים ומשנה כהלל דהי' מקדשו בעזרה, ואח"כ מקשה והלא מחמר, לכאורה הו"ל תיכף להקשות והלא מחמר אבל אם נאמר בבהמה שאינו שלו אינו חייב ניחא דבס"ד דהי' בהמה הקדש לא קשיא כלל, אבל למסקנא דלא הי' מקדישו והוי בהמה שלו מקשה שפיר, ואפשר שתלוי אם קדשים קלים ממון בעלים הוא ע"ב, ובית אפרים סי' נ"ג באריכות ומתו"י יומא פ"ז שכתבו לשון של זהורית על שעיר משתלח הי' מחמר כלאחר יד, ושעיר הוי הקדש ואינו שלו משמע שחייב גם על בהמת חבירו ע"ב ועי' תיו"ט פסחים פ"ד מ"ג באריכות, ור"ן ורשב"א ר"פ מי שהחשיך:

י בלבוש כתב י"ב מיל מן התורה וחייב חטאת וא"ר הקשה עליו דחיוב חטאת ליכא אלא בשגגת כרת וכאן ליכא אלא לאו, ויד יוסף סי' שצ"ז מביא ירושלמי פרק ב"מ ה"ד ע"ש:

יא ט"א ר"ה דף ל' הקשה לרפרם דאמר אין עו"ה ליוכ"פ מ"ט הקילו ביובל שחל להיות בשבת מר"ה שתל בשבת, אבל למאי דקי"ל עו"ה ליוכ"פ נמצא אפי' אם יוכ"פ חל בחול דיני כמו בשבת מש"ה הקילו בו יותר מר"ה דלא לעקור לגמרי ת"ש של יובל ע"ש ושעה"מ סוף הלכות שופר, בספר בציר אליעזר תי' דגם לרפרם דס"ל דאין עו"ה ליוכ"פ היינו דוקא איסור הוצאה אבל איסור העברה ד"א ברה"ר מודה גם רפרם דאיתא נמי ביוכ"פ דמלאכה