עט סופר חלק א קטז

כאן אסור מה"ת ורבצן לא גזרו בכה"ג עכ"ל, וחידשו דבר חדש דאיסר תורה דוקא להתרחק מתחומו שהי' בתחלת שבת אבל בחוזר אפי' ביותר מתחום דאוריי' אין כאן איסור תורה ממקום זה כיון דלא הי' שביתתו במקום זה מתתלת היום א"כ זכינו בדין זה דלוקין היוצא חוץ לתחום היינו מתחלת התחום שהי' שביתתו מבע"י אבל אם יצא אפי' עשרה פרסאות ואח"ז חוזר אפי' יותר מג"פ אין כאן איסור תורה כיון דלא הלך הג"פ ממקום שביתתו בתחלת היום אין כאן איסר תורה והוא דבר חדש:

ועי' מבי"ט פכ"ז משבת, איסור תחומין לא הוי אלא ביבשה דומי, דמחנה ישראל אבל בימים ובנהרות ובכרמלית אפי' אלף מיל מותר מדאוריי', ורשות היחיד המוקף מחיצות נראה דאינו נחשב בתוך י"ב מיל לא בתחילה ולא באמצע ולא בסוף אלא בעינן י"ב מיל כדגלי מדבר [א"ה זה נגד השואל במרם שוק קכ"ב ודו"ק] מי שיצא חוץ לתחום י"ב מיל אפי' אמה אחת נראה דלא יכנס מדאוריי' [א"ה נגד תו"י הנ"ל] דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד לא מהני דלא פליגי אלא בריבית קצוצה דהכא מודה אביי דקאמר קרא ממקומו דהוא י"ב מיל מדאוריי' ואם יצא מקום שיצא לאו מקומי הוא ואין לו אלא ד"א ע"ש ופלא:

ג עוד מביא מנ"ח שם ריטב"א בדף פ"ב כתב בפשיטות דעבד כנעני דשייך במצות אינו כרגלי הבעלים, ועבד של שותפים אין יכול לילך רק כשני בעלים ע"ש גם קטן שיצא בעירוב אמו יש להסתפק לענין תחומין דאוריי' אם הוא כרגלי אמו, גם חקר גוי ששבת רק הלך ג"פ תלוי אם נאמר דגם בלאו זה עובר בעשה תשבות א"כ הוי כאלו לא שבת, אבל לדעת רבו של רשב"א [עי' פרט ד'] דלאו זה לא עבר בעשה רק הוא לאו בפ"ע אבל מ"מ שבת א"כ ב"נ חייב, גם מביא פמג"ד בפתיחה לה"ש חקר הא דקי"ל מימר לחלל שבת הוי מומר לכה"ת אם דוקא באבות מלאכות דיש בהם סקילה אבל בעובר על תחומין דאין בה רק מלקות לא הוי מומר לכה"ת ע"ש:

ד אם שביתת בהמה ומאחר ביו"ט, הב"י בסי' תצ"ה כתב הכלבו שביתת בהמה ומחמר י"א שאחר שנקרא מלאכה ה"ז ביו"ט בכלל ל"ת כל מלאכה אבל בח"ה ודאי מותר, וי"א שאפי' ביו"ט מותר שאין לאסרה רק בשבת שפרט לך בה הכתוב ע"כ, ואינו יודע טעמו של המתיר דהא כיון דמקשינן יו"ט לשבת חוץ מקצת דברים שנתפרשו בתלמוד ושביתת בהמה אינם מכללם היאך אפשר לומר שהיא ניתרת ביו"ט ואע"פ שלא כתבה הכתוב ביו"ט כל שאר מלאכות ג"כ לא נכתבו ביו"ט בפרט, ומל"ת כל מלאכה ילפי' להו והא נמי דכוותייהו, ומיהו בהא איכא למימר דשביתת בהמתו ומחמר לאו בכלל ל"ת כל מלאכה נינהו שהרי אינה מכלל ארבעים אבות מלאכות ולא מתולדותיהן אלא לאו בפני עצמו ייחד לו קרא והלכך אפשר דכיון דלא כתבי' רחמנא ביו"ט מישרא שרי אבל אין נראה שיהא כן דעת הפוסקים וכו' ורמב"ם בפ"ה כתב דאין מוציאין משא ע"ג ופר"ח כתב דשביתת בהמה אינו נוהג למען ינוח בשבת כתב אבל מחמר כיון בכלל ל"ת כל מלאכה אתה ובהמתך נפ"ל מחמר בשבת א"כ מלאכה מקרי ע"ב ועי' מהרש"א פסחים דף ס"ו מחמר שייך רק ברה"ר ולא בכרמלית:

רמ"א בסי' רמ"ו כתב ביו"ט אין אדם מצווה על שביתת בהמתו ביו"ט, וכתב המג"א ביש"ש פ"ה דביצה סי' ז' חולק ומביא ריף וראש שכותבין בשם ירושלמי אין רוכבין ע"ג בהמה משום שביתת בהמתו וזה גבי יו"ט מתני עכ"ל, ועי' מחהש"ק, וט"א סוף חגיגה כתב למדנו שביתת בהמה ושביתת עבד שווין הן ביו"ט אי ילפי' יו"ט משבת כולן אסורין ואי לא ילפי' כולן מותרין ביו"ט דאין טעם לחלק ביניהן, ובאו"ת רמו שכתבו ביו"ט אינה מצווי' על שביתת בהמתו, ובסי' ד"ש כתבי דאדם מצווי' על שביתת עבדו ביו"ט ל"ד דאין לחלק ביניהם אלא או שניהם אסורין או שניהם מותרין ע"ש, ומנ"ח סי' רצ"ח, ש"א סי' ע"ב, תוס' דרע"ק מגילה אות ז' ק"ל לב"י סי' רמ"ו דאין אדם מצווה על שביתת בהמתו ביו"ט, ורמב"ן כתב דלינא ושביתת עבד ביו"ט הובא בב"י תקכ"ו א"כ אמאי לא חשיב במתני' דבין יו"ט לשבת שביתת בהמה ועבד, ותיו"ט ביצה פ"ב מ"ת מביא ראיה דאין איסור ביו"ט:

ה מג"א ש"ה סק"ו בכרמלית ליכא שביתת בהמה ועי' בתוס' שבת רמ"ו לדידן דלית ר"ה שרי בשבות בהמה ועי' פמג"ד רמ"ו באריכות, יפלא כל אחרונים נקטו דליכא ר"ה כעת עי' ט"ז שמה ומג"א תרנ"ה ובספר קונטרס קונדיסין העמיק הענין והאריך בנפלאות וכתב דהמעיין כדברי ראשונים עיניו תחזינה שלא אמרו אלא ברה"ר העוברות בין המחיצות בתוך העיר אבל מחוץ לעיר במקום שאין מחיצות יש לנו רה"ר גמורה דאוריי' גם בזה"ז אליבא דכל הפוסקים ודווקא היכא דאיתנהו מחיצות הוא דבעינן שיהא רוחב המבואות ט"ז אמה ושיהי' ס' רבוא בוקעין