עט סופר חלק א קיד

שישלחנה אע"כ ס"ל לר"ש דאין עו"ה ליכ"פ ודייק רפרם למילתי' שפיר מדר"ש ולאו בדותא הוא, אבל בכריתות דדייק לה מברייתא איכא למימר דבדותא היא, ועתי אפי' בשבת דתני באמת משום איסור תחומין איצטרך למישרי וש"מ דאע"ג דאין עו"ה ליכ"פ אפ"ה איסור תחומין נוהג ע"ש שהאריך בנפלאות שגם לאו דמחמר נוהג ביכ"פ, אבל שביתת עבד ובהמה אינו נוהג בו ואין למידן משבת דחמיר ליוכ"פ דקי"ל, גם הקשה דילמא צריך עתי אפי' בשבת למישרי אב מלאכה נטילת נשמה ואפי' לאומר מקלקל בחבורה פטור הרי מתירו לבן נח שמוציאו מידי אבמה"ח ע"ב, ומתו"י יומא ס"ז שכתבו לשון של זהורית מביאין על ראש שעיר דמחמר כלאחר יד הוא, משמע שיש איסור מחמר ביוכ"פ, ועי' בי"א סי' נ"ג באריכות:

בספר בית אפרים אשר חיבר אחי מורי הגאון בע"מ מטה נפתלי ני' שם בדף ו' כתב בכריתות י"ד שאני יוכ"פ דמצותו בכך עי' רש"י שם, לכאורה צ"ע על כל קרבנות ביוכ"פ שחל בשבת מנ"ל שיהי' דוחה ועי' ש"א שהקשה מאי פריך עתי למה לי' דלמא משים נטילת נשמה, ונראה דודאי אותו איסר מלאכה למשל נטילת נשמה שמותר במקדש הן בשבת לבד, והן ביוכ"פ לבד גם שהוא שבת ויוכ"פ על זה לא צריך קרא ועי' תוס' נזיר מ"ח ד"ה ישמעאל מה לי חד לאו מה לי תרי לאו ועי' מנחות מ"ח, ויש לפרש עוד דתלי' אם הודחה או הותרה עי' רש"י ברכות דף כ', וקושי' שג"א מיושב שעל נטילת נשמה לא צריך קרא כיון דהיתר מלאכה זו במקדש ורק בהוצאה דאינו הותר כלל בשבת וע"כ פי' דלמא שאני מיוכ"פ אבל אינו קשה משאר קרבנות כיון דאותה מלאכה מותר מה לי חד לאו או תרי ע"ב, ודרכו בקודש לקצר אשר מרמיז ברש"י ברכות עם הסבר של רמב"ן יען בטומאת כהן א"א זה בלא זה יתלכדו ולא יתפרדו שם הותרה, ועי' במקנה כלל נ"ו אות ט' הבאתי באריכות, ואי אמרי' הותרה יש לחלק בין חד איסור לתרי איסורים, אבל אם הודחה אז אין לחלק ואמרי' מה לי חד לאו או חרי עי' זבחים ל"ב שכך סובר רבא, ואביי סובר להיפך ועי' טור אבן מגילה דף ד' ודו"ק, ות"ח אחד [שכחתי שמו] כתב לי ג"כ בזה ומיושב הסוגי' בכריתות אינה מביא אם הי' חילה, א"כ א"א ללמוד מיוכ"פ כי הותרה, אבל ביומא מביא אם הי' חולה ובזה י"ל הודחה כי לא צריך להיות חולה עי' תו"י שם דלא שייך הוכשרה בכך ולא שייך סברת רמב"ן יתלכדו א"כ הודחה י"ל מה לי חד לאו או תרי ויש עירוב והוצאה ליוכ"פ ועתי למה לי בע"כ אין עירוב כרפרם ודו"ק, ועי' בבית יצחק סי' נ"ה ת"ח אחד מפולין הנ"ל הקשה דלמא עתי בעבור מלאכת מפרק דם [עי' פנ"י ביצה דף י"ב, ופמג"ד בפתיחה להלכות שבת, ומנ"ח במלאכת שחיטה הקשו למה לא חייב בשוחט בשבת גם בעבור מפרק, ונראה לישב עתי לא צריך לזה, כי מה שחייב במלאכת שבת אם רק גורם הוא מצינו בב"ק דף ס' בזורה לריח חייב יען שנעשה מחשבתו גם בנזקין פטור אם ריח ליהב גחלת אבל בשבת חייב בעבור מחשבתו ע"ש, ובישו"י סי' של"ד ונכד הגאון הגדול ני' מחדש סברה ישרה רק אם עושה מלאכה גם שאינו צריך או שאינו מכווין ורק פ"ר חייב יען שהוא עושה מלאכה, אבל אם רק היא גורם במלאכה אז לכ"ע דבר שאיני מכווין פטיר כיין שאינו עושה מלאכה וגם אינו מחשבתי בו פטיר ודו"ק, ע"כ ביוכ"פ אינו צריך לדם במשתלח רק פ"ר היא, אבל היא רק גורם שדוחה אותו מהר אינו חייב, אבל קושי' שג"א אינו מיושב בזה יען שצריך להמיתו אם לא מת יירד אחריו שפיר הקשה מצד נטילת נשמה:

לישב סתירת הסוגי' ביומא הקשה למאי הילכתא וא"ר ששת שהי' חולה ולא הביא והקשה כן בכריתות ושם נאמר רפרם בדותא היא, ולא נאמר כאן על רפרם בדותא היא, ע"ד פלפול כ"ש היא, ונראה כי כבר הקשו אחרונים גם אם עו"ה ביוכ"פ מ"ת צריך קרא עתי אפי' בשבת כי מיוכ"פ ידעי' שרק חד לאי דוחה ולא בשבת שיש תרי לאווין, אבל י"ל כיון שהיתרה היתרה מה לי חד לאו מה לי תרי לאווין, והנה אביי סובר כן בזבחים לב רק אם הותרה ולא הודחה ע"ש, ועי' מג"א סי' תק"א סקי"ג מסיקין בכלים הקשה שעובר על סתירת הכלים ותי' כיון שהותר הבערה ליו"ט היתר ג"כ הסתירה ע"ש והסברתי ג"כ כיון ביו"ט היתרה כעין סברת ר"ן פ"ב דביצה שהקשה למה ביו"ט מותר להוסיף בשיעורין ובמנחות ס"ד חולה שאמדהו לשתי גרוגרות אסור להוסיף בשיעורין, יען בחולה הודחה וביו"ט הותרה ע"ב, והנה בכריתות לא הקשה למאי הילכתא יען שקאי, שם למ"ד תחומין דאוריי' עי' זכרון יוסף סי' ז' א"כ י"ל הודחה, גם שיש עו"ה ביוכ"פ צריך עתי לשבת, ממילא רפרם בדותא, אבל ביומא הקשה למאי הילכתא ואמר ר"ש שחולה השעיר ומותר להוציא על כתפו, לכאורה צ"ע, למה לא ירכבהו על בהמה אי מוליכי בעגלה, כי שביתת בהמה גם לשיטת שאסור אבל רק עשה פנ"י בפרק במה בהמה יוצא רק במלאכה גמורא כחרישה ע"ב מכ"ש לשיטת שהבאתי [פרט ז'] בבהמה של חבירו אינו עובר בלאו מחמר ולמה מותר