עט סופר חלק א קיג

ביום השבת, ביו"ט דקיל לא, וה"נ יש לדייק ביוכ"פ נמי דקיל משבת, וכיון דטעמא דרפרם מש"ה הוא והרי דברי רבה נדחו במסקנא מדלא איפלגו באבנים ש"מ בהוצאה שלא לצורך פליגי, א"כ ביוכ"פ דלא הותרה הוצאה לצורך, הוצאה בכלל כל מלאכות וחייב עליו כרת ע"ש:

ריף פ"ק דביצה, וקי"ל דיו"ט צריך ע"ת ואינו צריך ע"ח אבל יוכ"פ צריך אפי' ע"ח ושתופי מבואות כשבת דתני עירובין דף ל' אמר להם ב"ה לביש אי אתם מודים שמערבין לגדול ביוכ"פ אע"פ שחייב בתענית ואסיר לו לאכול כך מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה שמעינן מינה דבין ב"ש ובין ב"ה כולהו סבירא להו דמערבין לגדול ביוכ"פ ע"ת וע"ח כשבת וכן הלכה עכ"ל:

טור סי' הט"ז, יוכ"פ הרי הוא כשבת בין לענין עירובי חצירות בין לענין ע"ת, ובסי' תרי"א כתב, וכל איסורי הוצאות שבת נוהגין ג"כ ביוכ"פ, וכתב הב"י בכריתות דף יד וכו' וכתב סמג סי' ס"ח דמסיק בכריתות דליתא לרפרם דאמר אין עו"ה ליוכ"פ, וכתב עליו רא"מ ז"ל לא שמעתי מנ"ל לסמג לומר דהא דרפרם ליתא וכו' עד דאינו אלא דיחוי בעלמא וכו' וריף מביא ראיה מעירובין א"ל ב"ה לב"ש וכו' ובאמת יש לגמגם על ראיה זו דילמא ההיא בריתא בעירובי תחומין מיתני' אבל ע"ח לא צריך, וקשה יותר כי מערבין ביין רק בעירובי תחומין ולא בע"ח שצריך פת עי' שם, וזכרין יוסף סי' ז' מביא קושי' לרפרם קשה משבת קי"ד יוכ"פ שחל בע"ש אין תוקעין, ואמאי ליתקע משום הוצאה ביוכ"פ מותר ובשבת אסור גם ממתני' אין בין יוכ"פ לשבת, ועי' גם בשא"ר סי' ע"ב:

רמב"ם פ"ח מעירובין, כשם שאסור לצאת חוץ לתחום בשבת כך אסור לצאת ביו"ט וביוכ"פ וכשם שהמוציא מרשות לרשות בשבת חייב כך המוציא מרשות לרשות ביוכ"פ חייב, אבל ביו"ט מותר להוציא מרשות לרשות, לפיכך מערבין ע"ת ומשתתפין במבואות ליוכ"פ כשבת ומערבין ע"ת ליוכ"פ וליו"ט כדרך שמערבין לשבת, ומ"מ כתב דין תחומין שהן שוין ביוכ"פ וביו"ט כשבת מוסכם פ' בכל מערבין דף ל"א ופשוט שם, ודין ע"ח ביוכ"פ מחלוקת אבל פסק הלכה כשם שעו"ה בשבת כך ערוב והוצאה ליוכ"פ, וביצה דף י"ב דב"ה ס"ל דאין עו"ה ביו"ט וכן היא מסקנא הלכתא פ"ק דביצה, ורשב"א חלוק בזה וכתב בספרו אין מוציאין מחצר לחצר כלים שאין בהם צורך ליו"ט אא"כ ערוב, שערוב והוצאה ליו"ט כמו שיש עו"ה לשבת:

פ"ה מעבודת יוכ"פ, חלה השעיר ואין יכול להלך מרכיבו על כתיפו ואפי' בשבת עכ"ל ואינו מביא הפסוק עתי אפי' בשבת עי' אחרונים, ופ"א משביתת עשר כללו של דבר אין בין שבת ליוכ"פ אלא בשבת בסקילה ויוכ"פ, כרת ועי' קב"ן שם:

וזכרון יוסף סי' ז' אות כ"ד כתב לי נראה לפרש דברי ריף בדרך פשוט עפ"י מש"כ ב"י ת"ד בשם רמב"ם דאין איסור תחומין מה"ת לא בכרמלית ובנהרות לפי שטלטול בהם אינו אסור מה"ת ולא יתכן שיהי' המעביר ע"פ מים אינו אסור אלא מדרבנן והמהלך לוקה מה"ת וכו' ומעתה נדון ונאמר דהוקשה לריף מהא דמייתי ב"ה ראיה לדבריהם דמערבין לנזיר ביין בשבת מהא דמערבין לגדול ביוכ"פ, אימא שאני יוכ"פ דלא אסור בו הוצאה מה"ת מש"ה נמי אין איסור תחומין נוהג בו מדאוריי' מטעם רמב"ם, וע"כ דאין איסור תחומין נוהג ביוכ"פ רק מדרבנן משום גזירה אטו שבת וכיון שכן יש לומר הם אמרו מערבין ע"ת ביכ"פ כשבת והם אמרו דמערבין לגדול ביוכ"פ ביין, משא"כ לענין ע"ת בשבת ודאי ראוי לומר דאין מערבין לנזיר ביין דמידי דחזי ליה בעינן, אע"כ דס"ל דבאמת גם ההוצאה אסורה ביוכ"פ כשבת דלפ"ז גם ע"ת נוהג בו מה"ת ואפ"ה מערבין לגדול בפת אע"ג דלא חזי ליה, א"כ ה"ה והיא הסברה דמערבין לנזיר ביין בשבת ומייתי ב"ה שפיר ראיה מיוכ"פ לשבת כיון דאידי ואידי מה"ת והואיל שמוכח מהתם מיהו דאיסור הוצאה מן התורה א"כ ודאי דנוהג ע"ח נמי ביוכ"פ כמו בשבת ע"ש:

ש"א סי' ע' כתב ובהא מילתא דתחומין יב"מ דס"ל לריף דהוי מה"ת יש לי' לומר דבר נחמד בההיא שמעתא דרפרם, הא דמסיק בכריתות דרפרם בדותא היא משום דמתני שם אברייתא גרידא ולא הביאו שם דברי רב ששת דאיתמר עלה, אבל ביומא דאיתא לרב ששת אברייתא דייק רפרם למילתי' שפיר ולאו בדותא, משום דאיכא למידק מאי ק"ל לר"ש עתי ואפי' בשבת למאי הילכתא דילמא משום איסור תחומין אם אין צוק גזור בתוך יב"מ אתי קרא משלחו אפי' חוץ לתחום לדעת ריף דיב"מ הוי מה"ת דילמא להכי אתי עתי וכו' בע"כ צ"ל דס"ל לרב ששת משום איסר תחומין לא צריך קרא למישרי שבת שהרי בלא"ה יהכ"פ איסור תחומין נוהג ואפ"ה אמר רחמנא שישלחנו וא"כ ר"ש ע"כ לית ליה האי סברא דשאני יוכ"פ דהכשרו בכך מש"ה מוכרח לומר שאם הי' חולה והשתא אי ס"ד דיש עו"ה ליכ"פ כשבת אכתי תקשה לר"ש למה לי קרא למישרי אפי' בשבת הרי כשחל בחול נמי כשבת דמי ואמר רחמנא