עט סופר חלק א קיא

מקרא דכתיב גבי מן אל יצא איש ממקומו ביום השביע א"כ ה"ה ליו"ט ע"ש:

אם יש איסור תחומין בבהמה וכלים פרט ועבדים. ה'. הגהות מרדכי בקידושין סי' תקס"ה, שאלה אם מותר למסור בהמה דקה לרועה כב"ש כיון שיוציאנה חוץ לתחום, תשובה נראה דשרי אפי' בשבת עצמו למיסרה לרועה גוי, דנהי שאדם מצווה על שביתת בהמה מלמען ינוח, היינו שלא יעשה בה מלאכה לא הוא ולא אחר, אבל דבר שאינו מטעם איסור מלאכה אין מחיייב על בהמתו, וראיה בשבת דף קכ"ב אמרי' מעמיד אדם בהמתו ע"ג עשבים וכו' ודף ת"ר מחשיכין על תחום להביא בהמה היתה עומדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה וכו' וטעמא משים דאיסר תחומין דרבנן ואפי' למ"ד דאוריי' אין בה סקילה אלא מלקות לבד תדע דהא מנה לה בכלל מ' מלאכות שהם אבות ומדהוצרך קרא למימר בהדיא אל יצא ולא כתב קרא על כל מלאכה ומלאכה, ועוד תוס' פסקו דעירוב תחומין דרבנן וכו' וכן כתיבות דף ע"ד כאן היינו באין בשבת קסבר תחומין דרבנן וכו' אע"ג דפרק ארע"ק איכא פלוגתא אי איפקד אתחומין במרה או בסיני, ההיא רע"ק היא אבל רבנן אפי' י"ב מיל לית להו, תדע בעירובין דף ל"ו גבי נתגלגל חוץ לתחום שאני טומאה דיש לה עיקר מה"ת מש"כ בתחומין קסבר תחומין דרבנן, ואי י"ב מיל הוי דאוריי' הרי יש לו עיקר דאוריי' וכו' ועוד ראיה מע"ז דף ט"ו אין מוכרין להם בהמה גסה וכו' למה לא מפרש טעמא שתא יוציאנה חוץ לתחום ע"ש, ועי' מג"א סי' ת"ר לשיטת י"ב מיל הוי דאוריי', ודוקא לאדם עצמו אבל כליו ובהמתו הוי דרבנן, ומרם אלשקר סי' מ"ב נראה שחולק בזה, ואחרונים הקשו מעירובין דף ע"ט לא צריכא לרע"ק דאמר תחומין דאוריי' מהו דתימא ליגזור דלמא אתי לאיחלופי קמל, פרש"י, ניגזור דילמא ליקח מתחום שאינו שלהן וקא עברי אדאוריי' ודו"ק, וריטב"א כתב פרש"י וכו' וק"ל דאפי' לרע"ק ליכא איסור דאוריי' אלא כשיוצא חוץ לתחום אבל לעומד תוך התחום ולהביא מחוץ לתחום תוך ד"א אין בו איסור לרע"ק יותר מלרבנן, לכך נראה לפרש מהו דתימא ליחוש דילמא אתי לאחלופי להביא מחוץ לתחום ולא דמי אנפשיה ונפיק מחוץ לתחום כדי להביא אצלו וקא עברי אדאוריי' עכ"ל, ובליקוטי רמב"ן על עירובין מצאתי שכתב אי תחומין דאוריי' לרע"ק אף בכלים דאוריי' הוא יע"ש, ומג"א סי' ש"ה סקח"י כתב בלבוש צ"ע במה שנוהגין למסור שוורים לעכום להוליכן חוץ לי"ב מיל ואפשר דס"ל כרש"י דגם י"ב מיל הוי דרבנן ובד"מ כתב דאפי' למ"ד דאוריי' שרי כיון דליכא בו כרת לא עבר על שביתת בהמה ע"ב, עי' בשמים ראש סי' א' ועי' בספר אמרי בינה דינו שבת סי' ו' שמאריך על מרדכי הנ"ל, וברוך טעם עדל"ת פרק ג':

בספר יום תרועה ר"ה לב כתב במתני' שופר של ר"ה אין מעבירן עליו את התחום פרש"י לילך חוץ לתחום וכו' וטור בסי' תקפ"ו כתב דפירש דמתני' ר"ל דאין מוציאין את השופר חוץ לתחום, וק"ל אמאי ברח הטור מפרש"י, ויראה דהטור ס"ל דהך חלוקה דאין מעבירין עליו את התחום הויא דומי' דאידך דאין מפקחין עליו את הגל דהיינו בענין הוצאת השופר ממקום למקום, וק"ל לפי' הטור מהו זה דקאמר אין מוציאין את השופר חוץ לתחום, ת"ל דאדם המוציא אינו יכול לצאת חוץ לתחום, וי"ל דאדם המוציא עירב עירובו תחומין ושופר זה אינו שלו דאם הי' שלו יכול להילוך כליו במקום שעירב דקי"ל הבהמה וכלים כרגלי הבעלים אלא דלקח השופר מאדם אחר שלא עירב והשמיענו דאין מוציאין את השופר חוץ לתחום, וי"ל על רש"י למה לא פי' בפי' הטור ע"ש, ואולי רש"י סובר כשיטת הנ"ל על כלים אינו עובר בתחומין ודו"ק, אבל עי' רש"י עירובין ל"ט חמרא אירכנס ליה אפי' בשבת מותר להשיבו מתוך התחום לביתו אולי מדרבנן ודו"ק, ורש"י פסחים ס"ה אסור להביאו מחוץ לתחום:

ועי' בשו"י סי' ת"ט בדברי נכד הגאון הגדול ני' שכתב לכאורה להוכיח דאף אי תחומין י"ב מילין דאוריי' מ"מ זה אינו רק לענין אדם עצמו אבל לא לגבי בהמתו דאף דאדם מצווה על שביתת בהמתו מה"ת מ"מ ל"ש גבה מה"ת איסור תחומין דאל יצא איש ממקומו כתיב, דאל"כ עדיין יקשה דאמאי לא קאמר דעתי הלכתא לתחומין דהיינו דיש איסור תורה בהוצאת השעיר בעצמו חוץ לתחום י"ב מילין דלזה לא מהני העירוב שלו שהשעיר משל ציבור הוא ע"ש, ועי' במנ"ח סי' כ"ד כתב לכאורה אפי' תחומין דאוריי' מ"מ היאך כתב התורה אפי' בשבת דרבותא דמחללין שבת בתחומין הא מבואר מירושלים עד הצוק י"ב מילין וא"כ מה"ת יכול לערוב, ויוכל לילך ששה פרסאות דמדאוריי' מהני עירוב אך באמת דהי' אין קפידא אם היו ברחוק יותר חששה פרסאות וכן בשילה אפשר הי' רחוק יותר ושפיר כתב התירה אפי' במקום שא"א לערוב מ"מ דוחה שבת ע"כ פרש"י תחומין הוי דרבנן ע"ש ודו"ק: