עט סופר חלק א קי

י"ב שמאריך אם תחומין ביו"ט, ועי' רש"י פ' בשלח אל יצא איש ממקומו משמע גם י"ב מיל רק מדרבנן ועי' מזרחי שם, ועי' רש"י ר"ה לב, השתא דרבנן אמרת לא, איסר תחומין דליכא למיגזר אטו דאוריי' משמע ביו"ט ליכא אפי' י"ב מיל דאוריי', ועי' תשבץ ח"ב רי"ג:

מנ"ח סי' כ"ד מחדש דבר נפלא שמבואר ביבמות דף ו' ברשב"א בשם מורו דמחמר ליכא עשה דמסתמא תשבות אינו אלא מאבות מלאכות, אבל תוס' סובר שיש עשה ע"ש, והנה אם גם תחומין ביו"ט אינה בכלל מלאכה רק בשבת גזה"כ אל יצא ולא ביו"ט, מ"מ לדעת תוס' יבמות שם דעשה דתשבות הוא אף דלאו בכלל מלאכה, א"כ אפשר ביו"ט אסור מטעם עשה דשבתון הוא גבי יו"ט, אך לדעת מודו של רשב"א דא"ע בלאו זה בעשה, א"כ ביו"ט רק דרבנן, והנה כל שבותים דרבנן שגזרו בשבת ויו"ט עשאום כמו אם עובר ועושה מלאכה של תורה עובר בעשה ול"ת, כן העושה מלאכה מדבריהם עובר ג"כ בעשה ול"ת, עי' בר"ה לב דאין מחללין יו"ט עבור שופר אפי' באיסר דבריהם הטעם דעשה אין דותה ל"ת ועשה דחז"ל עשו חיזוק כשל תורה ואיסור תחומין אלפיים אמה שאסרו חז"ל נראה לשיטות י"ב מיל דאוריי' והוא לאו בפני עצמו א"כ חז"ל עשו סייג ואסרו מיל האיסור הזה הוא וכלל בלאו הזה דתחומין כמו בשר עוף בחלב דנכלל בכלל בשר בהמה, א"כ למורו של רשב"א בתחומין דעובר בלאו ליכא עשה כיון דאינו בכלל מלאכה, א"כ אלפיים דגזרו חז"ל אינו חמור מהלאו של תורה ועובר על ל"ת אבל לא על עשה דבתחומין אפי' של תורה ליכא עשה, אבל להסוברים דתחומין רק דרבנן וליכא בתורה כלל איסור תחומין וחכמים שאסרו תחומין הם כמו שאר שבותים של שבת ע"כ כללו האיסור זה בכלל מלאכה דהם אסרו משום מלאכה כמו כל שבות שבת, א"כ לענין דחיית עשה לל"ת, אם נאמר תחומין דרבנן אין דוחה עשה איסור תחומין אפי' תחום של אלפיים, אבל אי תחומין דאוריי' א"כ אפי' י"ב מיל נדחה מפני עשה כיון דליכא רק לאו גרידא למורו של רשב"א, והנה במשנה שופר של ר"ה א"מ את התחום ואין מפקחין, והטעם דאין עשה דל"ת ועשה אזלא למ"ד תחומין דרבנן, אבל אם נאמר תחומין מה"ת וליכא עשה כדעת מורו של רשב"א א"כ שפיר דוחה אפי' תחומין י"ב מ"ט דעדל"ת ואין כאן עשה ע"פ, ועי' דרשת הר"ן דרוש ו' שמחדש העובר על אחד מהשבותין עובר בעשה ול"ת אלא שאין לוקין עליו מפני שהוא לאו שנתן לאזהרת בד, ומה שאמור ספיקי דרבנן לקולא מפני שכך התנו וכו' אבל המצות המחודשת מהם אין להם סמך אלא בפסוק שאל אביך ויגדך והטעם לפי שהדברים שהם מוסיפים במצות התורה עצמן כעין פירוש התורה הוא שהם ז"ל אומרים כל שבות הוא מלאכה, אבל כשאומרים תדליקו נר חנוכה אין זה בכלל הכתוב שאמר כי יפלא ממך דבר למשפט אלא בכלל שאל אביך ע"ב ודו"ק:

רמב"ם פ"ת מעירובין כשם שאסור לצאת חוץ לתחום בשבת כך אסיר לצאת ביו"ט, אבל ביו"ט מותר להוציא מרשות לרשות, וריף וראש פ"ק דביצה, קייל דיו"ט צריך עירובי תחומין ואינו צריך ע"ח, וטור תט"ז כתב ויו"ט נוהג בו ע"ת אבל לא ע"ת:

ח"ס או"ח סי' קמ"ט כתב מ"ש מהרש"א פ"ק דכתובות מ"ט לא הותר תחומין לצורך אוכל נפש קושי' גדולה היא לכאורה דהבאת מאכלים ממקום למקום מיחשב אוכל נפש, אבל האמת יורה דרכו דאין כאן קושי' כלל דודאי אלו הי' איסור תחומין בכלל מלאכה הי' בכלל היתר אך אשר יאכל לכל נפש, אמנם תחומין אינו בכלל מלאכה הוא איסר בפני עצמו לא מטעם מלאכה כאיסור חמץ וחדש ומה ענין זה להיתר ואין שום מקום להתירו לצורך אוכל נפש אם הוא מדאוריי' ע"ש בספר הגהות רבינו רעק"א דף פ"ח כתב, בכפ"ת נסתפק לרע"ק דס"ל תחומי' דאוריי' ביו"ט מודה תחומי' לאו דאוריי' ע"ש, ומצאתי בתוס' פסחים צ"ג ד"ה ר' יודא מבואר דס"ל דגם ביו"ט הוא דאוריי' וכו', גם קשה לי אף אם תחומי' דאוריי' אמאי לא הותר לו לילך לביתו לאכול כמו כל מלאכות אוכל נפש, ומיושב בהנ"ל:

בסי' קנ"ב כתב שאלני מופלג אחד אהא דכתב מג"א ש"ה בשם לבוש דמה שאנו מוסרים בהמות לרועה בשבת ומוליכין חוץ לתחום ה"ט דס"ל תתומין לאו דאוריי' א"כ משמע למ"ד תחומין דאוריי' אה"נ דאסור למסור לרועה, א"כ קשה ספ"ק דע"ז דאסרי' מכירת בהמה משום שאלה ושכירות ובן בתירה מתיר בסוס משום דמייחד לרכיבה, והשתא מה בכך הא לריף ורמב"ם דתחומי' דאוריי' לתסר משום שתולינו חוץ לתחום, והאריך שם וכתב שריף ורמב"ם לשיטתיהו אזלו דס"ל לריף פ' ע"פ דיו"ט מחייב בלחם משנה כמו בשבח כיון משום דכל עיקר טעמו משום המן לא ירד בשבת וגם ביו"ט לא ירד המן א"כ ממילא מחויב בלח"מ מה"ת, הנה מאותו הטעם בעצמו יש לאסור תחומין ביו"ט אע"ג דלא נכלל בלאו דלא העשה מלאכה מ"מ כיון דתחומין נפקא לן בספ"ק דעירובין ובירושלמי