עט סופר חלק א קט

התורה שבת נמי דאוריי' היא קסבר ר"י תחומין דרבנן אלמא תחומין דבר שאין לו עיקר מן התורה כלל הוא, וא"ת שיש מהם דאוריי' הא איכא להו עיקר מן התורה כטומאה של דבריהם ואדרבה תחומין חמירי ע"ש:

ה מיומא דף ס"ו עתי אפי' בשבת למאי הלכתא, ואי תחומי ג"פ דבר תורה הן מאי קושיא לימא שמוליכו עד הצוק בלא סוכות ג"פ וכן היו מירושלים י"ב מיל כדאיתא התם אלא ש"מ לדברי חכמים תחומין לעולם מדבריהם, ועי' שעה"מ סוף שבת, ונב"י ח"ב או"ח סי' מ"ו, ובאר יעקב ח"ד, בית יצחק סי' מ"ב כתב המדבר הוא כרמלית ואין בו תחומין ע"ש:

ז עירובין דף מ"ה אמר מר ביו"ט הרי הן כרגלי כל אדם ואמאי ליקני שביתה באוקיינוס לימא דלא כר"א הא אמר כל עולם כילו מימי אוקיינוס הוא שותה, א"ר יצחק הכא בעבים שנתקשרו מעיו"ט, ודלמא הנך אזלי והנך אחריני נינהי, איבעית אימא היי ספק דבריהם וספק דבריהם להקל, ונב"י ח"ב סי' מ"ו מביא קושיא למדס"ל י"ב מיל דאוריי' הא ספק דאוריי' ותי' דוקא ביבשה י"ב מיל דאוריי' אבל בימים ובנהרות דרבנן, גם הגאון מווילנא בסי' ת"ד מביא ראיה מכאן שגם י"ב מיל לאו דאוריי', אולי בחפצים שאני כמג"א סי' ח"ד:

ז אמרו בינה הלכות שבת סי' ל"ד מביא רוקח סי' קע"ט, ז"ל בפ' רע"ק בשבת ניתנה תורה לישראל ואמרי' במכלתא תקול הדיבר חזרו לאחוריהם י"ב מיל הרי יצאו מתחומין, י"ל הואיל ועננים מקיפים אותם הוי כמחיצות ב"א כאלו לא יצאו עכ"ל, ומביא רמב"ן עירובין מ"ג אם לא הלך ברגליו באיסר לא הוי כיוצא חוץ לתחום, והא דחזרו יו"ד פעמים על כל דבור ודבור לא הוי ע"י הילך רגליהם בל"ס ולכך לא הוי כיוצאו חוץ לתחום ע"ב:

ח בספר יהושע בפסקים אות ל"א, נשאלתי מאיזה גאון דלמ"ד תחומין דאוריי', או לפוסקים דסוברי' י"ב מיל מה"ת ואנן קי"ל בכל איסורי' ח"ש אסור מה"ת, א"כ האיך אנו הולכין אפי' פשיעה אחת בשבת, הלא פסיעה אחת ח"ש הוא, ותי' באיסורי שבת מלאכת מחשבת בעינן ומה"ט אר"י המפנה חפציו מזויות לזויות ונמלך והוציאן פטור משום שלא הי' עקירה ראשונה לכך, א"כ כיון שאינו מכוין לילך תחום שבת אין כאן אפי' מקצת איסור דאפי' יטעה וילך תחום שבת לא יבא לידי איסור דאוריי' ע"ש, וכן שמעתי כן מחותני מירי גאון ישראל ני' על קושי' למה התירו לילך פחות פחות מד"א בר"ה, הא ח"ש אסור, ותי' ג"כ כיון תחילת עקירה הי' על פחות מד"א, גם אם ילך אח"כ יותר אינו חייב ודו"ק, אבל ראה זה דבר חדש מצאתי בכפ"ת סוכה מ"ג ד"ה ויעברנו ד"א וכו' לענ"ד להלין בעד רש"י הא דאר"י המעביר חפץ וכו' דוקא במוציא לרה"ר מרה"י איתא להך דינא משום דמלאכת הוצאה מרה"י לר"ה ממשכן גמרינן לה ובעי דלהוי הוצאה דומי' דמשכן, אב הבערה ד"א בר"ה דחייב לא ילפי' ממשכן אלא גמרא גמירי לה עי' שבת צ"ו, הלכך סבר רש"י דמעביר ד"א בר"ה אע"פ שעקירה ראשונה לא הי' להעבירן ד"א ושוב נמלך והעבירן חייב ע"ש, לענ"ד משמע מרש"י ביצה דף חי בד"ה יעברנו ד"א בר"ה, ממקומו עד המקוה, מה רצה בזה, משמע דוקא אם הי' תיכף עקירה ממקומו עד המקוה ודו"ק:

בתשובת ארץ צבי סי' תיז הקשה איך מוכח רפרם מדבעי קרא עתי אפי'] בשבת דאין עו"ה ביוכ"פ דלמא ביוכ"פ גרידא אתי עשה דשלוח ודחי ל"ת תחומין לאו גרידא ואין בו עשה שבתון משא"כ כשחל בשבת איכא ג"כ לאו דשבת ואין עשה דוחה ב' לאוין ול"ש לומר מדאישתרי אישתרי באיסורין הבאין בב"א כמבואר ביבמות בריש שמעתין דעלי' ע"ב:

פרט תחומין ביו"ט. ד'. חגיגה דף י"ז ופנית בבוקר והלכת לאהליך, פרש"י שהוא חול המועד דאלו ביו"ט תחומים אסור, תוס' ולא יתכן דהתינח לרע"ק סוטה כ"ז לרבנן מא"ל דליכא איסור תחומין דאוריי', וי"מ י"ב מילין אית להו שפיר לרבנן תחומין והכי איתא בירושלמי ע"ש, וט"א כתב ול"נ דגם לרע"ק לא יתכן דע"כ לא שמעת לרע"ק דתחומין מה"ת אלא בשבת דחמיר דהא איסור תחומין נ"ל לרע"ק מלא יצא איש ממקומו ביום השבת ואכתי יו"ט דקול משבת מנ"ל דאין למידן קל מחמור להחמיר עליו ובע"כ תחומין ביו"ט אפי' לרע"ק אינו אלא מדרבנן ע"ב ובאבני ו שם מאריך והקשה מביצה דף ל"ו אלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין ע"ג בהמה ומקשה תחומין דאוריי' ומסיק שמא יחתך זמורה משמע אי הוי תחומין דאוריי' ילפי' איסר תחומין ביו"ט משבת ע"ש, מנחת חינך פי' רצ"ח הקשה סתירת רש"י כאן וביומא דף ס"ו עתי אפי' בשבת למאי הילכתא פרש"י אי משום תחומין דרבנן בעלמא היא נראה אף י"ב מילין הוי דרבנן אף בשבת, ועי' יום תרועה ר"ה