עט סופר חלק א קח

הכ"מ מביא תשובת רמב"ם שכתב שהטעם שאין בימים ובנהרות איסור תחומין דאוריי' לפי שהם כרמלית והטלטול בהם אינו אסור אלא מדרבנן ולא יתכן שיהי' המעביר ע"פ מים אסור מדרבנן והמהלך לוקה מן התורה וכ"ש שלא יעלה כדעת שיהא בהליכה במים איסור תחומין דאוריי' ממחנה ישראל שהוא ר"ה והלא ידוע שאיסור הטלטול שיש חיוב סקילה אמרו בו המעביר ד"א בר"ה מקורה פטור לפי שאינו דומה לדגלי מדבר כן בלים המהלך י"ב מיל ע"פ המים המעוטים פטור לפי שאינו דומה למתנה ישראל עכ"ל, ועי' ב"י סי' ת"ד, שעה"מ סוף הלכת שבת מביא שיטת אחרונים שגם בימים ובנהרות ג"פ אסור מדאוריי':

בתשובת מרם שיק סי' קכ"ב כתב מורי הגאון ז"ל דברי רמב"ם תמוהים דמה ענין תחומין להוצאה בשלמא לענין הוצאה דנאמר להוציא לתוך המתנה כדאיתא ר"פ הזורק מאיש ואשה אי בדף מ"ט דומי' דעגלות, אמנם בתחומין דכתיב אל יצא איש ממקומו דהיינו דאסור לצאת חוץ למחנה והרי אותי המקום חוץ למחנה אין אנו יודעים צורתו דהרי סתמא נאמר אל יצא אפי' אם יהא לפניו כרמלית או רה"י אל יצא, וביותר תמוה דאיך אפשר לפרש כמו שכתב הרמב"ם דאסיר לנו לצאת חוץ למחנה ישראל דהרי קי"ל עירובין דף נ"ה דמחנה ישראל חשוב כ"ד אמות ומצא זו שרמב"ן בחידושי ספ"ק עירובין הקשה כן, בודאי גוף דברי ש"ס צריכין ביאור לפי רמב"ם ר"פ י"ד דשבת דמדבר בזמן שישראל שרויין בתוכה הוי כרמלית א"כ מאי פריך בעירובין דף נ"ה, דלמא לעולם הי' לישראל דין יושבי צריפין אפ"ה רשאין לילך לפנות ואין אסור משום תחומין י"ב מיל הואיל והי' כרמלית כל המחנה ובכרמלית אין דין תחומין, בשלמא הא לא קשיא לדבריו הא דילפי' בזורק מויכלא העם להביא דאסור להוציא דמשה הי' במחנה לוי דהוי ר"ה ע"ש שהאריך, ולא זכיתי להבין כי במקום שענן הי' משוה הדרך שם דין ר"ה וכל אוהל הי' רה"י ויכלא העם דאסור מרה"י לר"ה, ועי' בדמשק אליעזר פ' בשלח:

רמב"ם הלכות מלכים פ"ו ד' דברים פטרו במחנה פטורין מלערב ע"ת, כתב השעה"מ סוף שבת שאזיל לשיטתו די"ב מיל דאוריי' והא דר' ינאי אתיא ככ"ע, ומהתימא על ב"י שצ"ז שכתב על מש"כ הטור הולכי מדבריות אין צריכין לערב ע"ת וחייבין בע"ת, זה פשוט אמרי דבי ר' ינאי וכו', ותימא דלא קי"ל כר"י ואפי' בע"ת פטורים, גם על הטור יש לתמוה שפסק היפך דעת אביו שהרי דעת ראש אפי' י"ב מיל הוי דרבנן א"כ ע"כ דס"ל דלא קי"ל כהא דר' ינאי ע"ב:

ראש ספ"ק דעירובין כתב לשון ריף ומסיים מיהו גמרא דידן סבר לרבנן ליכא שום תחום שבת דאוריי' ואפי' י"ב מיל מדקאמרי' לידע לה בתחומין ואליבא דרע"ק משמע דלדרבנן ליכא שים איסור דאוריי' בתחומין ולקמן דף מ"ו קאמרינן א"ל רבא לאביי מכדי ערובי תחומין דרבנן, (עי' מ"ר פ' במדבר כשהלך יהושע להחריב יריחו א"ל עתידים אתם לעשות שם את השבת אל תרחיקו מן הארון יותר מן אלפים אמה לכל רוח למה שתהיו רשאין לבא להתפלל לפני הארון בשבת ופלא]:

ובדף מ"ו כתב אמר רבא לאביי מכדי עירובין דרבנן מה לי יחיד במקום יחיד מה לי יחיד במקום רבים, הכי קים לן דעירובין תחומין דרבנן כאביי ורב דאמרואי בתרא נינהו ואמר נמי לעיל דף ל"ז מאן האי תנא דאפי' בדרבנן לית ברירה ואע"ג דאשמעי' לר"י דאמר תחומין דאוריי' בדף ל"ה, ובדף פ"א קאמר שמואל כל מקום ששונה ר"י בעירובין הלכה כמותו בהא לית הלכתא כוותיה, ור"א שדחה בפ"ק אל יצא כתיב אליבא דר"ת קאמר דסבר תחומין דאוריי' וליה לא סבירא ליה:

הג"א בפ"ק כתב בפרק בכל מערבין חשבי' לה אין לו עיקר מן התורה מיהו י"ל כיון שאין כתיבה בפירש חשוב לה אין לה עיקר כדי שלא יחלק תלמודינו על הירושלמי, ועי' נב"י ת"ר א"ע סי' ב' מאריך בו, ובנב"י ח"ב או"ח מ"ו:

פרט אסדר הקושי' על שיטת רמב"ם. ג'. א רמב"ן בחידושים בעירובין הקשה משבת דף ס"ט דידע ליה לשבת בתחומין אליבא דרע"ק, אלמא לרבנן ליכא תחומין דאוריי', ועי' בעה"מ:

ב משבת דף קנ"ג תנן המחלל את השבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת ועל זדונו סקילה מכלל דאיכא מידי דאין חייבין על שגגתו חטאת ולא על זדונו סקילה ומאי ניהו לאו דמחמר, לא תחומין ואליבא דרע"ק:

ג מביצה דף גזירה שמא יצא חין לתחום ש"מ תחומין דאוריי' אלא גזרה שמא יחתוך זמורה ועי' תוס' חגיגה דף י"ז, ובסה"מ סי' שכ"א במג"א שם:

ד מעירובין דף ל"ו הבא ראשו ורובו במים לר"י דאמר ספקו טמא שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מן