עט סופר חלק א קו

עירובין דף י"ז, ד' דברים פטרו במחנה מביאין עצים מכל מקום ופטורין מרחיצת ידים ומדמאי ומלערב אמרי דבי רבי ינאי ל"ש אלא ע"ח אבל ע"ת חייבין דתני דב"ח לוקין על ע"ת דבר תורה, מתקיף לה ר' יונתן וכי לוקין על לאו שבאל, מתקיף ראב"י אלא מעתה דכתיב אל תפנה אל אובות ה"נ דלא לקי, ר' יונתן הכי קשיא ליה, לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו, א"ר אשי מי כתוב אל יוציא אל יצא כתיב עי' תוס' וריטב"א, ובדף לה ולו ר"מ ס"ל תחומין דאוריי' ור"י ס"ל תחומין דרבנן, בדף מ"א רבה ס"ל תחומין דרבנן, רבא ס"ל בשבת דף ל"ד תחומין דרבנן, ועי' ביצה ל"ז ל"ח ודו"ק:

דף נ"א, הני אלפים אמה היכן כתיבי דתניא שבו איש תחתיו אלו ד' אמות, אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה, מנ"ל אר"ח למדני מקום ממקום ע"ש:

סוטה דף ל' בו ביום דרש רע"ק ומדותם חוץ לעיר את פאת קדמה אלפים אמה ומקרא אחד אמר מקיר העיר וחוץ אלף אמה סביב, א"א לומר אלף אמה שכבר נאמר אלפים אמה וא"א לומר אלפים אמה שכבר נאמר אלף אמה הא כיצד אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום שבת, ר"א בנו של ריה"ג אמר אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים, במאי קא מיפלגי מר סבר תחומין דאוריי' ומ"ס דרבנן:

עירובין נ"ו אר"ה יושבי צריפין אין מודדין להן אלא מפתח בתיהן, מתיב ר"ח ויתנו על הירדן מבית הישיתות וא"ר רב"ח לדידי חזי לי ההוא אתרא והוי תלתא פרסי על תלתא פרסי ותניא כשהן נפנין אי נפנין לא לפניהם ולא לצידיהן אלא לאחרוהין, א"ל רבא דגלי מדבר קאמרת כיון דכתיב בהו על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו כמאן דקביע להו דמי, כתב ריטב"א הא דפרכינן ממה דתניא שאין נפנין אלא לאחוריהם קושיין למ"ד תחומין דאורייתא דמתני' דברי הכל היא, ולפי שיטת הירושלמי קושיין לדברי הכל שהירושלמי סובר דכל חוץ לג' פרסאות תחומין דאוריי' לדברי הכל, ועי' ירושלים פ"ה הלכה א', התיב אסי וכתיב ויד תהי' לך מחוץ למתנה היאך הי' נפנין לחוץ, ר"ח מקשי היאך הי' יוצאין לבית מדרשו של משה, משה עשה שלשה צריפין ושלשה בורגנין, ועי' במראה פנים מהכא מוכח שרבא סובר ג"פ מדאוריי' דאל"ה מאי דוחקיה לשנוי הכי לימא שאני התם גדול כבוד הבריות, וראיה לרמב"ם, וריף שי"ב פרסאות מדאוריי' ע"ב ופלא מעירובין מ"ו אמר רבא ודו"ק, במלוא רועים מביא בשם מרם שיף פ"ק דביצה מאן דלית ליה הכנה דרבה בהכנה דממילא כגון ביצה ואית ליה הואיל ואי מקלעי אורחים ביו"ט אית ליה תחומין דאוריי' ומקור הדבר דהנה הקשו התוס' דלמאן דאית ליה הואיל הכנה דרבה היכי משכחת לה הא מותרין להכין ביו"ט הואיל ואי מקלעי אורחים ותי' ר"ן דמשכחת לה בהכנה דממילא ולמאן דלא ס"ל הכנה דרבה דהיינו הכנה דממילא, א"כ קרא דוהכינו דמשמע דאין יו"ט מכין לשבת במאי מוקי לה הכנה לתחומין שאסור לעשות עירוב מיו"ט לשבת וכ"ז אי אמרי' תחומין דאוריי', והוכיח מזה דר"י דלית ליה הכנה דרבה לאסור הכנה דממילא ס"ל תחומין דאוריי' אך קשה מביצה דף ל"ח מוכיח שם דר"י ס"ל אין ברירה בדרבנן יע"ש ודו"ק:

זכרון יוסף בסי' ז' כתב ראיה לרמב"ם מעירובין נ"ה אר"ה יושבי צריפין וכו' וקשה ממנ"פ אי אליבי דרע"ק קא מותיב למה ליה לאתוי' הא דתנן כשהן נפנין, ת"ל הנך דבאמצע מחנה הי' צריכין ללכת ששה מילין לכל צד, ואי אליבי' דרבנן דרע"ק מאי קושיי דלמא אז לא גזרו עדיין על תחומין ועור גדול כבוד הבריות כדאמרי' דף מ"א, אע"כ י"ב מיל לכ"ע דאוריי' ומקשה לרבנן, אך מדברי ש"ס הנ"ל קשה לי עמש"כ רמב"ם פכ"ז דפי' הפסוק דאל יצא איש ממקומו היינו שלא יצא חוץ למחנה ישראל שהיא י"ב מילין, והרי לפי ש"ס שם דכמאן דקביעי להו דמי לא שייך איסור תחומין ליוצא ממנה דכל המחנה כד"א דמי להו כיון דקבועין הם דקי"ל שבת בעיר אפי' גדולה כאנטוכי' מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה, וי"ל דזהו דוקא לאחר הקמת המשכן ועשיית הדגלים משא"כ קודם לזה לא מיקרי קבועים וכ"ח איך עשו אז בשבת כשהי' צריכין לפנות, י"ל דאז עדיין לא נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכן לא נעשו הדגלים הי' מותרים עדיין לפנות במחנה ולכה"פ באחת מן הרוחות, ועי' בית יצחק סי' מ"ב:

ישו"י בסי' תקפ"ו הקשה במס' ר"ה אין מעבירין על תחום וכו' ואין עולין באילן וכו' השתא דרבנן אמרת לא דאוריי' מבעי', פרש"י תחומין ופקוח הגל דרבנן, והך אין רוכבין ואין עולין יש חשש דאוריי' ע"ש וקשה דלמא מתני' כמ"ד דס"ל תחומין דאוריי' ופקוח הגל איירי במידי דבעי מרא וחצינא וא"כ הוי מלתא דאוריי' ואח"ז קתני מלתא דרבנן ע"ש: